היום מלאו 29 ימים להסתגרות שלי בבית. אני יודע, כי ביום ראשון 8.3.20 התחתן חבר טוב שלי, אביחי גיאת, והייתי אמור להשתתף בחתונתו. אבל שבת מקודם לכן הבנתי, שמה שנדמה כשפעת הוא מגיפה, וכי עלי לשמור על עצמי מכול משמר, ולכן, בצער רב, הודעתי לו שלא אגיע לחתונתו.
היום גם מלאו שבועיים לסגירת בתי הספר ולשהות הילדים בבית. מאז, הוראות הסגר רק הלכו והחריפו, והילדים משתגעים. אם עד כה הצלחתי להחזיק אותם צמוד אלי, בבית ובחצר, היום כבר עברו בין החצר שלנו לחצר השכנים הצמודים אלינו, כדי לשחק פינג פונג על שולחן הפינג פונג החדש שלהם, ושם פגשו עוד מילדי תובל, ואחר הצהריים התגנבו להיפגש עם חברם מתן, אף על פי שאסרתי עליהם לעשות זאת.
הבידוד והסגר האלה הופכים קשים מנשוא. בעיקר לילדים. אני דווקא מוצא את השקט שלי בתוך כול זה, והיום, לראשונה מזה כמה שבועות, הבטתי בגרסה הערוכה של ספרי הבא, הממתינה לי לעבודה. התחלתי מזיז בה דברים לכאן ולכאן, שומע בבירור את המוסיקה שבה, עד שהבנתי שכדי לצלל אותה עלי להדפיסה, ולעבוד עליה ביד, כמנהגי. זאת עשיתי, ואני מקווה שמחר אמצא זמן שקט כדי להתחיל לנגן אותה.
לפני הצהריים הילדים שיחקו אצל השכנים או קיפצו על הטרמפולינה בחצר. אני ביליתי כמה שעות בניכוש עשבים, ואספתי שלוש באלות (שקים לפינוי חומר בנייה) ענקיות עם עשב. השבוע נקבל שתילי ירקות אורגניים לשתילה, וגם משטחי ההנבטה שלנו כבר מוציאים נבטים, ולכן חשוב לי להכין כמה שיותר מקום לזריעה ושתילה.
מכונת הכביסה שלנו שבקה חיים, ולכן עשיתי מכונה אצל השכנים. אז הייתה לי כביסה רבה לייבש ולקפל. משעשיתי כן, הוביל אותי הדבר לסידור מחדש של ארון הבגדים בחדר הילדים. בגדי חורף למעלה, בגדי קיץ למטה. תוך כדי כך, התקשרתי לאבא שלי. "אבא, דע לך שאימא הייתה פשוט קדושה," אמרתי לו, "רק אלוהים יודע איך עמדה בכול משימות חייה, להחליף כול עונה בגדי קיץ וחורף שלכם ושל ארבעה ילדים."
דיברנו על אימא בגעגוע. לא סיפרתי לכםן מעולם, כמדומני, אבל אימא שלי מתה מחנק, בשל דלקת ריאות אלימה, כתוצאה מחיידק אלים שתקף אותה בבית החולים. לעולם לא אשכח איך קפצה במיטתה, בשוועה לאוויר, תופסת בידינו, וזועקת "אברם, תציל אותי."
לקראת הסוף נתנו לה מורפיום, וכך הלכה אל מותה רגועה.
זכר מותה לא הרפה ממני מאז, ושב ועולה בי ביתר שאת כעת, בשעה שאני שומע על החולים קשה והמתים מדלקת ריאות ויראלית, במגיפת הקורונה. זה מוות איום, שאיני מאחל לאיש.
אימא שלי הייתה קדושה, חשבתי לעצמי, ונזכרתי בשיר שכתבה פעם חברתי, דנה ג.פלג, ושמו "קדושה." הפואמה המיוחדת הזאת ראתה אור בספר, וניתן לרוכשו און ליין. פתאום החלו להתנגן בראשי שורות, כמו "קדושות כול האימהות המקפלות בגדי קיץ וחורף ומחליפות ביניהן בארונות ילדיהן." שזו כמובן שורה משלי, וריאציה על שורותיה של דנה.
כעת, אחרי שקראתי לילדים סיפור על מרטין בובר, והם נרדמו, מצאתי בסמרטפון שלי הודעה מאחד מחברי תובל. הוא העביר לנו סרטון, ובו סצנה הלקוחה מסדרה סינית, שהופקה כבר בשנת 2018. בסדרה אומרת רופאה לאישה שבאה להיוועץ בה, כי מדובר במוטציה מסוכנת של נגיף הקורונה, שפותח ככלי נשק, כך שיגרום לתמותה של 90%. זה פחות או יותר ציטוט מדויק של מה שנטען כי נאמר בסרטון, בסינית.
אם לא מדובר במניפולציה נבזית, שנועדה לבסס את הטענה, לפיה נגיף הקורונה פותח כנשק ביולוגי בידי סין, ופשוט דלף מן המעבדות השוכנות מרחק 200 מ' בלבד משוק החיות בוואהן, הרי שמדובר בסנסציה, ברשעות אנושית צרופה.
אינני מחסידי הקונסיפרציות, אך אם יתברר כי אכן הנגיף הזה הוא כלי נשק ביולוגי, שפותח בסין ודלף מאחת המעבדות הממשלתיות בה, יצטרכו כול אומות העולם, וגם יחידים, לתבוע את סין במיליארדי דולרים.
וגם אם אין הדבר כך, והסינים הם קרבנות כמונו במגיפה הזאת, אני מניח שככול שיחלפו הימים תתעשת ישראל, תבין עד כמה החדירה של סין לשוק הישראלי היא מסוכנת, ותעשה למען השבת נכסים לאומיים שנמכרו לסינים, כמו 'תנובה,' ועוד הרבה.
עידן הגלובליזציה והרב-לאומיות תם. עידן הקורונה הוא עידן של הסתגרות לאומית, העלולה להידרדר גם ללאומנית. חוזקן של מדינות המערב ינבע מן האיזון החדש שתצטרכנה למצוא בין חירויות הפרט והדאגה לבריאות הקהילה, ובין השאיפה להתרחבות לשוק הגלובלי לבין ההכרח להקים משק לאומי ואישי אוטרקי, המספק ככול האפשר את צרכי עצמו, ויכול להתקיים במנותק מן הכוחות הגלובליים.
זוהי קרקע פוריה לצמיחתם של משטרים טוטליטריים, של תנועות לאומניות קיצוניות, של אנטישמיות ושל רדיפת הפרט. במובן זה, אנחנו על צדו היורד של גלגל החיים, העולה ויורד לחליפין בתמורות העתים וההיסטוריה, ולעולם אינו נח מפעולתו.
צר לי אם אני נשמע פסימי. לא זוהי כוונתי. אני משתדל להביט באופן מפוכח במציאות ולצפות פני עתיד. תחת אשר תתייראו מן הדברים שאני כותב כאן, מוטב שתבחנו אותם בעצמכםן ותסיקו את המסקנות המתבקשות מהם – שמירה הדוקה ככול האפשר על שרידות המשפחה הגרעינית, מעבר הדרגתי לאוטרקיות, לסיפוק צרכיכם בעצמכם, ואי-הסתמכות על מדינת הלאום או על כוחות הקהילה. כרגע, כול אדם לעצמו. אחר כך – אדם לאדם זאב. ולבסוף תתחדש כאן מדינת הרווחה, במתכונת של סוציאליזם ליברלי, או שיתרחש כאן אסון.
שיהיה לנו שבוע טוב.
