החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (214).
אחרי יומיים בלבד של השקיה ראויה, האדמה נפתחת. רצועות רטובות של אדמה ניכרות משני צדדי הטפטפות, ובגישוש זהיר באצבע אני עובר טפטפת אחר טפטפת בחלקה המזרחית, מגלה אילו מהן עובדות ואילו לא, ויוצר גומות אצבע מתחת לכל פתח טפטפת.
אחרי כן אני בורר באצבעי זרע אחרי זרע של מנגולד, מניח אותו בגומות וטומן אותו בעפר, ואז משיב על התפר את עלי השלכת, שיגנו על הזרעים והנבטים שיצוצו מהם. כך עם המנגולד, ועם זרעי הברוקולי, מערב ביניהם באותה חלקה.
אחרי כן אני עובר לחלקה הפרושה בין עצי הפרי. גם בה כבר נראות רצועות רטיבות משני צדדי הטפטפות, ובעידור זהיר במקלטרת האדמה נעתרת, ורגבים שכבר שכחתי שריגבתי ועדרתי אותם בעונה הקודמת נגלים מחדש ומתפוררים לגרגרי עפר תחוח. אני מגרף את העפר התחוח בכף יד פרושה, מסלק באצבעותיי רסיסי אבנים שנקברו באדמה בידי מי שהכשירו את חלקות האדמה לבניית הבתים שלנו, על ההר כאן, עוקר שרידי גבעולים ושורשים של ירקות יבשים, והאדמה נענית, מגלה את לחלוחיתה, את טבעה הדשן.
כאן, בחלקה הצפונית, בתחילה טמנתי זרעים במרחק ראוי זה מזה. קניתי היום זרעי בצל ומנגולד, בזיליקום ועגבניות שרי, והיו לי עוד המון זרעים של דלועים ממינים שונים, וגם זרעי שומר שליקטתי בעונה הקודמת. אבל אחרי הטמנת הזרעים ליד פיות הטפטפות, כאשר ראיתי שהרטיבות התפשטה בין הקווים, ויצרה לי חלקות קטנות ויפות של עפר תחוח, נתקפתי בשמחת הזורע, או שמא נאמר טירוף הזורע, וביד רחבה, בשמחה, פשוט פיזרתי במעורבב זרעי בזיליקום, כוסברה ובצל מעל כול החלקים העדורים, ואז גם הפכתי עליהם את העפר, טפחתי עליו, ומצאתי את עצמי אומר להם בקול רם, "מתוקים שלי, אהובים שלי," ופתאום תפסתי את עצמי שאני מדבר אליהם כמו אל בניי.
השמחה גאתה בי. כבר הייתי עייף, אבל כשקמתי מרבצי – אני אוהב לעבוד אדמה בעודי רוכן עליה בברכיים חשופות – עברתי ליד חלקת התבלינים הצמודה לברז האחורי בחצר, ליד קיר הבית, חלקה שמוקדם יותר טמנתי בה זרעי כוסברה, הבחנתי בעוד כמה מקומות של רטיבות שלא זרעתי בהם, אז תקעתי בהם זרעים של דלועים. ואחרי כן, כשחלפתי על פני החלקה הדרומית, שנמצאת בין אלון לאֵלה, ושיחי נוי צומחים בה, נזכרתי שגם בה יש טפטפות שראוי לבדוק אם הרטיבו כבר את העפר.
ואכן, העפר מתחתן היה רטוב. ואני כרעתי שוב על הארץ, הפעם על מצע בלוטים ועלי אלון בשלכת, ותקעתי מתחת לכל פי טפטפת זרע דלוע. מקסימום, אמרתי לעצמי, הגינה תפרָא ותִשׂגה, ויהיו לי המון שתילי בזיליקום וכוסברה, עגבניות ודלועים. ואמנם, עונת הזריעה של העגבניות והדלועים חלפה כבר, אז מה, אם לא יתפסו, ייבשתי אתמול בארבע צלוחיות עוד זרעים של עגבניות, גמבה, פלפל חריף, ובמקרר גם יש לי זרעי עגבנייה, תפוח עץ, ועל האי במטבח אפילו גלעין אחד של מנגו מושרה במים לפני זריעה.
אני משתגע מאושר. זורע בכל פינה אפשרית, עכשיו, שמערכת ההשקיה פועלת כסדרהּ. בעוד חודש כבר יבוא הגשם, אי"ה, ואז החצר שיבשה כל הקיץ תתמלא בשתילי ירקות ומיני תבלין, וזה יסב לי אושר רב. אבל עכשיו אני בסחרחרת הזריעה, שזו מין טָרפת מאוד מיוחדת, שאני יכול לקרוא לה רק בשם אחד. מָאנְיָה של חקלאים.
אם כבר להשתגע, מוטב שאשתגע ככה, ומזה.
שבת שלום וחג סוכות שמח.
