בספרה "ישראל בעל שם טוב ובני דורו", ששבתי לקרוא בשקיקה, בהתלהבות הנפש ממש, כותבת פרופ' רחל אליאור על המסורות המיסטיות השונות, שר' ישראל בעל שם טוב הכיר וחווה. בין השאר היא מספרת על עלייתו של הבע"ש בראש השנה לעולמות עליונים כדי לפגוש במשיח – ואת השטן, שרה של רומי, "הנודע כשרה של אדום או שרו של עשו, סמל הנצרות הרודפת." וכך היא כותבת:
"ס"מאל, שרה של רומי שהחריבה את ירושלים, אשר לפי המסורת המיסטית יש לנקום בו ובעירו, קשור אף הוא בעקיפין למסורת היכל קן ציפור דלעיל, הכוללת את המשפט: 'ואותו היום תתעורר בקריית רומי רבתי שלהבת של אש באותו הקול שיתעורר בכול העולם, וישרפו כמה מגדלים וכמה היכלות […] וכל בני העולם לא יוכלו להינצל.' שיחתו הקצרה של הבעש"ט עם המשיח נסבה על הגאולה המתמהמהת ועל הנקמה הכלולה בה, מזה, ושיחתו הארוכה עם ס"מאל, שרה של רומי, נסבה על עלילות דם, המרת דת ומוות על קידוש השם, שרווחו עד אימה בזמנו ובמקומו, מזה."
כאשר קראתי את הדברים האלה נזכרתי בשני דברים. האחד, גורלה האיום של איטליה במגפת הקורונה, והשני – הרכבת האווירית המעלה כעת ארצה, במחיר מופקע ובאופן מופקר, גוויות חסידים לקבורה בירושלים.
פתאום הכתה בי ההכרה שצמידות הדברים איננה מקרית. מועד גילויו של משיח כרוך באסון עולמי, בנקמה ברומי (איטליה) ובסגירת ירושלים ליוצאים ובאים. כול התנאים האלה מתקיימים כעת, תחת מגפת הקורונה. האם ייתכן כי בעבור חסידים רבים ברחבי תבל הם מסמנים את בואו הקרוב של משיח? הרי ידוע, שמאז ומעולם מבקשים יהודים להיקבר בירושלים, כדי להיות קרובים למשיח בעת התגלותו בה, ועל ידי כך לזכות בתחיית המתים. על כך כתבתי עוד בספרי "כשהמתים חזרו," בו בדיתי עיר שבתאית, שצמחה מסביב לקברה של בת משה בגליל:
"במשך השנים הפך למקום עלייה לרגל, ונשים שבתאיות התיישבו בו, מבקשות להיקבר ליד בת הנביא. אם תהיה תחיית המתים, חשבו, חזקה על המשיח שלא ישכח את בת משה, ועם קץ הימים, כשיבוא להקיצה מעפר ולהתחתן עמהּ, יקים גם אותן מקברותיהן.
הראשונות נקברו בחוג הקרוב ביותר אל בת הנביא. הנשים הבאות נקברו אחריהן, וכשהחלו גם בעליהן למות תיקנו חכמי אותו יישוב חלקות לגברים, חלקות לנשים וחלקות לטף.
ככל שגברו בקשותיהן של נשים מקרוביהן, שימנעו מהן את גלגול המחילות הצפוי לכל יהודי בגולה, וישלחו אותן לקבורה ליד בת הנביא בגליל, כן גדל היישוב ושגשג. ההרים, שמקודם מלאו שיחי פרא ואבני בזלת, בוראו בשקידה וטרסות סודרו בהם. אבל במדרגות העפר הללו לא צמחו גפנים וגינות ירק, כי אם מצבות של נשים גלמידות, שהובאו למנוחה אחרונה בקרבת בת משה.
זה היה שורש היישוב היהודי במקום."
*
כאשר כתבתי את הדברים האלה, לא שיערתי בנפשי שמקץ כמה שנים אמצא את עצמי בגליל, שבדיתי בו עיר מתים, הנוסדת מסביב לקברה של בת משה. גם לא ידעתי, שאחווה כאן מגפה עולמית, בעטייה ארגיש פתאום, הבוקר, צורך עמוק להניח תפילין, לעלות אל גג ביתי ולזעוק לריבונו של עולם שיצילנו מן המגפה הזאת.
בסופו של דבר לא הנחתי תפילין ולא צרחתי מן הגג. קודם כול מפני ששקיק התפילין השמור עמי הוא מבר המצווה שלי ולא פתחתיו מאז. אינני יודע אם התפילין עוד כשרים ואינני זוכר סדר הנחת תפילין. לבד מזאת, אם הייתי עולה על הגג וזועק לריבונו של עולם, סביר להניח שהיו מזמינים הנה רכב מ"שלוותא."
יתר על כן, קשה לי לנתק בתוכי בין הרליגיוזיות העמוקה והחילונית שלי, לבין התנהלותו של חלק מן המגזר החרדי במשבר הנוכחי. העלאת חרדים חולים מארה"ב ארצה וסחר בגופות מנוגעות של מתים לתחיית המתים שתבוא, בעזרת השם, בהקדם – הפוכות בתכלית למה שאני מאמין בו ורואה בו את יהדותי.
אגב, לכל מי שראו אותי בחטף בחדשות הערב בערוץ 13. בעקבות הפוסט שכתבתי כמה ימים לפני ההתפרצות בדיר אל אסד, ובו חזיתי את ההתפרצות במגזר הערבי, הזמין אותי הכתב הנחמד, עלי מוגרבי, לבוא לומר כמה דברים על כך.
אני דיברתי על מרקם החיים ההדדי העדין בגליל, בין יהודים לערבים, על הצורך בערבות הדדית של כולנו איש לרעהו, על ההיכרות החברית עם אנשי הכפר, ועל תפקידם של ראשי הרשימה המשותפת וחכמי הדת והמואזינים, שעליהם לפנות אל אנשי המגזר, לדבר אתם על קדושת החיים ולהתרות בהם לבל יפרו את הוראות הבידוד והסגר. אולם, למגינת לבי, עורכי הכתבה שגו באיות שמי, ומכול דברי הטעם שאמרתי הותירו רק עדות קצרה, על כך שראיתי בכפר אנשים בלי כפפות ומסכות וילדים מתרוצצים בכול עבר.
זה ציער אותי מאד. אבל זו דרכה של טלוויזיה. ובכול זאת חשוב לי להדגיש מה שאמרתי ולא נכלל בכתבה, כדי לתקן רושם מוטעה.
שנזכה בביאת המשיח בקרוב בימינו. אגב, רק בזכות ספרה של רחל גיליתי הבוקר, שעל פי המסורת המיסטית של ספר הזוהר, המשיח אמור להתגלות בגליל: "ויתגלה בארץ הגליל, שהרי הוא מקום ראשון שחרב בארץ הקדושה, ובשביל זה יתגלה שם קודם לכול מקום, ומשם יעורר מלחמות לכול העולם […] לאחר שנים-עשר חודש יעלוהו למשיח באותו עמוד לתוך הרקיע, ושם יקבל תוקף ועטרת מלכות."
אז הנה אני שולח מפה תחינתי היישר דרך העמוד האמצעי להיכל קן ציפור, שיגיע כבר המשיח, פה או בירושלים, ועד שיגיע, ישלח לנו ולעולמנו מרפא. אמן.
