הבוקר פגשתי ליד כיור הרחצה בחדר הכושר את א', איש הייטק בכיר מחברת "לוג'יקס." הוא היה רענן, אחרי אימון ארובי, והביע את הערכתו להתמדה שלי, באימון מדי בוקר. אמרתי לו, שבלי זה אינני יכול להתחיל את היום. "כשאני אחרי אימון," הוא סיפר לי, "גם בעיות שנדמו כבלתי פתירות נפתרות מאליהן, או שחשיבותן פוחתת."
חייכתי אליו וסיפרתי לו על הבחורים במרתף.
כל יוצר יודע, שישנם רגעים בהם עליו להרפות מן היצירה שלו, לתת לה להתבשל במסתרים, וגם לעצמו לנוח. לכאורה זו הצעה משונה. ככל איש הייטק או אדם המועסק בארגון, גם סופרים ויוצרים אחרים עובדים עם דד ליין. איך אפשר להניח בצד פתרון בעיה בוערת, שבלעדיה הפרוייקט לא יתממש?
אבל האמת היא, שלעתים, דווקא בתוך הזמן הכי לחוץ של הפרוייקט, כדאי להניח לו. מפני שאז נכנסים לעבודה הבחורים במרתף.
הבחורים במרתף הם הכוחות הפנימיים הנעלמים שלנו. הם מצויים בתוכנו כל העת. אבל הם יכולים לעבוד רק כשהמבקר והצנזור שלנו, החשיבה הלוגית הסדורה, הרצופה והלחוצה, זזים הצידה. לכן, אחת העצות הטובות לאדם התקוע בפרוייקט היא – לך לישון. לך לחלום. ולחליפין – צא לאימון אירובי, להליכה מסביב למפעל שלך או ביתך, או לשחייה. כל פעילות גופנית מאומצת במידה מתונה, אבל מונוטונית, היא כמו חלום או מדיטציה. היא מפוגגת מעט את שלטונו של הצנזור הפנימי וההגיוני שלך על דעתך, ומאפשרת לבחורים במרתף לעבוד. לכרות במכרות הפנימיים שלך אחר התשובה לבעיה שאתה עומד בפניה.
"מעניין," השיב חברי, "לפעמים אנחנו יושבים בישיבות ארוכות, דנים בבעיה מסוימת. מישהו משתלט על הדיון, לוקח אותו לשום מקום. אבל אף פעם אנחנו לא מגיעים לתשובות."
אם אתה חבר בארגון גדול כזה, הנדרש לפתרון בעיות סבוכות בלוח זמנים צפוף, נסה לדאוג לקיומו של מכשיר הליכה וריצה במקום. אם לא, סע לעבודה עם בגדי ספורט, והרשה לעצמך לצאת לחצי שעה של הליכה. זה טוב לבריאות. וזה מעולה לחשיבה ולהפעלת היצירתיות. כל שעליך לעשות הוא להעמיד בפני הבחורים במרתף את השאלה המדויקת, ולצאת להליכה. הם כבר יביאו את התשובה.
ואם אין לך זמן לזה, דאג לכך שתהיה לך במשרד מיטה, ואפילו מזרן ספורט מתקפל, כדי לחטוף שינה קצרצרה. לעיתים הם מביאים את זהבם בחלומות.
