החיים מפתיעים אותי בכל פעם מחדש. תמיד חשבתי שכבר ראיתי הכול, חוויתי הכול, ואולי אפילו גם מיציתי את סל תענוגותיי. אבל לחיים יש דרך להפתיע אותי בכל פעם מחדש. כך היה גם אמש והערב, שנדמה לי כי היה אחד הערבים היפים בחיי. בלי הגזמה.
הכול מתחיל באינטרנט, בזמינות של בני אדם ברשתות החברתיות.
את ר', עורך מוסיקלי בתחנת רדיו מקומית, הכרתי באתר "אדם לאדם", והכוונה היא ל'גבר לגבר.' הוא בן עשרים ושש, בחור יפה תואר ונעים הליכות, שמחפש בן זוג לבן בן גילי.
האמת, בתחילה חשדתי בו, שכל מה שהוא מחפש זה ויזה למערב. והיה בזה משהו. אבל אחרי שהבהרתי לו, שאין לי רצון או יכולת לעשות זאת, נפתחו הלבבות.
הוא גר אלפי קילומטרים מדלהי. מעולם לא פגשתי בו, אלא דרך הרשת. אבל מדי ערב הוא מתקשר לשאול בשלומי, וכאשר התוודיתי בפניו על בדידותי כאן שלח אלי שניים מחבריו, את א', בחור אמריקאי המלמד אנגלית את ילדי הדיפלומטים כאן, בבית הספר האמריקאי, ואת אק', נציג המכירות של חברת ענק, העוסקת בפיתוח אפליקציות של ספרים המומרים לקבצים אלקטרוניים, לקריאה דרך קינדל, איי פד, איי פון ודומיהם.
אצל א' בבית הייתי שלשום. הוא בחור צנום וצפוד, החי לבדו בדירה ענקית בת שלושה חדרים. קפה לא היה אצלו, גם לא תה, אז שתינו מים וכרסמנו בוטנים בכפית. אחרי ששמע את סיפורי הדהים אותי, כשהציע לי בחינם להתארח עם משפחתי בשניים מתוך שלושת החדרים של ביתו. אגף נפרד. חדר השינה וחדר העבודה שלו.
אמרתי לו, שאינני יכול לקבל הצעה נדיבה כזאת, ושנדמה לי, שגם בני משפחתי יעדיפו לגור בבית מלון עם התינוקות, ולא ליפול למעמסה ולטורח על כתפיו של זר. אבל הודיתי לו מאוד על הצעתו.
אצל אק' הנחמד ביקרתי אמש. הוא גר בדירת חדר קטנה בפרברי איזה שוק שכונתי. אבל הדירה מלאת חום. אריגים רקומים, מזרן אירוח, במקום ספה, על הארץ, כוננית ספרים קטנה ומטבח מצוחצח.
ישבנו ושוחחנו יחד כשלוש וחצי שעות. בתחילה סיפר לי על החברה שהוא עובד בה, והראה לי חלק מן האפליקציות שפיתחה לקריאת ספרים אלקטרוניים. תשמעו, זה מדהים. הם עובדים עם ההוצאות לאור הכי גדולות, כמו "קיימברידג' יוניברסיטי פרס" ורבות אחרות, ועושים ניסים ונפלאות ממש.
אחרי כן סיפר לי שהוא כותב, מנסה לכתוב, ושהוא נתקע בקביעות אחרי כמה עמודים.
זה פתח בינינו שיחה ארוכה מאוד על הרגלי כתיבה, על תהליך היצירה, למעשה העברתי לו את השיעור הראשון שאני נותן בקורס למתחילים, רק באנגלית.
אחרי כן הפתיעו אותו שלושה מחבריו, שלוש אוחצ'ות מקומיות מתוקות, שעוד מתבשמות מזה שהם הומואיות. זה בא לידי ביטוי בדיבור נשי, במחוות גוף נשיות, בפניה זה לזה בלשון נקבה, ועוד.
זה מאוד שעשע אותי, והזכיר לי את נעוריי, שבהם אף חבריי ואני נקטנו בדרך דומה, כחלק מתהליך הגיבוש של זהותנו ההומואית מחדש, כגברים, אבל כגברים אוהבי גברים. לא כבנות.
אבל הערב, הערב הזה, שבחצות וחצי שלו אני יושב וכותב כאן, היה מדהים. והוא מתחיל בבחור מקסים ושמו ד'.
את ד' הכרתי דרך גריינדר, יישום הג'י.פי.אס, המאתר הומואים בכל מקום בעולם, ומדרג אותם על פי קרבתם הגיאוגרפית איש לרעהו. כן, כן. זה עובד גם בתל אביב.
בקיצור, שוחחנו מעט, ובמקביל שוחחתי עם מ', בחור אחר, המכנה את עצמו 'מר גורג'אוס' בגריינדר, והוא אכן כזה. מאמן בחדר כושר, משורג שרירים, גדול חזה, מפותח לתפארת.
מאנו אמר שישמח להיפגש איתי, אבל שקודם החבר הכי טוב שלו, ד', ממש מוכרח לפגוש אותי. ודאניש נראה כזה מתוק בתמונות, שלא יכולתי לומר לו לא.
אז נפגשנו. אמש. והיה נפלא. ובהמשך אמר לי, שמדי יום ראשון הוא וקבוצה מחבריו נפגשים במקום המרכזי לשוטטות הומואית בדלהי, בקונהאוט פלייס, מסתובבים וצוחקים יחד וכו'.
בתחילה חששתי להיענות לזה. הרי כבר שנים חלפו מאז ביליתי כך עם חברים, וסבלנות לשוטטות סתמית אין לי. אבל האנתרופולוג שבי הביע עניין בהתבוננות בחיי הקהילה של דלהי, וחוץ מזה ד' אמר לי, שכל חבריו אוהבי מבוגרים, ואף הראה לי תמונות של גברים שהם אוהבים, והוסיף, כי אוכל פשוט לבחור ביניהם מי שבא לי.
קבענו להיפגש הערב מול החנות של "בנטון" בכיכר.
בדרך, בתחנת הרכבת, עמדו לידי שלושה בחורים, אחד נראה הומו רגיל. הוא היה חבוק עם בחור שנהיה כבר לטרנסית. עם שדיים קטנים ונעלי עקב, ג'ינס סקיני וחולצת טריקו צמודה לגוף, ותלתלי שיער ארוכים. השלישי/ת היה בחור בשלבים ראשונים של החלפת מין. הופתעתי מהם מאוד. לא שיערתי בדעתי שיש אפילו טרנסים בדלהי.
כשהגעתי לכיכר במטרו מצאתי את עצמי בכיכר ענקית, הומת אדם, בגודל כיכר המדינה.
מסביב, על המדרכות, היו רוכלים ורוכלות, שהציעו דברי ריקמה, תכשיטים, תיקים וכדומה, ומסביבם דוכני אוכל מקומי.
קפצתי לשתות קפה, עד שד' יסיים את המקלחת בחדר הכושר שלו, ואז נפגשנו מול "בנטון" והלכנו לחפש את חבריו. הכי רציתי לפגוש את מר גורג'אוס, את מ'. אבל היו שם גם בן דוד של ד', עוד בחור בשם אד', שמיד טרחו להבהיר לי שיש לו את ההכי גדול מבין כולם, אבל הוא מתעסק רק עם בחורים מקומיים מבוגרים, ועוד מתוק אחד, ששמו י'.
הסתובבנו סביב הכיכר. הבחורים רצו להסתכל בחנויות הבגדים, מ' השרירן גם נכנס לאחת החנויות היקרות (חולצת כותנה קצרה יפהפיה עלתה שם 2559 רופי, 220 ש"ח!) וקנה צעיף ל'בחור שלו.' תמהתי איך זה שיש לו בחור, כשהוא תכנן להיפגש איתי.
אחרי כן ד' ביקש מהחבר'ה שייעצו לו מה לקנות לבחור שלו. וזה כבר הדהים אותי לחלוטין. מה זה, רק אמש בילינו יחד, ועכשיו אני מגלה שיש לו פרטנר!? הוא צחק ואמר שעבד עלי קצת. שיש לו מישהו. אבל הוא חיבק ונישק אותי, ככה, ברחוב, שכבר לא היה אכפת לי מכלום.
כשסיימנו את סיבוב החנויות הלכנו לבאר, באר של סטרייטים, גדול והומה, באחד הרחובות היוצאים מן הכיכר. הזמנו בירות. הבקבוקים שם ענקיים, 650 סמ"ק כל אחד, ושתינו.
לא כולם כאן יודעים, אבל אני משתכר מריח של בירה. ושתיתי בקבוק שלם.
במהלך הישיבה המשותפת מסביב לשולחן החלפנו צחוקים. הם דיברו רוב הזמן בהינדית, אבל היו נחמדים דיים כדי לשתף אותי בשיחה ובבדיחות שלהם, בעיקר זה על זה.
הם קבוצת חברים טובים, כולם אוהבי מבוגרים, שנפגשים יחד. אין ביניהם קנאות. כל אחד מביא לחבורה את אורחיו, והם חולקים איש עם רעהו הכול.
לכן גם רכן אלי ד' ואמר לי, שהבן דוד שלו ממש נדלק עלי.
אבל מה, הבן דוד לא נראה משהו, וגם סובל מהזעת יתר בכפות הידיים. וכשהשיב לד' את הטלפון הנייד שלו הוא היה מכוסה בזיעה.
"הוא לא צריך להשתמש בלובריקנטים" אמרתי לד', ושנינו פרצנו בצחוק.
אחרי כן אמרתי זאת גם לבן הדוד עצמו, שהביט עלי כל הערב בעיניים עורגות, וגם ליווה אותי עד לשירותים, כשראה שאני בקושי עומד על הרגליים מרוב שתייה (כולה בקבוק אחד, אבל מה לעשות, אני ממש לא יודע לשתות).
במהלך השיחה הוציא אד' חבילת קונדומים מן התיק, הראה לי אותה והחווה בה סימן לעבר י'. מסמן לי אותו, אותנו, שנינו, כאילו הוא מבקש להעניק לי את חפיסת הקונדומים הזאת למען מפגש.
"אבל הוא פאסיבי," אמרתי לו. "הרי הוא אמר זאת."
"הוא סתם צחק," עדכן אותי אד', וי' אישר זאת במבטו הנבון, המאופק.
"רגע רגע, גם לי יש," צחקתי והוצאתי מן התיק שלי חפיסת קונדומים.
קניתי אותה לפני כמה ימים בבית מרקחת בדלהי. הדבר היחיד המעצבן בה הוא, שמצוייר עליה זוג סטרייטים.
כולם צחקו.
יצאנו החוצה והלכנו ברחוב בחזרה אל הכיכר. ד' ואני התנשקנו ברחוב בלהט, מול כל חבריו, בלי שום בעייה. בשלב מסויים אפילו נצמדתי אליו מאחור ונשכתי קלות את עורפו, יודע שזה יצמרר אותו מעונג. וכך היה.
נדהמתי עד כמה רבה הפתיחות בדלהי. לפני שנה, כשבאתי הנה, קראתי באינטרנט על רציחות של הומואים, ועל כך שההומוסקסואליות אסורה על פי חוק.
הערב ראיתי את ד' מתחיל עם שוטר במדים, בכיכר.
הלכנו לכיכר. התיישבנו שם עם בחור, חבר של ד', שמנגן נפלא בגיטרה.
ישבנו שם על גדר אבן נמוכה, מסביבנו עוד כמה עשרות בחורים סטרייטים (ד' הזהיר אותי לא להתעסק איתו מולם, מפני שהם לא יודעים עליו ועל חבריו). הם ישבו ושרו, ואני צילמתי אותם, ובסופו של דבר אפילו נטלתי לידי את הגיטרה, וניגנתי בשקט את "בית השמש העולה," ואת "דניאל" של אלטון ג'ון.
הם החמיאו לי על הנגינה, אף על פי כן שאלה, פחות או יותר, השירים שאני זוכר, שאני עוד יודע, מלבד שירי תנועת הנוער, שאותם לא העזתי לשיר להם.
אחרי כן ליוו אותי עד למטרו, וי', שכבר קבענו להיפגש יחד, לא רק נסע איתי עד לתחנה שבה היה עלי לרדת, אלא גם ירד איתי בתחנה, התמקח בעבורי עם נהג טוקטוק, וביקש שאתקשר אליו כשאגיע הביתה, כדי לדווח שהגעתי בשלום.
וכך עשיתי.
ואז התיישבתי לכתוב את זה.
תשמעו, אני מתאהב בדלהי, בהודו, באנשיה.
חמישים ושתיים שנה הייתי תקוע בתחת של המזרח התיכון, במדינה שאני אוהב כמובן, מולדתי, אבל לא שיערתי בדעתי, שישנה עוד ארץ כזאת, כמו הודו, שעוד השתמרה בה איזו תמימות אנושית טהורה כל כך, הבאה לידי ביטוי גם בחיי קהילה עליזה תוססים.
אם חשבתי, שאת החופשות הבאות שלי אבלה בבואנוס איירס, טעיתי. מעתה, כל שנה, בעזרת השם, את הקיץ אני בא להעביר כאן.
תתפסו אותי במילה. אולי תבואו איתי יחד.
יהיה כיף.
נשב בכיכר ונשיר שירים הודיים, נשתה לאסי ונחייך אל העולם.
לילה טוב.
את הבירה וסלט הבוטנים בצ'ילי ועגבניות ובצל התחלתי להקיא באמצע הלילה. סיימתי רק כעבור כמה שעות. עכשיו. כנראה שהריפלוקס שלי החליט להראות לי מה זה, להתגרות בו ככה.
היה לי לילה קשה ובוקר זוועה. לא אגע יותר באלכוהול או בבוטנים, עגבניות ובצל כאן. לגבי הצ'ילי אין לי ברירה. אני יותר מדי אוהב זאת.
אבל זה לא מוריד מיופיו של אמש.
יום טוב גם לך:)
