בוקר של יום ראשון, ואחרים.

בוקר של יום ראשון

הַטַּעַם הַמּוּזָר, הַמְּבַלְבֵּל, שֶׁל חֲלוֹמוֹת

שֶׁלֹּא סִיַּמְתִּי לְחָלְמַם, בִּלְתִּי זְכוּרִים,

אַךְ קַצְווֹתֵיהֶם עוֹד נוֹכְחִים בְּתוֹךְ תּוֹדָעָתִי,

מְמַלֵּא וּמְעַרְעֵר אוֹתִי, יַחַד עִם פְּגִיעוּתִי

אֶל מוּל בֹּקֶר חָדָשׁ שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן.

אֲנִי יוֹשֵׁב בָּרַכֶּבֶת. הִיא עוֹד לֹא נוֹסַעַת.

הִיא קוֹלֶטֶת אֵלֶיהָ נוֹסְעִים וְנוֹסְעוֹת.

בַּמּוֹשָׁב לְיָדִי הִתְיַשֵּׁב חַיָּל יְפֵה תֹּאַר,

סַמָּל עִם כֻּמְתָּה אֲדֻמָּה, שֵׂעָר שָׁטֶנִי קָצָר

וּפָנָיו הַיָּפִים סְמוּקִים מִחֲטָטִים זְעִירִים.

הוּא רוֹכֵן עַל הַסְּמַרְטְפוֹן שֶׁלּוֹ, כִּמְנַסֶּה לִלְכֹּד

רְגָעִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל גֵּרוּי, שֶׁל עִנְיָן,

בְּטֶרֶם תִּקַּח אוֹתוֹ הָרַכֶּבֶת אֶל הַבָּסִיס.

לְמוּלִי הִתְיַשְּׁבָה צְעִירָה, גַבּוֹתֶיהַ מְרוּטוֹת

בְּאֹפֶן עָשׂוּי מִדַּי. עֵינֶיהָ גְּדוֹלוֹת, עוֹרָהּ

עָנֹג, בְּצֶבַע קָפֶה לָאטֶה, מִסָּבִיב

לְצַוָּארָהּ צַוָּארוֹן פַּרְוָה סִינְתֶטִית

בְּצֶבַע בְּלוֹנְד, וְעַל אָזְנֶיהָ

אָזְנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת.

הִיא מְמַצְמֶצֶת, מְעַפְעֶפֶת, לְקֶצֶב הַמּוּסִיקָה

בְּנַגָּן הָאַיי-פִּי 3 שֶׁלָּהּ, וּמִדֵּי פַּעַם

לוֹעֶסֶת אֶת מַסְטִיק הַדֻּבְדְּבָן, הֶחָבוּי

מֵאֲחוֹרִי הַמִּפְעָר הַחוּשָׁנִי שֶׁל שְׂפָתֶיהָ.

אֵין לָהּ מָנוֹחַ. גַּם לִי אֵין. הִיא מַאֲזִינָה,

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן. הִיא לוֹעֶסֶת מַסְטִיק, וַאֲנִי

מְכַרְסֵם בְּמִלִּים אֶת בְּשַׂר הַמַּמָשׁוּת,

בְּתִקְוָה לְהִתְעוֹרֵר אֶל הַיּוֹם.

פליט השיר

עַל הַמַּחְבֶּרֶת הַצְּהֻבָּה

מֵטִיל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הָעַז

מִבַּעַד לַתְּרִיס

מִתְוֶה סוֹרָגִים דַּקִּים,

הַיּוֹרֵד

עַל חַלּוֹן הָרַכֶּבֶת.

הַכָּרָתִי מְהַבְהֶבֶת

בֵּין הוֹדָיָה לְעַצֶּבֶת,

לְרֶגַע מְבַקֶּשֶׁת לָמוּת

מֵרֹב קשִׁי,

וּלְרֶגַע נֶאֱחֶזֶת בַּחַיִּים

בְּנוֹאָשׁוּת שֶׁל פָּלִיט,

הַמְּסָרֵב לְוַתֵּר

עַל הַמִּתְחָם הַיָּחִיד

הַמֻּקְנֶה לוֹ כְּמוֹלֶדֶת –

מִתְחַם גּוּפוֹ,

מִתְחַם הַשִּׁיר.

אילו הייתי ציפור

אִלּוּ הָיִיתִי צִפּוֹר, הָיִיתִי

עָף מֵעַל הַשָּׁמַיִם, בֶּחָלָל

הַמָּצוּי מֵעַל אֲרָצוֹת וְיָמִים,

בָּאֲוִיר הַלַּיִל הֶחָשׁוּךְ,

הַמְּנֻמָּר בְּיָהֲלוֹמֵי כּוֹכָבִים.

הָיִיתִי דּוֹאֶה, מְצַיֵּץ וּמַבִּיט

בַּכַּדּוּר הַיָּרֹק שֶׁמִּתַּחְתַּי,

מִשְׁתָּאֵה מִיּוֹפְיוֹ, מִרָחֲבוּת

הַקּוֹסְמוֹס, מִן הָרִיק

הַמָּלֵא אֶת עַצְמוֹ.

אֲבָל אֵינֶנִּי צִפּוֹר, אֲנִי

אָדָם שֶׁגּוּפוֹ נִכְפָּף, מִצְחוֹ

נִקְמַּט וְנֶחֱרַשׁ בְּעִקְבֵי

הַזְּמַן, עוֹרוֹ כְּבָר

מְרוּבַד כִּתְמֵי גִּיל,

עֵינָיו הַקֵּהוֹת מַבִּיטוֹת

בַּיֹּפִי הַזֶּה, לִבּוֹ

נִמְלָא תּוֹדָה, וּפִיו אִלֵּם.