החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (175).
הבוקר התעצבנתי כהוגן. פנה אלי מישהו, סטודנט שאני מכיר, העורך מחקר על הורות הומוסקסואלית, ושאל אותי האם התמודדתי אי פעם עם השאלה האם בכלל 'מגיע לי' להיות אבא, "בחברה פטריארכלית, הטרוסקסואלית ודכאנית, שביססה מודל אחד של אמא-אבא."
כתבתי לו, שאני לא האדם לשאול אותו אם אי פעם חשב 'אם מגיע לו'. שתמיד עשיתי מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה, והתמרדתי נגד כול ניסיון לכפות עלי דפוסי חשיבה מקובעים. כך עברו עלי כול ימיי עד הנה. מהיציאה שלי מהארון בגיל שש עשרה, בשנת 1976, כשעוד לא ידעו לאיית כאן את המילה 'הומוסקסואל', כשטרנס היה 'קוקסינל' וכשהמילה להטב"ק לא הייתה קיימת במילון, דרך כל הספרים והיצירות שפרסמתי, אם בנושא הזהות ההומוסקסואלית והיהודית שלי, ואם בנושאים פוליטיים – ועד החלטתי לצאת בגיל חמישים ואחת לתהליך הפונדקאות, ממנו נולדו לי בניי.
לו הייתי מקשיב לצווי הפטריארכיה, סביר להניח שהייתי היום גבר נשוי כרסתן, שבורח בלילות לעשות סקס חפוז עם גברים, כמו שאמי ז"ל הציעה לי לעשות, מרוב צער על זה שאני הומו, או לחילופין הומו בודד, שכבר מזמן לא מסתפק בעוד סטוץ, בעוד חתיך, וחש שעליו לברוא לו תכלית לחייו. זה לא מחייב אתכם, כמובן. אבל זה מה שאני חוויתי בגיל חמישים.
ואז הבנתי עוד דבר. כול אב גאה, שמימש את אבהותו כמוני, יחוש אותו רוגז כלפי התזה הזאת. זאת, משום שהיא מסיגה לאחור את התקדמות הקהילה בשאלה שנקודת המוצא שלה דכאנית, במקום לבדוק משהו אחר לגמרי – את התרחבות התודעה האישית והקהילתית, כתוצאה מן המסע האישי של כול אחד מאתנו, האבות הגאים, אל ההורות.
"על הזין שלי הפטריארכיה ומה שהיא מקדשת," כתבתי לו בסיום שיחתנו, "אנחנו חלוציה של תודעה אחרת."
הפטריארכיה בכלל, והפטריארכיה היהודית בפרט, היא תמצית הגזענות, החִפצוּן והלהטופוביה שאני נאבק בה כול חיי. הנה מה שאמר רק לאחרונה חה"כ אבי מעוז, ראש מפלגת 'נעם' המשוקצת, בקריית ארבע: "במשרד החינוך יש מעל 3,000 תוכניות לימוד פרוגרסיביות. הם פועלים ללמד את ילדינו, שבהכל צריך להטיל ספק. ספק מי ההורים, מי האבא, מי האמא. ואפילו ספק על העצמיות של האדם. מחנכים את הילדים להטיל ספק בצדקת הדרך, בזכותנו להקים מדינה ליהודים. זה כל מטרתם."
מפלגת נעם, ראשי תיבות 'עם נורמלי בארצנו', רחמנא ליצלן, הוקמה בשנת 2019, בהנהגתו הרוחנית של הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור. בראשה עומד אבי מעוז. הנה מה שכתוב במצעה על משפחות מקהילת הלהט"ב: "מבלי ששמנו לב, קמנו בוקר אחד וגילינו שבמדינת ישראל אסור לומר שאבא ואמא = משפחה. עשרים שנות שתיקה וחוסר מעש, עשו את שלה, וכיום מערכת החינוך מספרת לילדים בגיל שלוש שישנן המון סוגים של משפחות. מי שמנסה להטיל ספק באמיתות החדשות – עובר בין רגע טיפולי המרה ומוכתר כחשוך, נבער ומוקצה מחמת מיאוס. אם אנחנו לא רוצים לחיות במדינה בה קונים ילדים בכסף – כדאי שנפסיק לשתוק".
וכדי לסבר את אוזניכם, הנה מה שכתבו בנוגע לשירות המשותף בצה"ל: "צבא העם הוא קודש הקודשים של מדינת ישראל, אז איך בדיוק קרה שמדינות זרות, הן אלו שמחנכות את קציני צה"ל? בשנים האחרונות חדרו לצה"ל תפיסות פוסט מודרניות ופוסט ציוניות. מכוני שמאל רדיקלים, מלמדים מה נכון לחשוב, ובעיקר מה לא. אם תצרפו לכך, את הקמפיינים הענקיים שמטרתם לפתוח תפקידי לחימה לנשים, מתוך תפיסה שהשוויון חשוב יותר מהניצחון – תקבלו סכנה של ממש לביטחוננו." וכך עוד ועוד פנינים בנוגע לשמירת השבת, לגיור ועוד, ממיטב התורה הגזענית המופצת ברחבי מה שקרוי היום 'הציונות הדתית'.
מפלגת נעם היא חלק ממפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', שבשנת 2006 היה ממארגני 'מצעד הבהמות', והוא ממתנגדיה הבולטים של הכרת המדינה בזוגיות הומוסקסואלית. האובססיה שלו ושל שותפיו ממפלגת נעם נגד הקהילה הלהטב"קית עמוקה, וכבר הניעה חלוקת עלונים, הפגנות ועוד. החיבור בינם לבין מפלגתו של איתמר בן גביר לרשימה אחת, ובינם לבין גוש הימין בראשות בנימין נתניהו, עלול להפוך את ישראל לתיאוקרטיה חשוכה, שבה יבוטלו הסדרי הזוגיות הלהטב"קים, וחלילה גם שמשפחות הקשת, כלומר כול סוגי המשפחות שהוקמו למאות ולאלפים בקהילה הלהטב"קית בעשור האחרון, תוכרזנה כלא-חוקיות, או ישללו מהן זכויותיהן הבסיסיות ביותר.
הזהרתי כבר בעבר, שאם הנבלות המתחסדות האלה יעלו לשלטון בזכות בן בריתם המשוקץ בנימין נתניהו, הדברים עלולים להגיע עד כדי הוצאת ילדי הפונדקאות מבתיהם לשם חינוך מחדש, בנועם הליכות כמובן, בפנים מאירים, במסגרות חינוכיות דתיות או במשפחות אומנה דתיות. הראו לי משפחה ציונית דתית אחת שלא תרצה להציל נפש מישראל, בדמות ילד של אבא הומו או אימא לסבית, על ידי חינוכם מחדש לתורה ולמצוות.
אתם חושבים שאני מגזים? תסתכלו מה קורה באמריקה. רק ביטלו שם את החוק המתיר הפסקת היריון, וכבר מתרקמות במפלגה הרפובליקנית יוזמות לביטול החקיקה המאפשרת נישואין גאים ופונדקאות. כן. זה לגמרי נמצא שם על השולחן.
ואם עודכם חושבים שאני מגזים בחרדות שלי, אספר לכם משהו. בהיותי בן למשפחה דתית מסורתית, היה לאבא שלי ולי חשוב מאוד למול את בניי, שנולדו מפונדקאות בהודו, ולהביאם בכלל ישראל. טרחנו וחיפשנו ומצאנו מוהל שהוא גם רופא, והומלץ בפי רבים. הגענו אליו. הוא מל את הבנים. אבל את ברכת אברהם, זו המכלילה אותם בכלל ישראל, סירב לברך. לדבריו אסור לו לעשות כן, מפני שהם אינם נחשבים כיהודים על פי ההלכה. כן כן. מה ששמעתם. ולכן הלכנו ל'בית דניאל' ועשינו להם גיור רפורמי, שכלל שיחה קצרה וטקס נעים וחביב של טבילה במי ימה של תל אביב. אבל הגיור הזה תופס רק על פי פסק דין של בג"צ, ולא על פי ההלכה. אם ירצו להינשא בישראל כדת, לא רק כדין, יהיה עליהם לעבור גיור לחומרה. ואלה הם ילדים, שגדלים בבית יהודי, שומר כשרות, ומנהגי היהדות וחגיה ומועדיה.
הכפייה הדתית הזאת, והחשש שמא, אם יעלו לשלטון, תהיה חמורה פי כמה וכמה, ותגיע לכדי פגיעה ממשית בזכות לזוגיות, למשפחה ולהורות של הקהילה הגאה, היא שהביאה אותי להחלטה להוציא לאור את ספר הילדים החדש שלי, "הסיפור של מיכאל ושל דניאל," המספר לילדים בגיל שלוש, כן, את סיפור הפונדקאות ממנו נולדו לי בניי, מאור חיי ותכליתם.
אם מישהו מכם חשב, שאני מעמיד את עצמי ואת בניי בחזית מתוך מניעים אחרים, אינו מבין דבר. הספר הזה, כמו כול דבר אחר שכתבתי עד כה, הוא חלק ממאבק. המאבק שלי להגדרת מרחב החיים הרצוי לנו, על זכותי וזכותם של חבריי וחברותיי מן הקהילה הגאה לאהוב את מי שאנחנו רוצים, להתחתן איך שאנחנו רוצים, להקים משפחות איך שאנחנו רוצים – מבלי שאיש יוכל לשאול אותנו למה בכלל זה מגיע לנו, ועל פי איזו הלכה זה תקין.
קחו רגע, עכלו היטב מה שכתבתי כאן. ואחרי כן היכנסו להדסטארט שלי ותמכו בספר הילדים החדש. זה לא מסע של חשיפה עצמית, או של אגו. זו החלטה להפיק כלי חינוכי לגיל הרך. כי, חברים וחברות, אנחנו במלחמה. מלחמה על מדינת ישראל, על דמותה של החברה הישראלית ועל ערכיה.
ואם מישהו מכם חושב שמה שכתבתי כאן הוא מניפולציה, אז באמת תקפצו לי, כי אתם לא מבינים בכלל מהי סכנה לזכויות הפרט.
