עברו כבר הרבה יותר מדי שעות של שתיקה מצד רבים וטובים בארץ הזאת, מאז נאום השיסוי, הפילוג והספק-המרדה של בנימין נתניהו, אותו נשא בגנבת-דעת בית המשפט באולם צדדי בבית המשפט המחוזי בירושלים, בפתח משפטו.
בנאומו, אמר נתניהו, בין השאר, כי "מנסים להפיל אותי ואת מחנה הימין […] גורמים במשטרה ובפרקליטות חברו יחד לעיתוני השמאל, אני קורא להם 'רק לא ביבי', כדי לתפור לי תיקים הזויים. המטרה היא להפיל ראש ממשלה חזק מהימין וכך להרחיק את המחנה הלאומי מהנהגת המדינה […] שמעתי אתמול את (רוני) אלשייך, הוא הטיף בצדקנות על טוהר מידות. זהו אותו אלשייך שהעביר מיליונים מכספי משלם המיסים ללא מכרז ליועץ התקשורת שלו, אותו אלשייך שעבר עבירה פלילית כשהדליף בשידור חי מהחקירות בענייני. שטפל עליי עלילת שווא כאילו שלחתי חוקרים נגדו […] אלה האנשים שהובילו את החקירות נגדי. אני בטוח שהם עשו את זה בנפש חפצה. החקירות האלה זוהמו ונתפרו מהרגע הראשון. מה הפלא שנגמרו בכתב אישום מופרך ותפור?" בהמשך טען נתניהו גם לזיהום החקירות נגדו: "אני דורש לפרסם את התמלילים של החקירות שבהם השתמשו באמצעים עברייניים, כולל סחיטה באיומים שהופעלו במטרה להדיח עדים שהפלילו אותי בעדות שקר."
לבד ממתקפה חסרת רסן זו על חוקריו, תובעיו וכלי התקשורת, נופף נתניהו בכמות תומכיו במערכות הבחירות, והפריד בין 'החבורה הזאת' שמבקשת להפילו, כביכול, לבין 'אזרחי ישראל' – "אבל אזרחי ישראל, אתם הרבה יותר חכמים ממה שהחבורה הזאת חושבת עליכם, עלינו. ב-2015 קיבלתי 980 אלף קולות. חמש שנים לאחר מכן, עם כתב אישום תפור ומופרך, קיבלתי 1,350,000 קולות. זה גידול של כמעט 40%. זאת הבעת אמון עצומה בי והבעת אי אמון עצומה בהם." ואז, אחרי השימוש בטכניקת הפרדה זו, בין המיעוט המבקש להפילו לבין אזרחי ישראל החכמים, יצא למתקפה על הדמוקרטיה, בשם הדמוקרטיה, כביכול: "זה שלטון החוק? זו דמוקרטיה? איפה נשמעו דברים כאלה בדמוקרטיות?"
אחרי כן תקף את שי ניצן ואת היועץ המשפטי לממשלה: "איך גיבה היועמ"ש את כל המהלכים הפסולים האלה וחתם על כתב האישום המופרך הזה? האם לוחצים עליו? האם יש לו משהו להסתיר? משהו אישי? האם המשהו הזה הן אותן קלטות סודיות שמוסתרות בכספת במשרד המשפטים? מי יודע. אני דורש לפרסם כאן ועכשיו את כל הקלטות של היועץ כי אין מחטא טוב יותר מאשר אור קרני השמש. חובה להסיר עכשיו את כל צווי איסור הפרסום כי אם הציבור יידע את כל האמת, כל התיקים הללו יתפוררו. אני שומע את זה מכל כך הרבה אזרחים. הם אומרים לי 'ביבי תהיה חזק, אנחנו לא קונים את השטויות האלה. כולנו מבינים שתפרו לך תיקים. גורמים במשטרה, בפרקליטות ובתקשורת מנסים לבצע הפיכה שלטונית בניגוד לרצון העם'."
הנאום הזה כולו מעשה של שיסוי, הסתה וספק המרדה. הוא גם הרה סכנה, מפני שהוא מפנה את זעמם של 'אזרחי ישראל החכמים,' דהיינו תומכיו, כלפי אישים ספציפיים. רוני אלשייך, שי ניצן, אביחי מנדלבליט ואחרים שהזכיר בשמם. בעשותו כן, התיר את דמם. כעת חסר רק חמום מוח אחד, שיאמין לשפת ההפך של הנאשם, לאופן שבו הוא הופך את כתב-האישום שלו לכתב-מתקפה על מדינת ישראל ומוסדותיה, ואת ניסיונותיו לבצר את שלטונו כשלטון יחיד, שלא נבחר בשלוש מערכות בחירות, וזכה מחדש בכיסאו רק בזכות בגידה פוליטית – להגנה על הדמוקרטיה.
האמת היא, שבנימין נתניהו יושב על כיסאו בקולות מתנגדיו, שהוא עושה שימוש ציני ונואל בקולות למעלה ממיליון ישראלים שקיוו רק לראותו יורד מן השלטון, כדי להתבסס בו, ושכמות תומכיו השרופים, הפעילים הדבקים בו, היא זעומה – כמה עשרות מפגינים בהצגת בית ספר של כרמי בוזגלו, עם מסכות, ועוד כמה מחוללים למשמע ג'ינגל הליכוד. הראייה: הוא נזקק, לפי הדיווח בתקשורת, למסע לחצים של משרדו על שרים וח"כים כדי שיתייצבו מסביבו בנאומו המתלהם, ולעשרות ניצולי שואה, שהובאו לירושלים בתרגיל הונאה, כמדווח, כדי להצטייר כמי שאפילו ניצולי השואה תומכים בו – וליתן לעצמו הזדמנות להזיל דמעה מלאכותית מעיניו.
בנימין נתניהו הוא אדם מסוכן. אמרו את זה רבים וטובים לפניי, מראש הממשלה יצחק שמיר, דרך ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, ורבים אחרים. עכשיו הוא מוכיח את כול מה שתלו בו. הוא אדם מסוכן, ואומלל. חולשתו האישית, המובנית, האינהרנטית; הפער העמוק בין התפקיד שייעדו לו אחיו המת ואביו, כמושיע ישראל, לבין טבעו הנהנתן והגרגרני, המפיל אותו שוב ושוב לידי מעשי שחיתות לכאורה, בגינם הוא עומד כעת לדין; ההלעגה וההגחכה שהוא עובר כנראה מבית, בידי אשתו ובנו הבכור – כול אלה קלעו אותו למחול השדים המוטרף שהוא נמצא בו כעת, ומנסה להפיל אליו את כולנו.
מי שרואים את הדברים הללו נכוחה ושותקים, הם משתפי פעולה מלאים אתו בהחרבת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. לצערי הרב, אין לי ברירה אלא למנות עליהם קודם כול את מי שהעניקו לו את השלטון בתמימותם, בני גנץ, גבי אשכנזי וחבריהם מ'חוסן לישראל', שגם אם הם עושים דברים טובים ויעשו דברים נפלאים בתפקידיהם כשרים, וגם אם יעמדו עם אצבע על הדופק בכול הנוגע לפגיעה במערכת המשפט – אינם יוצאים בריש גלי נגד ההסתה שהוא נוהג בה, ודבקים ב'אחדות העם'.
אך לא רק הם ידם במעל. כול איש צבא ומדע, כול איש אקדמיה ותקשורת, כול מנכ"ל חברה גדולה, כול סופר ואמן, השומעים ורואים מה נתניהו מעולל כעת לחברה הישראלית, ושותקים, הם משתפי פעולה עם הנאשם. שכן, כול יום שעובר, ורבים וטובים בארץ הזאת אינם קמים ומשמיעים את קולם נגד מעשיו ודבריו, בכנסת ומחוצה לה, בציבוריות הישראלית, הוא עוד יום המקרב אותנו לרודנות, להתמוטטות פנימית וחלילה גם למלחמת אחים.
הבחירה בשתיקה היא תכונה אנושית מובנת. כול אחד מאתנו רוצה לשמור על חייו, על מקורות פרנסתו ועל משפחתו וילדיו. כול אחד מאתנו רוצה לשמור על השקט והשלווה בחלקת אלוהים הקטנה שלו. אבל הבחירה הזאת בפסיביות, בשתיקה, היא גם הבחירה בצייתנות, במתן הכשר שבשתיקה למעשיו ולדבריו, ולכן גם בשיתוף פעולה מתוך פסיביות, כניעות ורצון להסתתר עד יעבור זעם, עם כוחות ההרס שמפעיל נתניהו, ההורסים בדחפורים את התודעה, את הלשון, את הברית האזרחית ואת מוסדות השלטון במדינה.
לא אצטט כאן את שירו הידוע של ברטולד ברכט, "כשלקחו." תחתיו, אביא כמה שורות משיר אחר שלו, המתאר מה קורה כאשר הרשע ניטח במדינה בבת אחת:
כְּשֶׁהָרֶשַׁע בָּא כְּמוֹ גֶּשֶׁם נוֹפֵל, אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא עוֹד:
עֲצֹר!
כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים.
כְּשֶׁהַסֵּבֶל נַעֲשֶׂה לְלֹא-נְשּׂא, אֵין שׁוֹמְעִים
עוֹד אֶת הַצְּעָקוֹת.
גַּם הַצְּעָקוֹת נוֹפְלוֹת כְּגֶשֶׁם-קַיִץ.
(מגרמנית: ה.בנימין. הוצאת הספרייה החדשה)
מליון ומחצה ישראלים כבר סובלים ללא נשוא את חרפת האבטלה, את אי הוודאות באשר לעתידם ועתיד משפחתם. מליון ומחצה ישראלים שבחרו בכחול לבין כבר סובלים את שבירת האמון המוחלטת שלהם במערכת הפוליטית. ואם חלילה ימשיך הנאשם, ראש הממשלה הנבצר, במסע השיסוי וההסתה שלו, יהיו כאלה שזה גם יעלה להם בחייהם.
לכן, על כול השותקים, המתכנסים בדלת אמותיהם, המחכים עד יעבור זעם, לקום ולעצור את האיש הזה, להורידו משלטון בכול דרך חוקית אפשרית. לקום ולזעוק ולהבהיר לו: עד כאן!
