עריכה מרחוק ואינטימיות און ליין

בחודשים האחרונים אני עובד מול כותבת מוכשרת מאד, החיה בחו"ל. היא כתבה ספר מפתיע, ולא אחשוף דבר נוסף על הכותבת או על ספרה, ופנתה אלי בהמלצתה של סופרת אחרת.

צורת העבודה שלנו היא כדלקמן – היא שולחת לי סיפור אחד מדי שבוע. אני עורך אותו, משיב לה אותו לתיקונים, ואז אנו מנהלים שיחת וידאו, במהלכה היא מחלקת אתי את תצוגת המסך שלה, ואנו עוברים יחד על התיקונים לסיפור.

בדרך זו, אנחנו תכף מסיימים ספר מלוטש, מוקפד ומרתק.

אני נהנה מן העבודה אתה באופן בלתי רגיל. קודם כול בשל כשרונה, רהיטותה וחכמתה. ואחרי כן, גם משום שאני יכול לערוך את כתביה בשעות הלילה המאוחרות, כשהילדים ישנים, לשוחח אתה ארוכות, 'פנים אל פנים', ללטש ולחדד ולבאר דברים, וזה הרי מה שאני הכי אוהב לעשות. ללטש כתבים.

כעת, שלושה תלמידים שלי מאזור הצפון ביקשו לעבור מסדנה פנים אל פנים, למתכונת דומה. אני אשלח להם גירויי כתיבה מדי שבוע, הם יכתבו ויעלו לאתר שלי את כתביהם לבדיקתי, ואחת לחודש ניפגש פנים אל פנים בביתי, אז ארצה להם על השלב הבא בעבודה על ספריהם.

ככול שחולפים הימים אני מגלה את החדווה בעבודה עם אנשים דרך הרשת. און ליין. פעם חששתי, שזה מנטל מסדנת הכתיבה את ליבתה, את המפגש הבלתי אמצעי בין כותבים. כעת אני מגלה, שיש בזה הגיון רב. שהריחוק הפיסי מאפשר לאנשים סוג של ניקיון ביחסם איש אל רעהו ואל רעותו, מיקוד של האנרגיה להתבוננות בטקסט. וזה מקסים ומיוחד בעיניי.

*

     הבוקר, שוחחתי עם אבא שלי על מה שהולך ומתחולל לנגד עינינו, כתוצאה מן האיום שמציב נגיף הקורונה בפני האנושות. אנשים מצטווים להסתגר בבתיהם, אנשים מבכרים לבטל חופשות, כדי לא לטוס ולא לנסוע ולא להסתובב במקום שבני לאומים רבים מסתובבים בו יחד, אנשים מתחילים להרהר אפילו בדבר נחיצות כל חריגה ממתחם בתיהם אל המרחב הציבורי.

הסופר אליאס קאנטי, בספרו "ההמון והכוח," ניתח בזמנו את התנהגות ההמון בזמן מגיפה, ואת האופן שבו מחלה הופכת למגיפה כתוצאה מהתנהגות ההמון. לצערי, אינני מוצא כעת את הספר מתחת ידיי, בספרייה שלי. אבל התופעות שכתב עליהן נראות בבירור כעת. מצד אחד זלזול של יחידים בפוטנציאל המגיפה, מרידה בצווי הבידוד, ועל ידי כך – הפיכתה ממחלה שניתן להכיל למגיפה שתדביר תחתיה רבבות. מצד שני, התפוררות הרקמה האנושית, התפרקות מסגרות אנושיות, התבודדות של כול אדם בתא החברתי והמשפחתי המצומצם ביותר שניתן לו להתבודד בו.

אני חושש, שלשם אנו הולכים. ולכן, שהיכולת לעבוד, ללמוד, ללמד ולהיפגש דרך האינטרנט, במפגשי און ליין, תתרחב ותחליף חלק ניכר מן המפגשים הבין-אישיים שאנו רגילים בהם וזקוקים להם. זו הסיבה, בשלה המלצתי אתמול למורה יקר, הבונה כעת קורס חדש ללימוד הקריאה והכתיבה בערבית, לחשוב על האפשרות לקיימו בו-זמנית און ליין ופנים אל פנים. זו גם הסיבה, בשלה אנהג כך מעתה בעצמי. כל סדנה שלי תתקיים הן פיסית, בזמן ובמקום מסוימים, והן און ליין, כדי לאפשר לבני אדם מרוחקים ו/או מבודדים מאתנו להצטרף אליה.

האינטימיות של הכתיבה יחד, החלוקה הרגשית און ליין, עשויות להתגלות כפיצוי רגשי ונפשי עמוק בתנאי ריחוק ובידוד מכול סיבה. אם בשל היותכם/ן ישראלים/יות החיים בחו"ל, אם בשל קושי פיסי שלכם/ן להגיע למפגשי סדנה, ואם, חלילה, במידה ונוכרח להתכנס יותר ויותר בבתינו פנימה, כדי להימנע מהתפשטות הנגיף.

כך או כך, בעבודה און ליין יש נוחם, יש יופי, ויש אפילו הקלה ושחרור. אני יושב בחדר העבודה שלי, ומדבר אתכם/ן במישרין, בפסק זמן מיוחד, ה'מופקע' מן הזמן ומן המקום, ומתקיים רק בכיתה וירטואלית, ובחיבור בין הנשמות והלבבות של כולנו.

ובעיניי יש בזה קסם מיוחד. קסם נוגה. קסם ההתבודדות של כול אחד ואחת מאתנו עם עצמו/עצמה, כפי שהכתיבה ממילא דורשת, אבל עם מיקרופון, מצלמה, ועוד כמה א/נשים, היושבים למולנו בפינות ובקצוות שונים של העולם, ומדברים זה עם זו, זו עם זה.

אם ברצונכם/ן להצטרף לסדנת הכתיבה און ליין, המתקיימת בימי ראשון וחמישי בערב, אשמח אם תצרו אתי קשר במייל ilan@isheinfeld.com או בטלפון 0522-300098.

לילה טוב,

אילן שיינפלד.