אמש, באמצע הלילה, כשהילדים התקשו לעכל את ה"אינפומיל 1," המזון הרפואי הסמיך שרשמה להם הרופאה, אחרי שכבר שמתי את דניאל על נדנדת ברכיי ואת מיכאל בידיי, מצאתי את עצמי פתאום, מבלי משים, שר את השיר, שמילות הפתיחה שלו מופיעות בכותרת. שרתי, והם חייכו, נרגעו וחייכו והקשיבו למילות השיר המתנגן מפי ביידיש.
מאיפה השיר הזה בא לי, שאלתי את עצמי, האם באמת, כמו שאבא שלי אומר, עם הילדים חזרתי לגרסא דינקותא? האם השיר הזה זכור לי מילדותי, שעה שאבי שר לי אותו?
אחרי כן אמרתי לעצמי, שאלוהים בירך אותי בשני הילדים האלה, ושלח לי שתי נשמות של חסידים. בחיי. הרי כבר שמתי לב לכך, שהם נהנים מאוד כשאני מהמהמם להם ניגונים חסידיים. ועכשיו היידיש. המאמע לושען שלי. בעצם הסבתא לושען. שהרי סבתי לימדה אותי יידיש בהסתר, שהוריי לא יידעו.
נזכרתי בדיסקים שיש לי, של חווה אלברשטיין שרה ביידיש. מרגריטקעלעך, ועוד משהו. את שמות הדיסקים אני לא זוכר.
הכנסתי אותם למערכת, והילדים פשוט התמוגגו.
ישבתי לי על הספה, זו שאימי זכרה לברכה כילתה עליה את ימיה האחרונים, שר לילדים ביידיש יחד עם חווה, וחשבתי כמה נפלא מצד חווה, שטרחה ושקדה והעלתה מן האוב את כל המסורת המוסיקלית האבודה הזאת, בזכותה אני יכול לשבת באמצע הלילה, ולשיר לילדיי שירי ערש ביידיש, שכל כך מנחמים ומרגיעים אותם.
היום השמעתי להם שירי ילדות ישראלית, דיסק נחמד מאוד. הילדים, שהבוקר עברו סדרת חיסונים ראשונה בטיפת חלב, וכמו שהאחות הראשית הסבירה לי, הם אכן סבלו מזה מאוד.
אחר הצהריים רחצתי אותם, בליווי שיר האמבטייה שלנו, ואחרי כן נסעתי איתם לגן העיר, ל"שילב," לקנות להם פטמות חדשות לכל הבקבוקים, שמונה ממספר אחד ושמונה ממספר שתיים, כדי שתהיינה לי פטמות מתאימות הן למטרנה והן למזון הרפואי, שאוכל לשחק ביניהם.
אחרי כן הלכנו לאכול שווארמה, ומשם לשבוע הספר, והם היו רגועים להפליא. כשהם באוויר החופשי, ברעש העולם, הם נרגעים.
אבל כשחזרנו הביתה, הם שוב התלוננו, וגם היו חמים.
אז הוצאתי את הדיסק מעטיפתו, ושרתי להם יחד איתו, והם נרגעו. מיכאל גם קיבל קצת אקמולי, כי הוא בכה יותר, וכעת הם ישנים, תודה לאל.
תודה לכל מי שיצרו והפיקו את הדיסקים האלה, של שירי ילדים. הם כל כך עוזרים, בשעות וברגעים הנכונים.