למן שעת בוקר מוקדמת שמעתי שוב ושוב דיווחים על פשע השנאה שהתחולל אמש בכפר ג’יש, גוש חלב, בגליל. וככל שתכפו המהדורות וחלפו השעות, וממדי ההרס הלכו והתבררו, ותושבים מן הכפר ומישובי האזור עלו לשידור, נמלאתי בושה וצער. ואז נזכרתי בבית משירו של דן פגיס, “תרגילים בעברית שימושית”: “מִלִּים נִרְדָּפוֹת. בֹּשֶׁת, בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה, בִּזָּיוֹן,/ כְּלִמָּה, קָלוֹן, קִיקָלוֹן, קֶלֶס, קַלָּסָה,/ דֵּרָאוֹן, שִׁמְצָה, נְאָצָה, דֹּפִי,/ אוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת,/ גְּנוּת, גְּנַאי, גִּנּוּי,/ נִבּוּל, נַבְלוּת,/ זֻלוּת, הִתְבַּזּוּת, זִלְזוּל, זִילוּתָא, / וְשֶׁתִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ!”
אחד מתושבי סאסא, קיבוץ שכן לגוש חלב, אמר בחדשות תאגיד כאן, כי להערכתו, מי שביצעו את פשע השנאה הזה הוא נערי גבעות שהורחקו בצו מאיו”ש ובאו להתיישב בצפת וסביבותיה. זאת, לפי שבאחד מפשעי השנאה הראשונים בגוש חלב התיזו על רכב את הכתובת “המורחקים.”
חזקה על המשטרה ועל המחלקה היהודית בשב”כ, שהם יודעים היטב את שמותיהם של המורחקים מקרב נוער הגבעות, ומחזיקים בתמונותיהם. אני מניח שהמשטרה והשב”כ גם יודעים היטב היכן לחפש אחריהם, באזור צפת. הם חייבים לעשות כן, לא רק כדי להענישם ולשים קץ לפשעי השנאה הללו, בגליל כמו באיו”ש, אלא גם כדי להגן על מרקם החיים היפה בין תושבי הגליל.
ידיעה זו התחזקה בלבי למשמע דבריו של רא”ל מיל. ויו”ר ‘כחול לבן’, בני גנץ, הערב. על פי הדיווחים במהדורות ובאתרי החדשות אמר, בתום סיור במגזר הערבי כי “הרשימה המשותפת לא תוכל להיות חלק מהממשלה שאקים. ביני ובין הרשימה המשותפת ישנן מחלוקות עמוקות בכל הנוגע לסוגיות מדיניות, לאומיות וביטחוניות של מדינת ישראל”. עוד הוסיף כי יפעל ליישם את תוכנית השלום של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ (YNET).
הדברים הללו הדהימו אותי, טלטלו אותי והסבו לי צער רב.
אני מבין, שבני גנץ היה מוכרח להשיב מלחמה לקמפיין הבחירות של הליכוד ונתניהו, הטוען שוב ושוב, כי בלי הרשימה המשותפת אין לו ממשלה. הליכוד גם נקט בטכניקה תקשורתית מאוסה אך יעילה. התגובה היחידה שהוא מעביר לכלי התקשורת, כמעט על כול דבר ועניין הנוגע לבחירות מועד ג’, הוא שגנץ מטעה את הציבור, כי בלי הרשימה המשותפת אין לו ממשלה. נוסח התגובה הוא קבוע, הוא מועבר לכול מגיש/ת חדשות, וכך יוצא, שאנו שומעים את רזי ברקאי וישי שנרב ואחרים מדקלמים אותו במלואו, כלשונו, בסוף כול אייטם בחירות.
יש לזה אפקט פסיכולוגי של הצטברות מועקה. הליכוד מטפטף שוב ושוב את התגובה האחת הזאת, את השקר הגס הזה, לאוזני הבוחרים, מפיות שונים, מאלץ את מיטב המגישים והמגישות לדקלם אותו בקולם. זה מתוחכם, זה מנוול וזה יעיל להחריד.
בתגובתו זו מצליח הליכוד לדחוק את ‘כחול לבן’ לפינה. לכן אינני מתפלא, שבני גנץ היה מוכרח לומר את מה שאמר, כדי למחוק פעם אחת ולתמיד את השקר הזה. שמעתי גרסאות מרוככות יותר ביומיים האחרונים גם מיאיר לפיד וממשה יעלון. שלו היו רוצים להקים ממשלה עם או בתמיכת המשותפת היו יכולים לעשות זאת כבר במועדי הבחירות הקודמים, ודי בכך לראייה שאין בכוונתם לעשות זאת גם כעת.
אך הבדל גדול הוא כאשר הדברים נאמרים בצורה רכה כזו מפי בוגי ולפיד, לעומת האמירה המפורשת של גנץ, ועוד בתום סיור במגזר הערבי.
לא פלא, שאיימן אודה, יו”ר הרשימה המשותפת, הגיב מיד באמרו, כי אם ‘כחול לבן’ לא תיסוג בה מתמיכתה בחלקים מתכנית טראמפ, הרשימה המשותפת לא תתמוך בממשלה שתבקש להקים. ובצדק. בני גנץ ומפלגתו אינם יכולים לצפות שהבוחרים במגזר הערבי יצביעו בעבור מי שמודיע, ולו ברמה ההצהרתית בלבד, ולו כתרגיל לקראת הבחירות, שהוא תומך בתכנית המפלצתית, המציעה להשיב את ערביי המשולש לפלסטין.
ערביי ישראל אינם סחורה להעברה מסוחר לסוחר. הם מהווים עשרים אחוז מאזרחי המדינה הזאת, ברובם כבר מזמן נטשו את המאבק הלאומני שלהם, והם נאבקים על זכויותיהם כאזרחים שווים ושומרי חוק במדינת ישראל. ערביי ישראל ברובם הם צעירים, משכילים, המשולבים בכול ענפי החברה והמשק, המוסדות להשכלה גבוהה ומוסדות השלטון בישראל. שום תכנית שלום הכוללת ולו מחשבה או פנטזיה על ‘הזדכות’ על ערביי ישראל ברובם, או בחלקם, אינה ישימה, והיא גזענית, מנוגדת לצדק הטבעי ולזכויות אדם.
ניתן להבין כי גנץ, בדבריו, מבקש לקרב אליו את הימין הרך, ו/או לגרום לערביי ישראל להצביע ל’כחול לבן’ במקום למשותפת, כדי להרגיש שהם חלק מן הממשלה הבאה. ניתן גם להבין את ההיגיון הפוליטי באמירות הללו. אך אין לקבלן או להצדיקן.
למעשה, בדבריו הערב, גרם לי בני גנץ להטיל ספק ברצוני לבחור מחדש ב’כחול לבן.’ בשתי מערכות הבחירות הקודמות הצבעתי ‘כחול לבן,’ משום אמוני באנשים בה ומתוך רצוני בשינוי. כעת, אני מוכרח לומר שאני עשוי להצביע למשותפת, לא משום שאני מסכים עם כול דובריה וערכיה, אלא פשוט כדי לבטא את מאיסותי מעמדות גזעניות ומחלומות על טרנספר.
ועניין נוסף – אם אתם מאמינים כמוני בדו-קיום בין ערביי ישראל ויהודיה, השתדלו בזמן הקרוב לעשות כמה שיותר מעסקיכם אצל ערבים. אם אתם יכולים לעשות קניות באחת מרשתות הקניות המרכזיות או ב’דבאח’ – קנו בדבאח. אם אתם צריכים מוסך, העדיפו מוסך ערבי. כך גם לגבי קונדיטוריה, רופא וספר.
אני חושב ששכנינו ואחינו, ערביי ישראל, ראויים לזה. שהם צריכים לדעת שחלק גדול מן האוכלוסייה היהודית לא רק שאינו רוצה להיפטר מהם, אלא מבקש לחיות עמם ובקרבתם בשלום וברעות.
והדרך לעשות זאת היא בדרך ההעדפה המתקנת. בלי פראזות, בלי הבטחות, בלי מלים גדולות. פשוט להתערבב בערביי ישראל, לעבוד עמם, לעשות עמם עסקים, להראות להם ולעצמנו ולכול העולם, שהישראלים אינם מקבלים את עסקת הטרנספר ששתלו-לכאורה בנימין נתניהו או אחד משליחיו (כך על פי התקשורת) בפסקה המנואצת הזאת בתכנת טראפ, בדיוק כדי לפוצץ כול סיכוי למשא ומתן אמתי לשלום.
אני מאד מקווה שבני גנץ ו’כחול לבן’ יתעשתו. שייזהרו בדבריהם כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל. שיקימו ממשלה צרה בתמיכתם, ולמחרת הקמתה גם יזמינו את חברי הרשימה המשותפת לקואליציה ולכנסת ויחלקו עמם תפקידים של ראשי ועדות וכדומה. ערביי ישראל חייבים לקבל ייצוג בכנסת, ונציגיהם של ערביי ישראל חייבים ליטול חלק מעשי ומהותי בשלטון, בתקציבים ובתכנון לטווח ארוך של מרקם החיים במדינת ישראל. זו תהיה הערובה היחידה לחיים של שלום ושלווה בארץ הזאת.
אילן שיינפלד, תובל, 2020.
