אגלה לכם סוד. מדי לילה, מאז גיל 45, שעברתי בו צנתור עם שני סטנטים, עלי להמתין חצי שעה בטרם אלך לישון. זאת, מפני שאני לוקח אספירין בלילה, יחד עם תוספי הקיו-10 והמגנזיום. הפסקתי לקחת סטטינים לפני כחצי שנה, מכיוון שהרסו את שריריי. אני בקושי הולך, וזו הסיבה לקיו-עשר ולמגנזיום, וגם לטיפול הנטורופתי שהתחלתי בו.
כך או כך, זה מעניק לי רצועת זמן של שלושים דקות מדי יום כדי לכתוב בה את הפוסט היומי שלי.
קשה לי מאד לכתוב כעת. העיניים שלי בוערות. אתמול בלילה עבדתי על הקמת חנות וו-קומרס בבלוג הזה, עד השעה אחת לפנות בוקר. עליתי למעלה במטרה לישון וגיליתי שמיכאל ודניאל התעוררו. לקח לנו כמעט שעה להירדם.
קיוותי שאוכל לישון היום בצהריים, אבל לא הצלחתי בזה. אולי בגלל הקפה ששתיתי אמש, אולי בגלל האלרגיה, שעושה לי כעת צרות צרורות. בכול מקרה, בשעה שלוש וחצי אחר הצהריים הערתי את הילדים, רחצתי והלבשתי אותם בבגדי שבת ויצאנו לרמת השרון. לקח לנו כשעה וחצי להגיע לשם, נפגשנו עם כול בני המשפחה בארוחת ליל שישי, ובשעה תשע בלילה, מיד עם סיום הארוחה, הייתי ראשון האחים שקם מן השולחן ויצא לדרך.
הילדים נרדמו די מהר במכונית. הייתי חכם ועשיתי להם עוד מקלחת אצל סבא, וגם הלבשתי אותם בפיג'מות. זאת, כדי שכאשר נגיע הביתה אוכל להכניס אותם רחוצים ונקיים ישר למיטה.
אבל היה עלי לנהוג הביתה בבטחה, ולכן גם עצרתי פעמיים. בפעם הראשונה עצרתי בתחנת הריענון של כביש שש, כדי לקנות לי אמריקנו גדול, שיעורר אותי. בפעם השנייה עצרתי בצומת יגור כדי לעשן סיגריה מחוץ למכונית ולהתמתח קצת ברוח הלילה.
בדרך גם השמעתי לעצמי מוסיקה, תכנית נהדרת בגלי צה"ל, על איזו להקה, הפעלתי מיזוג אוויר כדי שיעיר אותי, והרטבתי את הפנים כל אימת שחשתי צורך בכך.
הילדים כבר ישנים במיטותיהם, וכול הדברים שלקחנו עמנו לדרך כבר מסודרים במקומם. הדבר היחיד שעוד נותר בתא המטען של המכונית הוא שלושה ארגזי ספרים עם פירוש קאסוטו לתנ"ך, סדרת התנ"ך המבואר לילדים ואנציקלופדיה לילדים, שהביאו לנו מרב ודני, אחותו של ערן חברי הטוב ובעלה, ממש עד בית אבא.
מחר אפרוק את הארגזים האלה מן המכונית ואסדר אותם במדפי הספרים של הילדים. בשנה הבאה הם מתחילים ללמוד בבית הספר, ורציתי שזה יהיה מוכן בשבילם.
זה היה יום קצר בגן וארוך בעבורי. ערכתי נתח נאה של ספר, ניקיתי את הבית ועשיתי את כול המסע הזה לבית אבי וחזרה ממנו. משום כך, לא יכולתי לכתוב היום. אבל אני שמח לדעת, שמחר בבוקר נתעורר בבית שלנו, בלב הנוף השקט של תובל, של הגליל.
זה השבוע האחרון לקמפיין גיוס ההמונים שלי. הרגישו בנוח לתמוך בי, כאן.
תודה, ושבת שלום,
אילן.
