ישנם בני אדם שאינם לומדים מן הניסיון, ובמקרה זה – מן החיפזון. הם אינם קולטים, שהחיפזון הוא יועץ רע, מפני שהם מונעים על ידי חרדותיהם.
כזה הוא בנימין נתניהו. הוא הקדים את הבחירות מרוב חרדה, ואיחד את הליכוד עם ישראל ביתנו מרוב חרדה, וכעת עשה מעשה שלא ייעשה – אץ רץ והחל רוקם משא ומתן קואליציוני מתועד ומתוקשר, עוד בטרם הזמינו אליו נשיא המדינה, מר שמעון פרס, והטיל עליו לעשות כן.
אמנם, נשיא המדינה שגה בהבהירו, עוד לפני הבחירות, כי בדק עם היועצת המשפטית שלו, האם הוא מחוייב להטיל את מלאכת ההרכבה של הממשלה על ראש הסיעה הגדולה ביותר בכנסת. בכך, ובהתבטאויות נוספות שלו ערב הבחירות, סימן את העדפותיו, הזהיר את נתניהו, ובעצם עורר בו את השד.
אבל בנימין נתניהו היה צריך להמתין עד שיו"ר ועדת הבחירות, השופט אליקים רובינשטיין, יביא את תוצאות הבחירות הסופיות בפני נשיא המדינה, עד שנשיא המדינה יזמן אליו את ראשי כל המפלגות, ייוועץ בן, ורק אז יחליט על מי להטיל את הרכבת הממשלה.
בנימין נתניהו לא חיכה. והוא ידע למה. הוא לא חיכה כי זו אולי הייתה דרכו לנקום בנשיא המדינה על דבריו לפני מערכת הבחירות, ובעיקר, הוא לא חיכה מפני שפחד מפני מצב, שבו שלי יחימוביץ', יאיר לפיד, ציפי לבני וש"ס או בנט יסגרו קואליציה בלעדיו.
בשלה הזה כבר נטרפו הקלפים.
יאיר לפיד יצא בהצהרה השגויה, לטעמי, לפיה לא יקים גוש חוסם עם כל מיני חנין זועבים. זו הייתה הצהרה סרת טעם מבחינה פוליטית וציבורית כאחת. גם אני לא הייתי יושב עם חנין זועבי באותה קואליציה או באותו גוש חוסם. לא הייתי יושב איתה לשתות כוס מים. אבל לצבוע את כל חברי המפלגות הערביות בצבע הזה, זה לא חכם. זה מקומם.
שלי יחימוביץ', שאני מתומכיה, ומכיר ומוקיר אותה בהחלט, עשתה לטעמי אף היא שגיאה, כשיצאה לתקשורת והודיעה שלא תיכנס לממשלת נתניהו. בזה קוממה עליה את אנשי מפלגתה, וגם חלק ממצביעיה. אני יכול להבין, שהיא חשה הרבה יותר בטוחה באופוזיציה. את זה היא מכירה היטב, ויודעת איך להתנהל כראש אופוזיציה חריפה, אחראית ורבת מעשים. אבל אני, ואני מניח שרבים אחרים, בחרנו בשלי יחימוביץ לא כדי שתשב באופוזיציה, אלא כדי שתקים ממשלה.
כאשר הצהיר יאיר לפיד כי לא יקים גוש חוסם, והלך להיפגש עם נתניהו, באה הצהרתה של יחימוביץ'. אני, במצב כזה, הייתי שותק. ממתין קצת. מה החיפזון? הרי נשיא המדינה טרם זימן אליו את ראשי המפלגות להיוועצות, וטרם הודיע על מי יטיל את הקמת הממשלה. בזמן הזה, הייתי נותן ליאיר לפיד להתנסות במגעים עם נתניהו, לטעום מדבש השקרים שלו, להבין מה לפניו, ובמקביל, להתנסות במשא ומתן קואליציוני, על גבו של ביבי, עם ש"ס ועם בנט, כדי לבחון עד היכן יוכל להגיע איתם לעמק השווה, בכל הרכב קואליציה שייתן לו את ידו.
אבל גם עכשיו הכול עוד פתוח. בניגוד למה שנראה בעין, דבר לא הוכרע. אמנם, יאיר לפיד נפגש עם נתניהו, והם ניהלו שיחות ברוח טובה, אף הוצעו לו תפקידים שלא חלם עליהם מקודם. אבל במקביל, ש"ס, שהתבזתה בפנייה לנתניהו עוד בטרם הוכרעו הבחירות, שידון איתה בהצטרפות לקואליציה, ונתבדתה, הקימה גוש חוסם עם יהדות התורה, ולפיד ונתניהו דנים במידת היכולת של לפיד ומפלגתו להתגמש מול החרדים, ושום דבר עוד לא נסגר, לפחות על פי ההצהרות.
מר פרס ישוב מדאווס, ורק ביום רביעי יתחיל בהליך הרשמי של סיכום הבחירות, זימון ראשי המפלגות אליו וההחלטה על מי יטיל את הרכבת הממשלה.
עד אז הכול פתוח.
אני מציע ליאיר לפיד, ולאנשי מפלגתו, להרהר היטב, האם הם באמת רוצים להיכנס לממשלה בראשות בנימין נתניהו, אחרי שהציבור הביע בו אי אמון ברור ומפורש. אני מבקש מהם שיזכרו מה עשה נתניהו לקדימה ולשאול מופז, ומה עשה בקדנציה הקודמת שלו לשותפיו. אסור להם ליפול למלכודת הדבש הזאת, שעלולה לחסל במחי-הסכם קואליציוני את הישגיה של "יש עתיד" ואת בסיס התמיכה הרחב בו זכתה ממעמד הביניים, ויותר מזה – את הישגה הגדול מכולם – שבירת הגושים.
ישנה היום קונסטלציה מופלאה, המאפשרת כל מיני הרכבים קואליציוניים, גם בלי בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן והליכוד-ביתנו. אפשר לסגור עם החרדים או עם בנט, על בסיס הדרישה לשיוויון בנטל, מתוך הבנתם, הן החרדים והן בנט, את טבעו של נתניהו ואת מצבו הפוליטי. אפשר לסגור על ממשלת מרכז-חרדים-שמאל, שתהיה ממשלה אזרחית, תחדש את המשא ומתן המדיני עד לשלב שיוכלו להסכים עליו, ובעיקר – תטפל בכל הנושאים האזרחיים הרבים והבוערים, העומדים בפתחה של החברה הישראלית.
אם יאיר חושש ליטול על עצמו את תפקיד ראש הממשלה, הוא יכול להמליץ על שלי יחימוביץ'. עם מופז, ציפי לבני, פואד, הרצוג, יעקב פרי, עומר ברלב, עופר שלח ורבים וטובים אחרים ואחרות במפלגות השונות, ניתן יהיה להקים ממשלה טובה, מקצועית, שיש בה גם אנשי מקצוע בתחום הצבא והמדינאות וגם פרלמנטרים מנוסים.
הלוואי וכך ינהגו.
ובינתיים, כדאי מאוד שלפיד יהרהר עמוקות בעצתו המעולה של סבר פלוצקר, היום במוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" – שבמידה וייכנס לממשלת נתניהו, ובעצם לכל ממשלה, יטיל את תפקיד שר האוצר על פרופסור מנואל טכטנברג. זו עצה מעולה. האיש הזה הוא האדם לחולל עימו את המהפיכה בסדר יומה של המדינה ובמצבה החברתי-כלכלי. זו הזדמנות פז לעשות עמו את הדבר, בכל הרכב קואליציוני שלא יהיה.
העיקר שתשיבו לכולנו את התקווה, חברים, לפני שיהיה מאוחר.
