התנגדות ושמחות אחרות (92).
טוב להרחיק לרגע מן הארץ, כפי שאני עושה כעת, באמצע ההפיכה המשטרית, כדי לנוח, בעיקר כדי להתבונן בדברים ממרחק. מה שניכר לעין ממרחק הוא דבר ודאי אחד. אנחנו מצויים בעיצומה של התקפה של הישראליות. על האתוס שמכוחה התכוננה ישראל, על הערכים שהובילו אותה עד הנה ועל המשך דרכה.
המתקפה הזאת עקבית, יומיומית, אכזרית ונחרצת. היא מקיפה את כול תחומי החיים, מהירה, דורסנית ומשתכפלת במהירות שיא. התקריות האחרונות של הדרת נשים ופגיעה בכבודן ובאוטונומיה שלהן בקווי תחבורה ציבורית הן דוגמה ועדות לכך. בני אדם, שעד כה לא הרשו לעצמם לבטא את השקפותיהם החשוכות בנוגע למעמד האישה מרימים ראש, חשים שיש באפשרותם ובזכותם כעת לכפות את דעותיהם על זולתם, שהכול, כול מרקם החיים הישראלי, החילוני-דמוקרטי, נתון לרמיסה ודריסה, כול דאלים גבר, וכול דאלים שליט.
התנהגות היחידים הללו אינה רק צייתנות לצווי המשטר, אלא גם ריצוי המשטר, גיבוי המשטר ושכפול האלימות הכרוכה בהחלטותיו ובמעשיו. כמו בכל תקופה של חילופי משטר וקריסת מדינות, גם אצלנו הפרטים, האזרחים, רבים משתפים פעולה עם השלטון בהפיכת אחיהם ואחיותיהם לנתינים, בכבישתם, ברמיסתם, בשלילת זכויותיהם ובפגיעה בחייהם. התופעות הללו מעידות על התפוררות חברתית, על אבדן החמלה, על אכזריות המשתחררת מלב היחיד ומשתררת במרחב הציבורי.
אורגיית הביזה של תקציב המדינה ומנגנוני השלטון, פגיעת השלטון בזכויות האזרח והפרט, מיתרגמת אפוא, מהר מאד, להיעדר חמלה בין אדם לרעהו ולאלימות ואכזריות כלפי הזולת. אלה הם התנאים ההכרחיים לפריצתה של מלחמת אזרחים, ולתחילתם של פוגרומים אדם ברעהו. הם מתחילים בסימון הזולת כסמולן, כבוגד, כלא נאמן לדת וללאום, ממשיכים במדיניות אפליה מכוונת של המשטר, השומטת את הקרקע מתחת לרגלי האזרחים, רומסת את זכויותיהם, מוזילה את חייהם והופכת אותם למרמס – וממשיכה במימוש התיעוב ההדדי הזה במעשי אלימות ורצח, בתחילה כלפי יחידים ואז כלפי קבוצות מיעוט.
ההידרדרות הזאת ניכרת לעין כול. היא מכוונת על ידי השלטון. זו הסיבה שהחל באיסוף כלי נשק מאנשי צבא בכירים המתנגדים לו. השלטון מעוניין בשפיכות הדמים הזאת ומתכונן לקראתה. מצד אחד מחלק רישיון אחיזה בנשק לתומכיו, ומצד שני שולל אותו ממתנגדיו. המעשה הזה מעיד כאלף עדים על הכנות למלחמת אזרחים. כך גם היציאה של ראש הממשלה נגד ראשי מערכת הביטחון, שנועדה לסמנם כבוגדים עוד לפני החלטת בג"צ. הכול מכוון לרגע ההתפוצצות הגדולה, שבו נשלח יד איש ברעהו מתוך ייאוש, תחושה של חוסר מוצא ואכזריות נוראה, הנובעת מן המצב הקיומי שהמשטר קלע אותנו אליו – מאבק על עצם החיים במקום שהיה לנו למולדת, לבית, וכעת הפך למשרצה של משטמה.
אני מאד מקווה שבית המשפט העליון רואה את כול אלה עין בעין אתי. ראשי זרועות הביטחון כנראה לא יפעלו לתפיסת השלטון במדינה והורדת נתניהו מכיסאו ללא פסיקה ברורה של בית המשפט וללא שנתניהו ושריו יסרבו לקיימה. כול עוד מרחף באוויר פסק דין ה 0:11, ואין תחתיו פסק דין ברור ונחרץ, המבהיר מה הם גבולות כוחו של השליט ומה הם גבולות כוחה של הרשות המחוקקת, ההידרדרות הזאת תימשך, והיא מהירה ומסלימה.
ההכרעה המוטלת כעת לפתחו של בית המשפט העליון, ואחריו לפתחם של ראשי מערכת הביטחון, איננה, אפוא, הכרעה משפטית נוקדנית או יבשה. זוהי הכרעה חוקתית, ערכית, מוסרית, והיא זו שתטה את כף המאזניים לתיקון מדינת ישראל או לריסוקה במלחמת אזרחים אכזרית, מדממת, שאחריה כבר לא תהיה לנו תקומה.
איסטנבול, 16.8.23.
