אקטואליהבידוד במשבר הקורונההורות בגיל מבוגרהורות גאההורים וילדיםחד הוריחד הוריותחדהורי

הדף היומי (31). זום-הולדת.

אם חשבתי, שלחגוג יום הולדת למיכאל ודניאל, ביום הולדתם השמיני, בתנאי סגר, זה אתגר, גיליתי הבוקר, שישנם אתגרים גדולים מאלה: אחת מחברות תובל באה עם בתה אלינו הבוקר, לשיר לנו שיר יום הולדת לפני הדלת, ולהושיט לנו ברכה, וסיפרה לי, שביום שישי הם חוגגים בר מצווה לבנם, אחד הנערים המוכשרים והנהדרים שצומחים כאן.

מאותו רגע אני לא מפסיק לחשוב איך יחגגו לו. האם התכונן לשיר את הפטרתו, כי הוא נער מוסיקלי ומנגן, ואם כן איך זה יקרה. אבל זו משפחה רבת תושייה, בישוב מלא אהבה, אז אני בטוח שנחגוג כראוי את בר המצווה שלו ביום שישי זה.

חברים וחברות שלחו לי הרבה רעיונות, איך לחגוג לילדים את יום הולדתם בנסיבות המיוחדות האלה. אבל את הבסיס הכתיבו הילדים עצמם, שביקשו 'שביל הפתעות,' כפי שאני עושה להם מדי שנה. אז הקדמתי ורכשתי בסניף כרמיאל של רשת 'גאמאדיל' המון המון הפתעות – חבילות פלסטלינה ענקיות, חלקי עץ למובייל או לעבודות עץ אחרות, סטים של כלי גילוף לעבודות עץ עדינות, תותחי קונפטי, שדכנים קטנטנים עם סיכות, טושים מחיקים, דוקים, כול מיני דברים שהילדים ביקשו או ישמחו בהם, עטפתי כול מתנה בנפרד, ורכשתי שם גם שקיות אריזה יפות. בלילה, אחרי שניפחנו יחד בלונים וקישטנו יחד את עוגות יום ההולדת – שאת הקישוטים בעבורן הכנתי מראש כמובן – הם הלכו לישון, ואני הדבקתי להם שקיות יום הולדת על חלונות בקומה השנייה, עם דברי מתיקה בתוכן, והשחלתי על מעקה המדרגות שקיות מתנה ובהן חלק מן המתנות. למטה, על השולחן בסלון, חיכו להם עוד שתי שקיות מתנה, ואת האחרונות הטמנתי בסל הכביסה, שהפך לסל מתנות, שהצבתי בכניסה לבית, כדי שחברי תובל יוכלו להטמין בו את ברכותיהם ומתנותיהם.

הילדים קמו בשש וחצי בבוקר, צעדו לאורך שביל ההפתעות וקטפו את המתנות שלהם. המקסימים חיכו עד שאתעורר כדי לפתוח אותן יחד אתי. אחרי כן יצאו החוצה וגילו את שפע המתנות והברכות שהשאירו להם חבריהם וחברותיהם וגם חברי/ות תובל בסל המתנות.

בין זה לבין עשר בבוקר, אז החלה מסיבת הזום-הולדת שלהם עם ילדי פלך-תובל, קפצתי עם דניאל ל'טרם' בכרמיאל. מאז יום שני, בו נפצע כשהחליק מאופניו, שבר יד, שן קדמית ופתח את השפה העליונה, התפרים בשפתו העלו גלד ענקי, גועלי, שכמעט וניתק ממנו, אבל לא הסכים להינתק ממנו עד הבוקר. דניאל הודיע לי, שעם הגלד הזה על פניו לא ישתתף במסיבת הזום-הולדת. לכן, ירדנו לכרמיאל, ל'טרם,' שם ביקשתי מן הנוכחים להוריד לו את התפרים קצת לפני הזמן.

     בעשר כבר התיישבנו מול המצלמות בבית. תמי ביטון, רכזת המרכזון (=צהרון), כינסה את כול ילדי פלך-תובל למסיבת זום-הולדת. בתושייה וביצירתיות הייחודיים לה מצאה שני משחקים שנוכל לשחק יחד און ליין. במשחק הראשון, מיכאל ודניאל כיבו את המצלמות, היא הניפה שלט עליו היה כתוב 'סבא אברהם', ואז היו הילדים צריכים לשאול שאלות של 'כן' ו'לא' את חבריהם, עד שגילו באיזו דמות מדובר. זה היה כל כך מוצלח עד שעשינו זאת עם עוד דמות, להבדיל אלף הבדלות, 'פרעה.'

המשחק השני היה כזה: מיכאל ודניאל סידרו בחדרם חמשה פריטים. הם סקרו עם מצלמת הסמרטפון שלהם כמה פעמים בסקירת 'שטיפה' את החדר. אחרי כן כיבו מצלמות, וסילקו מחדרם את חמשת הפריטים (בובת דובי, חשבוניה, רובה פלסטיק ועוד שתי בובות קטנטנות). אז הראו לחבריהם שוב את החדר, והחברים היו צריכים לגלות אילו פריטים נעלמו ממנו.

זה עבד נהדר.

אחרי כן תמי הזמינה את הילדים לברך את בניי, ומשסיימו הקרנו להם באמצעות 'חלוקת מסך' (SHARE) בתוכנת 'זום' את סרטון הברכה המושקע, שהכינה לילדים אוסי, גיסתי שתחייה. היא הגדילה עשות, ליקטה תמונות של כול אחד משניהם מלידתו ואפילו מצאה ברכות מוקלטות של 'יובל המבולבל' לילדים מיכאל ודניאל.

זה היה כול כך מוצלח, שכמעט בכיתי מהתרגשות. אחרי הזום-הולדת גם התקשרתי לחברי, המפיק אריק עורי, בעלה של מיקי שאנחנו כול כך אוהבים, והוא גם המפיק של יובל המבולבל, והודיתי לו על הברכות המוקלטות האלה. הוא אמר לי, שכעת, שיש להם שני פעוטות, הוא ישן עם תמונה שלי מתחת לכרית. "איך אתה מצליח לעמוד בזה?" שאל אותי. ואני צחקתי, וסיכמנו שניפגש בתל אביב, עם שוך הקורונה.

עם סיום הזום-הולדת חיכתה לילדים עוד הפתעה. המון מחברי וחברות תובל הגיעו לכביש מול ביתנו בשעה אחת עשרה, עם כלי נגינה בידיהם, בלונים ומתנות, שרו להם שירי יום הולדת, 'הרימו' אותם שמונה פעמים באוויר, כביכול, וריגשו אותנו מאד.

אני מיהרתי הביתה, חתכתי את שתי עוגות יום ההולדת וחילקתי אותן בתוך פטיפורים, והילדים יצאו לחלקם עם מגשים. כשסיימו, גם נסענו עם העוגות לקיבוץ השכן, פלך, שרבים מחבריהם וחברותיהם גרים בו, כדי לעבור בין הבתים ולחלק גם שם עוגות.

אחר הצהריים הילדים שיחקו עם חבריהם בחוצות, ובערב זכו לעוד מסיבת יום הולדת, הפעם במסגרת המפגש המשפחתי המורחב היומי.

זה היה יום מלא התרגשות. כשנשכבו במיטה סיפרו לי כמה הם שמחים, ומלאי התרגשות. וזה שימח אותי יותר מכול.

אז אם יש לכם בן/בת/נכדה/נכד החוגגים יום הולדת, ו/או למישהו/י מחבריכם/ותיכם יש – שלחו להם את הפוסט הזה, כדי שייתן להם רעיונות.

נראה לי, שזו מסיבת יום ההולדת הכי מיוחדת שהייתה לבניי עד כה. וגם אם אני מעדיף, וגם הם, מסיבה עם כול החברים אצלנו בבית, ומקווה שלא נזדקק לכול מיני פתרונות טכנולוגיים במסיבות הבאות, אני שמח שזה התאפשר, שחברי וחברות תובל נענו בכזו שמחה לאתגר, ושהילדים הלכו לישון מאושרים.

ומחר יום חדש. ניסע לאורתופד בכרמיאל, שיבחן את השבר של דניאל, המתלונן על כאבים עזים, נחזור הביתה, ונשוב לשגרת הימים האלה. קצת נגינה, קצת למידה, הרבה בילוי בחוץ. ואני מקווה שאצליח לגנוב פה ושם קצת זמן כדי לקרוא, לערוך, להגיב לספרי אחרים ולכתוב.

שיהיה לכם/ן לילה טוב.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Call Now Button