כול היום שיקעתי את עצמי בתרגום חומרי תחקיר לרומן הבא שלי, שעזבתי לפני כחודשיים, עם כניסתי לפוליטיקה. לקח לי כמה שעות טובות עד שהבנתי, שאני מצוי בתהליך של עיבוד אובדן ושל אבל. אבל על החלום שלי להיכנס לכנסת ולעשות בה לשינוי מצבה של ישראל, אבל על המפלגה הדמוקרטית שהייתי מבין מחולליה ומקימה, והגיעה כעת לשעתה הקשה.
המפלגה הדמוקרטית היא מעשה פוליטי מופלא. אין כמותה בנוף הישראלי. היא מבוססת על התפקדות, על בסיס חוקה ותקנון בלבד. בחוקה יצר אודי שפירא איזון מופלא, וביסס אותה הן על מגילת העצמאות והן על ערכי הדמוקרטיה. כול מי שהתפקד למפלגה חתם על הצהרה, כי הוא מאמין באלה, וחתימתו היא שאפשרה לו גם להציג את מועמדותו לרשימתה לכנסת ולהנהגתה.
במשך חודשים ארוכים ניהלנו, פרופ' אודי שפירא ואני, שיחות זום עם אנשים רבים, שביקשו להקים אלטרנטיבה פוליטית חדשה. אך רק כאשר אודי אסף 120 מייסדים ורשם את המפלגה אצל רשמת המפלגות, התרחש הפלא. בתוך זמן קצר מאד, דרך הרשתות החברתיות בלבד, הצטרפו אליה אלפי בני אדם, המבקשים לכולנו תקווה.
הוקם מטה, שמיעוטו מקבלי שכר ורובו מתנדבים, אנשים יקרים ונפלאים, חדורי אמונה בכוחם ובחובתם לחולל שינוי בחברה הישראלית ובמצב המדינה. כול יום שעבדתי מולם הרגשתי שהוא יום של חסד. שאני מתרחב בתוכי, מכיר חבורה גדולה של אנשי ונשות חזון ומעש, ורוכש לי חברים וחברות חדשים.ות, שהם הכוח המניע והיוצר לשינוי במדינה.
ואז התקיימו הפריימריז. ומי שנבחרו לראשות הרשימה הם עו"ד ברק כהן וקבוצה מא.נשיו, הפעילים יחד מזה עשור ויותר באקטיביזם חברתי. אנו, ותיקי המפלגה, שייסדו את פורומי התוכן בה והכינו בהם מסמכי מדיניות מרחיקי ראות, נדחקנו (מלבד חברתי מלי פולישוק-בלוך) לעשירייה השנייה ומעבר לה.
זה היה מאכזב אישית, אבל ממלא בתקווה. הנה, בראש הרשימה עומדים עשרה א.נשים, שהקדישו את מיטב שנותיהם.ן לפעילות בשטח נגד קשרי הון שלטון, נגד השחיתות ובעד שינוי היחס שלנו אל הסביבה. אבל מאז, בעשרת הימים שחלפו מאז היבחרו ליו"ר הרשימה, צד בצד עם חנאן אלסאנע, אישה חכמה, ממלכתית, שקולה ורחבת לב, מנהיגה של ממש – ערער ברק כהן שלוש פעמים על חוקת המפלגה. הוא הכריז כי במועד הקבוע בחוק (בעוד שנה), יפעל לשכנע את חברי וחברות המפלגה לשנותה, ולהוציא ממנה את מגילת העצמאות; הוא הוציא מתחת ידיו מסמך חזון ועקרונות פעילות, שנוסח באיזון מדויק במשך חודשים ארוכים בפורום התוכן של המפלגה, וממנו השמיט את מגילת העצמאות (לטענתו המסמך שהפיץ מבוסס על מסמך המחאה ולא על מסמך של פורום התוכן), וטרח והגיע עד לקרבת ביתו של פרופ' אהרן ברק, שם פתח בשידור חי, בו כינה את הכרזת המדינה 'מסיבה סגורה שלא כול יושבי ויושבות הארץ הוזמנו אליה', ושפך קיתונות של שטנה על מקימי המדינה, חותמי המגילה, וגם על טבעה של המדינה כמדינה יהודית.
בעקבות אלה פרסמתי שני פוסטים נוקבים בקבוצות הווטסאפ של הדמוקרטית. הם עוררו דיון סוער. אחריו ניסתה יעלה רענן, מקבוצתו של ברק, אישה מחוננת בפני עצמה, לקיים דיון על מגילת העצמאות למועמדי הרשימה לכנסת, כדי לברר את יחסם למגילה.
עצם קיומו של דיון במגילת העצמאות, בהבנתה ו/או במידת ההסכמה אליה, מהווה הפרה בוטה של חוקת המפלגה. בשל כך דאגתי לזמן לדיון זה את ראשת בית הדין של המפלגה. מרגע שיעלה פתחה אותו בשאלה על המגילה פרצתי בצרחות, כמו שלא צרחתי מימיי. הבהרתי לה שהדיון הזה הוא לא לגיטימי, כי הוא עומד בניגוד לחוקת המפלגה, שמגילת העצמאות בכלל אינה עומדת לדיון, והדבר היחיד שניתן לדון בו הוא הפרת חוקת המפלגה.
יום אחרי כן זומנו כולנו למפגש חירום בהרי ירושלים. בדרך התקשרתי ליעלה והודיתי לה על הדיון, שאמנם לא היה לגיטימי בעיניי, אבל בכל זאת פתח שיח בינינו.
במפגש פניתי אל ברק במישרין, קבל עם ועדה. "אם אתה גבר," אמרתי לו, "קום ותגיד שאתה מתנגד לחוקת המפלגה, ואז תתפטר. לחליפין, אם אתה ישר לב, רחב לב וחכם – תודיע כאן שאתה מפנה את המקום הראשון במפלגה לחנאן אלסאנע, אישה ממלכתית, ראויה להנהגה, ובכך תהפוך אותנו למפלגה הראשונה בישראל, המעמידה בראשה אישה ערביה, בדואית. כך תשחק אותה, וגם תביא לסחף גדול של קולות למפלגה."
ברק נעמד והבהיר לי, שנבחר ברוב קולות של אנשים שפקדו הוא וחבריו לדמוקרטית, שהבוחרים בו הכירו את דעותיו, ושאם ברצוני לשנות את מצב העניינים זכותי לפקוד אנשים כטעמי למפלגה. אמרתי לו, שלא ידעו את דעותיו, שאם היו יודעים שהוא אנטי ציוני, מתנגד למגילת העצמאות ולהגדרתה של ישראל כמדינה יהודית, לא היו מצביעים לו. הוספתי, שאני לא אוכל להישאר חבר במפלגה שהוא עומד בראשה.
מן המפגש הזה יצאתי בלב כבד. ברק היה יכול לגלות יושר וגדלות נפש. הוא לא עשה זאת, ובזה חשף את עצמו למאבק. למחרת בבוקר, יום שישי, ישבתי וכתבתי מכתב ליו"ר ועדת הבחירות של הכנסת. היו בו שני חלקים. בראשון ביקשתי להסיר את שמי מרשימת הדמוקרטית לכנסת. בשני הסברתי למה. מפני שיו"ר המפלגה הנבחר אינו עומד בחוק יסוד הכנסת, שחתם חתימת כזב בטופס המועמד שלו לכנסת, מפני שאינו עומד בו כלל. וזו לשון החוק: "7א. (א) רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לרבות בהתבטאויותיו, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית […]".
פרסמתי את המכתב בפורומי הווטסאפ של הדמוקרטית, אבל הבטחתי לעצמי שאשאר במפלגה, כשומר סף, כקול שיבהיר, שלא ייתן לאנטי ציונים להשתלט עליה, ולהפכה למה שהיא לא.
רבע שעה אחרי כן התקשרה אלי חנאן אלסאנע, אישה מדהימה, הראויה באמת להנהגה. היא סיפרה לי שנפגעה קשות ממכתבי, משום שלילה מקודם לכן טרח מישהו מן השמאל לשלוח להנהגת המפלגה מכתב בו כינה אותי 'פושע מלחמה,' ועמו את השיר 'תחזקנה', שיר מתלהם ונורא שכתבתי בשנת 2006, בשבוע שבו נחטפו בצפון גולדווסר ורגב, בדרום אלדד שליט, טילים עפו עלינו מבתי חיזבאללה בדרום לבנון ומבתי עזה, ואני הרגשתי שקמו עלינו לכלותנו. אז התעורר בקרבי השד השחור, הדחף הראשוני, ההישרדותי, הקיים בלב כול אדם, ויוצא במלוא עוזו בשעה שלוחצים לו לחיצה אמתית או מדומה על כפתור ההישרדות, ואני כתבתי ופרסמתי את השיר הזה, שהביא עלי אחרי כן צרה.
בשמעי שכול זה הגיע לידיהם, הודעתי מיד על פרישתי מן המפלגה. זאת, לא משום החשש שפרשה זו תתעורר מחדש. אני סופר, ויושרי הוא כלי העבודה שלי. לי אין זכות מחיקה, רק זכות העמידה האיתנה מול כול מה שכתיבתי תביא על ראשי. אני יכול רק לשוב ולהסביר, שהשיר הנורא הזה חשף אותי לשד האיום שבתוכי, שראוי שכול אדם, בייחוד אם הוא הומניסט, יהיה מודע לקיומו בתוכו. שזה היה אחד השיעורים החשובים בחיי. אבל אינני יכול להתיר, שיכתימו את המפלגה שאני הייתי מבין מחולליה, בכך שבתוכה יושב 'פושע מלחמה.'
כמה שעות אחרי פרישתי מן המפלגה גיליתי, שהפקס לא נשלח לוועדת הבחירות כי לא הייתה שם תשובה, שהמייל לא נשלח אליה כי שלחתי אותו לכתובת מייל סגורה. למעשה, המכתב הזה היה כלא היה כלל.
זה הכניס אותי להתלבטות קשה, שנמשכה כול השישי-שבת. אם אותיר את המכתב במלואו, אני עלול לפגוע בברק כהן פגיעה אישית קשה. הוא עלול להיות חשוף לחקירה פלילית. יותר מזה, אני עלול להביא לריסוק המפלגה, וזה הדבר האחרון שרציתי. לכן החלטתי להוציא את החלק הזה מן המכתב. העמדתי אותו רק על בקשה למחוק את שמי מרשימת המועמדים של הדמוקרטית לכנסת, בלי כתיבת הסיבה.
שלחתי אותו לוועדת הבחירות רק היום אחר הצהריים. עשר דקות אחרי המשלוח התקשרה אלי חנאן וביקשה ממני לחזור למפלגה. הודיתי לה, והסברתי לה שאינני יכול לעשות זאת. לא כול עוד ברק כהן עומד בראשה.
מאז, אינני יודע את נפשי. אני מרגיש אובדן. אובדן של החלום שלי על מפלגה חדשה, על היכולת שלי להשפיע על מצבה של ישראל, אובדן של כול האנשים הנפלאים, המסורים וישרי הדרך שהכרתי במפלגה ובמטה שלה, יהודים וערבים, חילוניים ודתיים, מגוון של נשמות טובות, הנחושות לחולל תיקון במקום הזה.
אבל אני לא יכול להישאר במפלגה, שעו"ד ברק כהן עומד בראשה, ולא יכול לתמוך במפלגה, העלולה להכניס את האיש הזה בשערי הכנסת. הנה תזכורת קטנה:
"לפני קרוב לשלוש שנים, ביוני 2014, קיימתי עם כהן שיחה ארוכה שהתפרסמה כראיון בעיתון ‘ידיעות ירושלים’. בשיחה זו, שנערכה על רקע חקירה שנפתחה נגדו, שטח כהן את תפיסת עולמו. “אין לי טיפת כבוד לשלטונות שפועלים פה”, אמר לי, והתגאה בכך שהוא “הגיהנום של המשטר הציוני” כלשונו. לדבריו, מדינת ישראל היא “רוצחת”, המוחזקת בידי “הגזע השליט” המורכב משלטון “אתני־אירופאי־חילוני”.
כהן, בנו של פעיל הפנתרים השחורים הרצל כהן, הגדיר אז את מדינת ישראל “אנטי־דמוקרטיה”, ואמר לי כי הוא “מתנגד לשלטונות באופן כללי ושולל את הלגיטימציה של מדינת ישראל למשול בבני אדם. הציונות המציאה ‘גזע יהודי’, שזה משהו לא באמת קיים. צריך לפרק את ההגמוניה הציונית”. (גלעד צוויק, מידה, 22.4.2017).
כפי שהבהרתי לעיל, גם עלי אפשר לשלוף קטעי ארכיון. גם עלי אפשר לטפול שאני 'פושע מלחמה.' זו הסיבה שהחלטתי להגן על הדמוקרטית ולבטל, בכאב איום ונורא, את חברותי בה. זו גם הסיבה שנטלתי על עצמי את התפקיד של שומר הסף, במקום ששומרי הסף האחרים כשלו בו, ולעולם הוא תפקיד כפוי טובה.
היום המשבר נפתר, כביכול. המפלגה השלימה עם עזיבתם של חברים ציונים מתוכה, ואני ביניהם, וגם מלי פולישוק וישי הדס ורבים אחרים. אך האם חברי המפלגה והמטה עושי הטוב וטהורי הלבב אינם מבינים מה קרה כאן? אדם שחתם חתימת כזב על חוקת המפלגה, בעצם התפקדותו אליה ועמידתו לבחירות בה, זכה בהנהגתה, חתם עוד חתימת כזב על טופס מועמד לכנסת, וכעת מנהיג את כולם קדימה בשם המחאה!?
האם נראה לכם סביר, שמפלגה טהורה, יפה, חדשנית, שנולדה מתוך המחאה ושמה לעצמה למטרה להיות לה לבית, תצא להיאבק בנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, בשעה שבראשה עומד אדם, החותר תחת יסודותיה של מדינת ישראל, כופר בהכרזתה ובשלטונה, וגם טיפש כול כך, עד שהוא מסוגל להפר בן יום את חתימת ידו על חוקת המפלגה, ואחרי כן גם לחתום חתימת כזב על חוק יסוד הכנסת?
האם זה האדם שיסמל את המאבק בבנימין נתניהו המושחת, ההורס את מוסדות החוק וממוטט את הדמוקרטיה הישראלית לדיקטטורה? האם התלהבותכם מן המעשה הפוליטי כול כך מעוורת את עיניכם מראות, שאתם עתידים להכניס אל הכנסת אנרכיסט (כדי שלא לומר ביביסט) בתחפושת של דמוקרט? כמה זמן אתם חושבים ייקח לו להפר את הבטחת השקט שלו כלפיכם?
עזרתי להקים מפלגה, פקדתי אליה א.נשים טובים רבים, הקמתי בה פורום תרבות ופורום קהילות דורשות שוויון. בשניהם ניסחנו מסמכי מדיניות מרחיקי לכת, שכעת על חברי.ות המפלגה להחליט אם יהפכו למצע שלה. יצאתי מן המפלגה, כדי שלא יפגעו בה. לא היו"ר הנבחר שלה ולא השיר הנורא ההוא, שאת השיעור ממנו למדתי היטב.
האם אתם באמת חושבים שברק כהן השתנה משנת 2014, בה אמר את דברי הכפירה שלו בגנות המדינה ומוסדותיה? הרי רק ביום חמישי האחרון הקליט שידור חי מלא שטנה.
אחזור אל ביתי ואל חיי, אל ילדיי האהובים, אל כתיבתי ואל גן הירק שלי. אם אקָרא להנהגה אשוב אליה, ואם לא אשמח בחלקי ובמי שאני.
את כאבי אני מפיג מזה שלושה ימים בחצי כדור הרגעה ליום – ובניכוש עשבים שוטים בגינה. כידוע, כדי להצמיח יבול טוב בגן הירק צריך לנכש ממנו עשבים שוטים. זה ידע חשוב לא רק לעובדי אדמה, אלא גם למי שמבקשים להביא לתיקון עולם.
עשיתי אתכם את המיטב שיכולתי. עכשיו הכול בידיכם. חורבן, או תקווה.
