יומן מלחמה (76).
בימים האחרונים מפריחים אישים פוליטיים, אישי ציבור ואנשי מחאה כל מיני דרישות מופרכות למועד לקיום בחירות. יאיא פינק וגדעון סער מדברים על ינואר 2025, ארנון בר דוד מדבר על פברואר 2025. כלומר, לא שלושה חודשים כנקוב בחוק, אלא פי שלוש ויותר.
המועדים הללו מופרחים לאוויר משיקולים שונים. דבר אחד ודאי אין בהם – הצטללות ההבנה, שכול יום שעובר בעוד ממשלה שאיבדה את אמון הציבור נמצאת בשלטון, כול יום שעובר בעוד ראש ממשלה הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, המצוי הלכה למעשה במצב של נבצרות בגין ניגוד עניינים בין גורלו האישי לבין גורלה של מדינת ישראל – הוא יום אבוד. לא פחות מכך, כול יום שעובר מעתה ועד למועד הבחירות הוא עוד יום של ייסורים, אונס, סבל בל יתואר ואי ודאות לחטופות, לחטופים ולבני ובנות משפחותיהם. כול יום שעובר הוא גם יום שבו נהרג עוד חייל במלחמה ללא יעד אסטרטגי ולכן ללא תכלית.
אנחנו על סיפה של התפרצות מלחמה בצפון, בתוך אי ודאות גמורה באשר לעתידה של ישראל, מבחינה ביטחונית, מדינית וכלכלית. אנחנו על קו השבר. כול יום שעובר מסכן את עתידנו כאן. לכן, התביעה חייבת להיות הכרזה על מועד בחירות בתוך 90 יום כנקוב בחוק, ולא דקה אחת יותר.
מערכת בחירות היא הכלי הדמוקרטי היחיד שיוכל לשנות את מסלול ההשמדה העצמית שמדינת ישראל נקלעה אליו בראשות בנימין נתניהו וממשלת הדמים שבראשה הוא עומד. היא צריכה וחייבת להתקיים תוך כדי מלחמה בדרום ואולי גם בצפון, והיא לא תחליש את ישראל אלא תחזק אותה. זאת, אלא אם כן בנימין נתניהו ימשיך להפעיל את מכונת הרעל שלו ולנאום את נאומיו המבוימים. אך גם אז זה לא יחסל את ישראל ולא ישסע אותה. כולנו ערבים לביטחון ישראל ולעתידה, כולנו נצטרף למעשה הדמוקרטי, נבחר ממשלה ראויה ונסיט את ישראל ממסלול האבדון אליו קלע אותה ראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדותיה.
הצלחנו לקיים בחירות מוניציפליות אחרי טבח ה-7.10 ותוך כדי מלחמה. חזקה עלינו שנוכל לקיים גם בחירות כלליות במצב החירום שבו אנו נתונים. למעשה, הבחירות לא תחרפנה את מצב החירום. ההפך הגמור הוא הנכון – הן עשויות להביא לסיומו.
בחירות עכשיו – בעוד 90 יום – ולא דקה אחת יותר!
