יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל (5)

מיכאל ודניאל העירו אותי בחמש, ואני נרדמתי רק בחצות וחצי, כשסיימתי את הקריאה ב"עמודי תבל" ואת הפוסט של אמש. אבל שניהם כבר היו ערניים ורעבים, אז נתתי להם מטרנה, התקלחתי כדי להתעורר, והחלטתי לנקות את הבית לשבת. בשבע אילנה נכנסת ואני הולך לכושר, בשמונה אני חוזר כדי לתת להם ארוחת בוקר, ואחרי כן בריכה בחצר, בעשר אבא שלי בא לשמור עליהם ואני הולך לסדנה. ככה שיש לי בדיוק שעה ומחצה כדי לנקות את הבית.

עכשיו, אני לא יודע מי מכם עשה לאחרונה ניקיון עם שני פעוטות פעלתניים מסתובבים לו בין הרגליים. קל זה לא היה. ראשית, הטאטוא מאוד סקרן אותם, בייחוד איסוף הלכלוך ביעה. שנית, ברגע שהם רואים מים, בייחוד על הרצפות, הם משתובבים, מחליקים, טופחים בכפותיהם הזעירות במים. לקח לי הרבה זמן לשכנע אותם להישאר בצדו האחד של הבית, שעה שאני מנקה את צידו האחר.

אילנה נכנסה בדיוק בסוף הנקיונות. הספקתי לסדר את הבית והלכתי לכושר. אחרי כן התעכבתי באופיס דיפו כדי לצלם את החומר להרצאתי הערב, שעוד אחזור אליה כאן, וחזרתי הביתה.

הם לא רצו לאכול ביצה מקושקשת, וכריכי גבינה, ובסוף נכנעתי ונתתי להם בקבוק, חושב, ביני לבין עצמי, שבצורה הזאת אני עוד עלול לשבור את סדר ההזנה של המעון, ולהסיגם לאחור מבחינה תזונתית. וזה ממש לא מתאים לי. וזה הטריד אותי ומטריד אותי עד מאוד.

אחרי כן הפשטתי אותם והכנסתי אותם לבריכה בחצר. אבל הם לא ממש רצו בה, ובסופו של דבר הלבשתי אותם, ואז סבא בא, ואני הלכתי ללמד בבית הקפה.

כשחזרתי, בשתים עשרה וחצי, הם כבר ישנו שנת ישרים. מסתבר, שלמרות שסיכמנו שלא יירדמו, הם נרדמו לסבא בין הידיים כבר באחת עשרה ומשהו.

"לך לישון גם אתה," הציע לי אבא. הוא לא רצה לאכול ולנוח כאן בצהריים, ונסע הביתה בשיא החום, באוטובוס, כי לא הביא את האוטו כדי לא להסתבך בתנועה בעיר בשעות השיא.

שיהיה לי בריא.

חטפתי משהו והלכתי לישון באחת ומשהו. הם העירו אותי בשתיים וחצי, רעבים. ושוב לא רצו לאכול אוכל מוצק, והעדיפו מטרנה. ואחרי ששיחקנו בבית ובחצר ראיתי שהם קצרי רוח, כי עוד לא יצאו היום מן הבית, אז בשלוש וחצי, כשעוד היה חם בחוץ, הוצאתי אותם ואת לונה לסיבוב בשדרה.

היה נחמד. אלא שאני הייתי כה עייף, עד שכנראה שכחתי שניים מתוך ששת הבקבוקים שלהם על ספסל בשדירה, וכשחזרתי בערב לחפשם לא היו שם.

נו מילא, ממילא הגיע הזמן לקנות בקבוקים חדשים.

במהלך הטיול החלטתי לממש פנטזיה מאתמול. הלכנו ל"טורק לחמג'ון" ביהודה הלוי וקניתי להם מנת שוארמה פרגית וצ'יפס במגשית. אחרי השדירה עשינו שוב בריכה בחצר, והפעם רחצתי אותם בה. ואז הושבתי אותם לאכול, למרות ששעה וחצי מקודם לכן אכלו בקבוק.

דניאל אכל להנאתו מן השוארמה והצ'יפס. הוא אוהב לאכול ולא בוחל בדבר. מה גם שזה היה מטובל היטב.

מיכאל כרסם קצת, וכשלא ראיתי השליך ללונה טעימות.

בסוף יצא שאני חיסלתי, בתור ארוחת ארבע, חצי ממנתם, ולפני שיצאתי לערב המיוחד שעברתי בגבעתיים קיבלו עוד בקבוק.

הערב סיפרתי על חיי ועל יצירתי בספריית אלון בגבעתיים. יהודית, ספרנית המקום, יזמה, בשיתוף הספרנית הראשית בעיר, ראש מחלקת נוער וספורט בעירייה וסגנית ראש העיר, ועוד כמה נשים טובות, את הקמתו של אגף ספרות להט"בית בספרייתה, הספרייה הראשונה בארץ שעושה כן. את הספרייה הקדישה לזכרו של ניר כץ ז"ל, בן גבעתיים, שנרצח בפשע השנאה בבר-נוער. עוד הופיעה שם פרנצ'סקה, זמרת טרנסג'נדרית משעשעת מאוד.

יהודית קראה שיר מקסים ששרה חווה אלברשטיין. אינני זוכר את שמו כעת, אבל מילותיו הנכוחות דיברו על זכותו של כל אדם לחיות את שונותו. היא הקדישה אותו לבנה אור, בן הקהילה, שהרבה בזכותו קלטה אמו לספרייה, כבר לפני כמה שנים, קבוצת הומואים, לסביות, בי וטרנס, שנפגשת שם מדי כמה שבועות.

האולם היה מלא מפה לפה. בקהל היו גם כמה וכמה מקוראי וקוראות הבלוג הזה, וזה שימח אותי מאוד.

הוריו של ניר כץ וסבתו ישבו בשורה הראשונה. איילה, אמו, גם דיברה וסיפרה זכרונות מן הספרייה הזאת, מנעוריה.

ואז הגיע תורי.

סיפרתי את סיפור חיי בתמצית, ליוויתי את זה בקטעי קריאה, וסיימתי בסיפור בואם לעולם של מיכאל ודניאל.

בינתיים, שניהם נרדמו זה בחברת אחיו על מיטתו של מיכאל. כך מצאתי אותם כשחזרתי. דניאל ישן, מיכאל שוכב שקט על מיטתו, אצבעו בפיו, מביט בי ובאילנה בעיניו הפקוחות.

ניגשתי אליו ונשקתי לו על מצחו.

כעבור כמה רגעים קם מן המיטה והלך אחריי. וכשהשבתי אותו למיטתו, שב וקם ממנה. ואז התעורר גם אחיו, דניאל, בבכי.

וזה היה בכי של רעב.

לפני רגע קיבלו בקבוקים ונרדמו שוב, איש איש במיטתו.

אז היום הייתי עסוק בענייניי. סדנת בוקר, הרצאה בערב, ופחות ממוקד בבילוי עם הילדים. אבל להתפרנס צריך, וגם הפרנסה היא לגמרי בעבורם. וגם זה חלק מן החופש הגדול.

לילה טוב.