אז ככה זה, הריון מדומה

אמש, באחת וחצי בלילה, אחרי ניסיונות הירדמות נשנים, מדיטציה במיטה, התהפכות מצד לצד, הייתי אנוס להודות שיש לי נדודי שינה נדירים. תהיתי אם זה בגלל הקפה ששתיתי, אבל אני שתיין קפה מטבעי, אחרי כן הבנתי. אני לא מצליח להירדם מרוב מחשבות על הילדים. האם הם בסדר, שם, ברחם, בהודו, האם יוולדו בריאים ושלמים, האם יהיו אלה שני בנים, בן ובת או שתי בנות, וכיצד אגיב כשאראה אותם/ן לראשונה, איך יעברו עלינו הימים הראשונים. האם יוולדו פגים, ויזדקקו לשהייה בפגיה, או שאקבלם עוד באותו יום לידי, שמנמנים ומוכנים לחיים. ומה יהיה בבית המלון, האם הוא יהיה ספוג בריח החוץ הנורא של דלהי והמיין בזאר, שגם לאדם מבוגר קשה לנשום אותו, ואיך אדע כמה מטרנה/סימינלק לערבב ובאיזו כמות של מים, והאם אמצא שם מיכל זכוכית טוב, לשים בו את המים הרתוחים, שישמשו להכנת המטרנה, כדי שלא אצטרך להשתמש במיכל פלסטי, ואולי אשכור מינקת, שגיל תינוקה כגיל ילדיי, אולי אפילו מבין הפונדקאיות שתלדנה במקביל לזו שלי, ואיך אסתדר עם הכסף, בזמן שאשהה בהודו, עם הילדים, במלון, מחכה לאישור של בדיקת האבהות ולהנפקת הדרכונים שלהם, ומי יבוא לעזור לי מבין בני המשפחה, והאם יעמדו בזה, אולי כדאי כבר להכין מערכת ימים לעוזרים, וככל שהזמן התקדם, גם חשתי עצבנות ורעב, אז בסופו של דבר קמתי מן המיטה, חיסלתי חבילת פריכיות אורז עם גבינה ואבוקדו, כי אני גם בדיאטה, כדי לרזות לפני שאפסיק לעשן, למען ילדיי, ופתאום קלטתי, איך הכול, כול חיי, התארגנו אחרת, תפסו כיוון ותכלית, הכול למען הילדים. העבודה הקשה מאוד שלקחתי על עצמי הסמסטר, שבע סדנאות במקביל, הספרים שאני עורך, אלה שכבר הספקתי ואלה שאני חתום עליהם, ואלה שמחכים לי אחרי כן, הכסף שעף מכאן ישר להודו, והכנת הבגדים, האמבטייה, הלול, המכשיר לסטריליזציה ומחמם הבקבוקים, השמיכות,  המחשבות על שיפוץ הבית או לפחות הכנתו לבואם, אל אלוהים, איך אפשר להירדם ככה.

בבוקר אמרה לי מישהי בסדנה בחיפה, שאני בהריון מדומה. לרגע צחקתי. ואז השבתי לה, שהוא לא מדומה. שאני באמת בהריון, לא מדומה כלל, רק נעזר באישה אחרת, אבל כל המחשבות האלה, הטרדות, ממלאות אותי בשמחה, בתחושת תכלית בהירה וחדה, מסוג שמעולם לא חוויתי. והלכתי לישון מאושר באמת.,