החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (222).
בבית הספר שבניי לומדים בו החליטו להקדיש את השבוע הזה, השבוע שלפני הבחירות החמישיות לכנסת, כדי ללמד את הילדים מהי דמוקרטיה. בית הספר הכריז כי השבוע תיערכנה בחירות למועצת התלמידים, וכי מכול כיתה ייבחרו שלושה נציגים.ות על ידי חבריהם וחברותיהם. כל מועמד.ת התבקשו להכין נאום ופתקי תעמולה, לתלות את פתקי התעמולה ביום הבחירות בכיתתם ולשאת נאום בפני בוחריהם ובוחרותיהם.
בני דניאל החליט להעמיד את עצמו כמועמד מטעם כיתתו. בהתאם לכך, התיישבתי אתו שלשום בערב לשיחה. קראנו יחד את הגדרת המושג 'מועצת תלמידים' בוויקיפדיה ועמדנו על ההיסטוריה של גוף חינוכי זה ועל תפקידיו. ואז שאלתי אותו, אילו תכונות שלו עשויות לשמש אותו כחבר מועצת התלמידים. כאשר התקשה בזה שאלתי אותו מהן החוזקות שלו. מנינו כמה מהן, והדפסנו אותן ברשימה. ואז שבתי ושאלתי אותו איך החוזקות הללו, או אילו מתוכן, מתקשרות בעיניו לתפקידיה העיקריים של מועצת התלמידים – ייצוג התלמידים מול הנהלת בית הספר, וארגון פעילות חברתית.
חיש קל עמדנו על הקשר בין תכונותיו לבין דרישות התפקיד, ואז כתבנו יחד נאום וניסחנו פתקי תעמולה. הקלדנו אותם על המחשב ושכפלנו אותם.
דניאל התרגש וחשש מאד מפני הבחירות הקרבות, שהתקיימו הבוקר. בתחנת ההיסעים, לפני שעלו להסעה, חיבקתי אותו, אמרתי לו שאני גאה בו, ושיזכור, שזה לא משנה אם ייבחר ואם לא, העיקר שהעמיד את עצמו לבחירה ועמד על חוזקותיו. עוד אמרתי לו, שאם ייבחר יציע מיד למי שלא נבחרו מבין המועמדים להיות חברים בצוות יועצים מצומצם שיקים, למען הצלחתו בתפקידו, ושאם לא ייבחר יתנדב לייעץ למי שכן.
הבחירות נערכו הבוקר. כאשר הגיע הביתה (אחיו נסע מבית הספר ישר לביתו של חבר) קפצתי עליו בחיבוק ונשיקה. הייתי מאוד מתוח ושאלתיו מיד מה תוצאות הבחירות. הוא סיפר לי, שהמחנכת אספה את פתקי ההצבעה, ועתידה להודיע את תוצאותיה בקבוצות הווטסאפ של התלמידים ושל ההורים.
רגע אחרי שהתעוררתי משנת צהרים צלצל מיכאל לטלפון של אחיו, ואחרי עוד רגע דניאל פרץ בצרחות של שמחה. "אבא, נבחרתי!". אחיו הוא זה שצלצל להודיע לו זאת.
התרגשנו מאד. וההתרגשות רק עלתה, מפני שדניאל מבין היטב שבחירתו כאחד משלושת נציגיה של הכיתה למועצת התלמידים מטילה עליו אחריות. בהתאם, נסענו לכרמיאל ורכשנו לו שלושה קלסרים, שיוכל לתייק ולמיין בהם עניינים שיהיו קשורים לתפקידו כחבר מועצה.
בדרך הביתה דניאל שאל אותי, מדוע לא העמדתי את עצמי הפעם כמועמד לכנסת. הסברתי לו, שעשיתי זאת אחרי ייסוד 'דמוקרטית,' ומי שנבחר בה ברוב-קולות היו אנשים שהשקפתם על מדינת ישראל והציונות היו הפוכות משלי. שנדחקתי לשולי הרשימה, ויצאתי נגדם פומבית וגם התרחקתי מן המפלגה. בסופו של דבר, רובם פרשו ממנו למפלגות או לפעילות אחרת, אבל אני בינתיים הבנתי, שלא אוכל ללכת לפעילות פוליטית בשנים הקרובות.
"כשניסיתי את זה בפעם הקודמת השליתי את עצמי, שסבא יבוא לשמור עליכם בזמן שאני אהיה בכנסת," סיפרתי לו, "אבל סבא מזדקן, ואני כבר מבין שאני חייב להיות הורה נוכח בבית. שעלי לקבל אתכם כול יום בצהריים עם ארוחה חמה, ואחר הצהריים לנכוח בבית ולהיות אתכם, גם אם אתם אצל חברים בישוב, או אם אנחנו נוסעים לחוג. אם הייתי בכנסת, היה עלי לישון כמה לילות בשבוע בירושלים, או להגיע הביתה בשעה מאוד מאוחרת ולצאת ממנו שוב בשעה מוקדמת כדי להגיע לירושלים. זה אומר שבקושי היינו מתראים."
"בחרתי להיות אב יחידני, דניאל, וזה אומר שאתם הראשונים בסדר העדיפויות שלי, וזה מצריך גם ויתורים מצידי. אבל אני שמח לגמרי בזה. שמח להכין לכם ארוחת צהרים חמה מדי יום, ולקבל אתכם כשאתם באים הביתה מבית הספר, לשמוע מכם איך היה לכם היום, ולהיות אתכם. אני אוהב אתכם מאד."
השתתקנו. כול אחד הסתגר בתוך מחשבותיו. ואז, כאילו משום מקום, הוא פתאום אמר לי, בעודי נועץ מבטי בפיתולי הדרך, "אבא, אני אוהב אותך."
חייכתי. הרי זה הדבר הכי נפלא שאני יכול לשמוע מבן שלי.
"גם אני אתכם," אמרתי והמשכתי לנהוג בזהירות.
אנחנו ניצחנו. יש לנו נציג במועצת התלמידים של בית הספר. כעת אני מקווה, מייחל ומתפלל שננצח גם בבחירות הארציות. מגיעה לנו קואליציה יציבה, המאחדת בתוכה את כול אזרחי ישראל, ופועלת ביושרה, בשקיפות ובשיתוף פעולה אזרחי, וממשלה טובה ומתפקדת. כדי שזה יקרה, כול אחד ואחת מאתנו צריכ.ה לצאת להצביע, ורצוי, כמובן, מבחינתי, למפלגות גוש השינוי, למפלגות הקטנות בו ו/או למפלגות הערביות.
אנחנו גוש אחד, וביחד ננצח. זה מה שקראנו בבלפור, בגשרים ובכיכרות. זה גם מה שעלינו לזכור עכשיו.
ערב טוב.
