קצת לפני שבע בבוקר ראיתי שעופר כבר און ליין, אז שלחתי לו הודעה, שאין לי כוח לרדת לים, כמו שסיכמנו, להבוקר, עם הילדים, שקמתי שפוך, ושאני מתנצל. והוא אמר שמותר לי, ושאין לי מה להתנצל.
שיהיה יום בית, אמרתי לעצמי. אין לי כוח לזוז.
אבל הלכתי לכושר, ואף על פי שהרגשתי כאבי שרירים, כאלה שנגרמים מסטטינים, של פירוק השריר, בכל זאת עשיתי ארובי ומשקלות, פשוט כדי לחזור לחיים, להרגיש בן אדם.
ואחרי כן באתי הביתה, שחררתי את אילנה ואמרתי לעצמי שאין ברירה, חייבים לנקות לשבת את הבית. זה שהילדים בחופש ונמצאים איתי, זו הבעייה שלי. אבל את הבית צריך לנקות.
מיכאל ודניאל הלכו אחריי, כמובן, כשטאטאתי את הבית, וגם כשהוצאתי את כפפות הגומי, הסקוטש והאקונומיקה ושפשפתי את השיש, הכיור, החרסינות, ואת חדר האמבטיה. הייתי צריך שוב ושוב להזיזם ממני, כדי שלא יגעו באקונומיקה, חלילה, וגם שינשמו אותה כמה שפחות.
אבל ברגע שגמרתי עם זה, דניאל משך איזו חוברת, שעמדה על קופסה שטוחה על שולחן האוכל במטבח, ועליה עמדה כוס הקפה שלי. כוס זכוכית. והיא נפלה והתנפצה להמון רסיסים ושלולית קפה על הארץ.
ברגע הזה נמלאתי דריכות. הילדים היו יחפים, אסור שייפצעו. אז תפסתי והרמתי אותם בידיי והנחתי אותם על הספות החדשות, לקול מחאתם, ומיהרתי לנקות את השברים.
וכיוון שהמשיכו למחות, לרצות על הידיים ולבכות, מיכאל הבוקר בכה המון, לא הייתה לי ברירה אלא לעשות בלוקדה של ספות, לנקות בכל פעם חצי אחד של הבית, שעה שהם עומדים ומייבבים בחציו האחר.
וכשזה נגמר, הורדתי וסידרתי הכול מסביב, הכנסתי לווידיאו קלטת חדשה, "פינוקי לומד צבעים וצורות," לקחתי את שניהם על ידיי, התיישבנו יחד על הספה החדשה, וראינו יחד את התוכנית, בעודני מסביר להם על כל צבע.
זה היה באמת כיף גדול.
אף על פי שאיבדו את הריכוז בסיום החלק על הצבעים ולא נשארו לצפות בחלק על הצורות.
אין דבר, הוא ישמש אותי בבוקר אחר.
אחרי שנת הצהריים ראיתי שנגמרו הבננות, וגם האבטיח, אז ירדנו לשוק. הילדים אוהבים את השוק. פעם, כשהיו פצפונים, בכו בו, מרוב אנשים ודחיסות. היום הם כבר נהנים בו. מיכאל תמיד מצביע בהתלהבות על בובות התרנגולת, העומדות על דלפקו של הקצב, לא מבין עדיין שזה גם מה שהוא אוכל, וגם עוקב בעיניו אחר חתולי השוק הרבים מספור. דניאל נהנה למשוך למיכאל בשיער, ולכרסם באצבעותיו את חצי הלחמניה הטרייה, שאני תמיד בוצע ונותן להם כשאנחנו בשוק.
הפעם קניתי גם שזיפים ונקטרינות, כדי לגלות בפניהם פרי חדש, פילה סול, כי מאז הסתיים המעון לא אכלו דגים, וכדי שיאכלו מנת דג לפחות פעם או פעמיים במשך החופש, וכמובן כוסות זכוכית חדשות וסכיני מטבח במקום אלה שנשברו או נעלמו מן הבית.
בשש, כשחזרנו, כבר הייתי מיוזע וסחוט. לרדת עם תאומים בעגלה לשוק, להעמיס עליה המון מצרכים, בשר, דגים, פירות וירקות, חצי אבטיח, כוסות וסכינים, ואז להדוף אותה בחזרה מן השוק עד הבית, זה חתיכת מאמץ.
הגעתי הביתה שפוך.
רחצתי את הירקות והפירות, כי אמא שלי ז"ל לימדה אותי שלא מכניסים למקרר פירות וירקות לא רחוצים, שמתי אותם במייבש ומיהרתי להתקלח, ואחרי כן לקלח את הקטנים, כדי שאספיק לצאת לחתונה המשפחתית הערב.
בדרך עוד עברתי אצל יעל שחר שריד, לאסוף ממנה זוג אופניים לילדים ועוד כל מיני מתנות יפות.
הגעתי לגן האירועים של גליל ים בשעה שבע. ראשון האורחים. משפחת הכלה, כלומר המשפחה של דודתי חיה, הצטלמה על הדשא. אני הוצאתי את המחברת והעט, ישבתי לי באזור הנשנושים וקבלת הפנים עד האירוח, מנצל הזדמנות נפלאה לקצת שקט, לסדר לעצמי את המחשבות, בעיקר לכתוב לעצמי מה עשיתי היום..
כיוון שהגעתי מוקדם, פגשתי את בת דודתי איילה עם בנה התינוק, טוביה. כמעט מיד מסר לי אותו בעלה להחזיקו בחיקי, ואחרי כן איילה הלכה עם בתה הקטנה להתפנות והותירה אותי עם התינוק לבדי.
לא יכולתי להתאפק. המתוק הזה כשמו כן הוא, כזה חייכן וטוב פנים, שמייד העליתי אותו אל כתפי, מחזיק בידי האחת בעורפו, מריח אותו, מנשקו ומדבר אליו.
המלצריות שעברו במקום עם טעימות חייכו אלי. הן בטח חשבו שאני הסבא המאושר, או משהו כזה.
מה שהן לא ידעו הוא, שאני אב לתאומים שזה עתה סיימו את תינוקותם, ושאני אמנם מאושר בבניי, בהתפתחות שלהם, בגדילתם, אבל מתגעגע עד כלות לתינוקותם.
ולכן גם ממש בא לי עוד אחד או שניים כאלה מתוקים.
אבל עם זה אצטרך להמתין.
מה יהיה מחר אין לי מושג. הוא פנוי לגמרי. אבא סיכם איתנו, שכיוון שכולנו נפגשים הערב, מלבד הילדים, בחתונה המשפחתית, מחר לא תהיה אצלו ארוחת ערב. כך שמחר, יום שישי, פנוי לי לחלוטין. חוץ מלהביא חזרה את מכונת הקפה מתיקון אין לי שום תכנון מוגדר. והאמת, זה די משמח אותי. מקסימום אלך עם הילדים מחנות מוצרי הקפה אל הג'מבורי בגן העיר, ואחרי כן ננוח, ובערב נצא לגן השעשועים השכונתי.
בא לי שקט. בא לי סוף שבוע רגוע.
והכי בא לי לכתוב, לערוך ולקרוא.
אבל עם זה אצטרך כנראה לחכות עד ה 27 באוגוסט, ואולי גם קצת אחריו.
לילה טוב.
