חברים יקרים, פרופ' סיגל סדצקי, פרופ' איתמר גרוטו, ומנכ"ל משרד הבריאות החדש, פרופ' חזי לוי, אני מבין שאתם מתכנסים מחר, שבת, בבוקר, כדי לדון בעליה החריגה במספר חולי הקורונה ביומיים האחרונים. אז רציתי רק להגיד לכם – אל תנסו אותנו. אל תחשבו אפילו על השבת הסגר, על השבתת המשק, על סגירת מערכת החינוך. אנחנו עם זה גמרנו.
חודשים שלמים התיישבנו ערב ערב מול הטלוויזיה, כדי לחזות בהפחדות האימים של ראש הממשלה הנבצר ושל מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, משה בר סימן טוב. הצלחתם להכניס את כולנו לחרדה, לאוטומטיזציה של התגובה, לחבישת מסכות. הצלחתם להוריד מדינה שלמה לבונקר הריחוק החברתי, לבודד קשישים ממשפחותיהם, לבודד אותנו, להרוס לנו את האינטימיות ואת הפרנסה.
כול זאת, מבלי היערכות מתאימה מבחינת ציוד רפואי, תוך כדי התעקשות מוזרה לא לקיים בדיקות סקר ובדיקות לפי אזורי מגורים או פילוחים אחרים באוכלוסיה. אתה, בר סימן טוב, כבר הבעת בעצמך הסתייגות מן המדיניות שהנהגת, ואפילו השר שלך לשעבר, ליצמן, הסתייג ממך ומן הפאניקה שהשלטת בישיבה עם ראש הממשלה הנבצר. "הייתה בהלת יתר," הודה ליצמן, "פעלנו חזק מדי".
האחריות לשבירת האמון של הציבור בשלטון מוטלת על כתפיו של ראש הממשלה, העושה כול שביכולתו כדי לקעקע את מוסדות השלטון ולנכס את מלוא הכוח השלטוני לעצמו. היא מוטלת עליו גם אחרי שהתברר, שכאשר קיבל לידיו תחזית ממשרד הבריאות על ירידת מספר הנדבקים והחולים המשיך עוד כשבועיים בהטרלת הציבור באיומים יומיומיים.
האחריות למשבר האמון הזה מוטלת גם על שותפיו לקואליציה, גנשכנזי, שגנבו את קולות המחנה כדי להמליך בהם את הקיסר. אך לא פחות מזה היא מוטלת על כתפיכם, בר סימן טוב, גרוטו וסדצקי, שהכנסתם מדינה שלמה להיסטריה, ונתתם בידי ראש הממשלה הנבצר כלים להרס הדמוקרטיה והמשק, להריסת מרקם חייו של היחיד ולהשתלטות המדינה, באמצעות השב"כ, על זכויות היסוד שלנו לפרטיות.
אז אל תנסו אותנו שוב. אנחנו לא נסכים לסגר, לא נסכים לסגירת מקומות העבודה, לא נסכים לסגירת בתי הספר. לא נסכים לסגירת בתי הקפה והמסעדות, הבריכות וחופי הים. לא נסכים שתסגרו אותנו שוב כמו כלבים בהסגר, איש איש בביתו, קשיש וקשישה בבתיהם.
אל תנסו אותנו עם עצירת החזרה לשגרה ועם החרפת הסגר. זה לא ילך לכם. גם לא באכיפה, בקנסות ובמעצרים. אנחנו לא נהיה אסירים בבתינו עוד.
אם יש עליה בחולים בישוב או במוסד חינוכי מסוים – בודדו אותם וטפלו בהם. אל תיטפלו אלינו. אם יש צורך בהסברה וחינוך בנוגע לחבישת מסכה ורחיצת ידיים, הדגישו זאת בפני הציבור. והסבירו, באותה הזדמנות, מדוע חלה עלינו חובת מסכה, בשעה שהיא מגינה לא עלינו אלא על מי שבא למולנו, ועד כמה מסכות הנייר או הבד שאנו רוכשים יעילות בכלל.
אבל שלא תעזו בכלל לנסות אותנו בסגר. כי אם עד כה רק מעטים התקוממו, ורק מעטים התאבדו, אם תנסו לעצור שוב את החיים שלנו, זה יגרום כאן למרד ולכאוס מוחלט.
אף אחד מאתנו לא יכול להמשיך לחיות עוד בלי פרנסה, בלי חברים, בלי הורים וסבים וסבתות, בלי אינטימיות. גם כך כבר הסבה לנו המדיניות שלכם נזק. מליוני ישראלים איבדו את מקור פרנסתם, מאות אלפי ישראלים מצמצמים במזונם, האלימות במשפחה גואה, ההתאבדויות הולכות וגוברות. סגר הוא לא הפתרון. סגר הוא הכסת"ח של מערכת הבריאות, הניסיון לשלוט בקצב ההדבקה כדי לא לגלות את אזלת ידכם במידת המוכנות של המערכת. ובעיקר, סגר הוא לא רפואה, אלא סוג של רצח. רצח של אלפי ישראלים מיאוש, מבדידות, מדיכאון, מאבדן פרנסה.
אז אל תחשבו אפילו לנסות אותנו שוב. זה ייגמר רע.
אנא שתפו, הפיצו ותייגו את חברי הנהלת מ.הבריאות. תודה.
