בשנים הקודמות, מאז נולדו בניי, תיעדתי מדי יום ביומו את החופש הגדול שלהם. אבל הם גדלו, וכבר הולכים לקייטנות. השנה, הם היו שלושה שבועות בקייטנת בית הספר, כעת הם שלושה שבועות בקייטנת ההורים של תובל, אחרי כן שבועיים בקייטנת מוסיקה ונגינה בקונסבטוריון כרמיאל. יישארו להם רק שבועיים של חופש מוחלט.
אבל השינוי הזה גורם לשינויים גם אצלי. בכול אחת מן הקייטנות האלה עלי לנכוח. בקייטנת בית הספר נכחתי יום אחד. אבל בקייטנת ההורים של תובל זה כבר משהו אחר לגמרי.
קייטנת ההורים שלנו כרוכה בתשלום 400 ש"ח לילד לקופת הקייטנה (מלבד 17 ש"ח ליום לארוחת צהריים מתקציב נפרד). כול הורה אחראי על שני ימי פעילות, ובכול יום משובצים שני הורים ובן/בת נוער מן הישוב. ההורים קובעים את סוג הפעילות, רוכשים מן התקציב המשותף חומרי יצירה וכדומה, מתפעלים את הקייטנה, וצריכים לדאוג לפרישת מחצלת לארוחת בוקר, לפרישה של ארוחת הצהריים (שמבשלת כאמלה, הטבחית הנהדרת של מערכת החינוך בתובל), לניקיון הצהרון והחורש וכמובן למשמעת.
והיום היה תורי, יחד עם רוסלן, שכן ואב, ורותם, בן נוער שכן, שהוא גם מדריך בתנועה כאן.
נושא היום היה "יום כדור הארץ." בבוקר תליתי על הקיר החיצוני של המקלט בו מתנהל הצהרון את מפת העולם (שרכשתי לצורך כתיבתו של הספר "אשת הפיראט היהודי":)). הזמנתי את הילדים, שרק לומדים כעת לקרוא, לקרוא את שמות היבשות והארצות וללמוד את הדגלים.
אחרי שכול הילדים הגיעו למרכזון הושבנו אותם לשמוע סיפור על איכות הסביבה, את ספר הילדים שכתבתי, "ממלכה ושמה קוליסיה," על ממלכה שהייתה מאוד נקייה, עד שיום אחד נפל עליה גרגר אבק… הספר אזל מזמן, ולצערי לוחות הדפוס שלו נהרסו בשיטפון שאירע בבית הדפוס שבו הודפס. מרכז לוין קיפניס הנפלא, לספרות ילדים, העלה אותו בפרויקט ההצלה של ספרי ילדים נדירים, וניתן להוריד אותו כאן.
חילקתי את ההקראה קודם כול בין הילדים הגדולים מכיתות ג' ואז בין השאר. היה נהדר. הם כול הזמן היו צריכים להסתובב פעם לזו ולפעם אל זה כדי לשמוע את המשך הסיפור, וזה גרם להם לקשב רב.
כשסיימנו, הודענו להם שמשרד הפנים נפתח, ומנפיק להם דרכונים. הם נעמדו בטור, וכול ילד קיבל דרכון על שמו (הדפסתי אותם אמש מן הרשת). באמצעות הדרכונים למעשה חילקנו אותם מראש (משיקולי משמעת:)) לשלוש יבשות – אסיה, אמריקה ואפריקה. כך, למעשה, פיצלנו 15 ילדים לשלוש קבוצות, כל אחת בליווי מבוגר, ומנענו מראש בעיות.
אתמול כול אחר הצהריים מיכאל, דניאל ואני, יחד עם מליה, הבת של אנה ורוסלן, סימננו ברחבי הישוב שלושה מסלולים של סימני דרך, והטמנו בכול אחד מהם מעטפות לוגו שלי עם חמש משימות, ושקיות אשפה גדולות עם שרוכים. המשימות היו היתוליות. אך בסיומן חיכתה המשימה הגדולה מכולם – כול קבוצה הייתה צריכה לאסוף פסולת מחזור מהיבשת שלה (הרחבה א', הרחבה ב', אזור הגנים, חדר האוכל ומגרש הספורט).
הילדים שמחו בדרכונים ואצו לדרכם. כששבו, הביאו עמם שקי אשפה מלאים.
בינתיים הכנתי להם סלסלת פירות ענקית.
אחרי הריצה, נכנסנו כולנו לחלל הממוזג של המרכזון/צהרון. שם חיכו להם פינות יצירה: צביעת סירה אישית (סירה מעץ במבוק דקיק), צביעת כוכב עץ להכנת מובייל קבוצתי, והשיא – איסוף בקבוקי שתיה גדולים, חיתוכם, ניקובם, והכנת מלכודות זבובים ויתושים, שהישוב שלנו מאוד סובל מהם הקיץ.
הכנתי גם משחקי טריוויה בנושאי איכות הסביבה. אבל לזה כבר לא הגענו. הילדים כול כך נהנו מכול השאר, שבסיום הפעילות נותר לנו רק להגיש את ארוחת הצהריים, ואחרי כן לסדר, לנקות ולפנות, בסיוע התורנים מקרבם.
סיימתי את היום הזה שפוך, אבל מלא סיפוק. מסתבר, שפעם מד"צ (מדריך צעיר) תמיד מד"צ. גם בגיל חמשים ותשע. שכן, כאשר חשבתי על תכני היום הזה והתחלתי להכין אותם (מהקניות המוקדמות של חומרי יצירה בחנות גמאדיל בכרמיאל, דרך קניית שמרים וסוכר למלכודות הזבובים וכלה בהכנות הדרכונים), בעצם התחברתי למדריך הצעיר ולקומונר שהייתי, אי שם בגיל 15, בקן הנוער העובד והלומד ברמת השרון.
בסמינר המדריכים בכפר החורש לימדו אותנו איך לבנות פעולה. מה הנושא או התוכן שאנחנו רוצים להעביר, באילו כלים מתודיים נשתמש, מה סוג הפעילות שנקיים להמחשת הנושא, ועוד סעיף שאני כבר לא זוכר. אבל הוא כנראה לגמרי מוטמע בתוכי.
האתגרים הבאים מחכים להורים ולי ביום שני הבא (יום מאסטר שף יחד עם יואב) וביום רביעי הבא (יום דרום אמריקה קופה קבאנה יחד עם לימור). יהיה מעניין.
ואם אתקע במשהו, אני תמיד יכול לעיין בתיק המדריך הצעיר שלי, שנמצא כאן, בארכיון שלי, מול עיניי, ובו חלק מתכנית הפעולות שהעברתי בגיל 15, בשנת 1975, בקן הנוער העובד והלומד, ברמת השרון:)
מטורף. פשוט כך.
לילה טוב.
