תְּמוּנַת הָאֵם אֲשֶׁר סֵרְבָה לִנְטֹשׁ
אֶת הַקֵּן הַמָּלֵא בְּבֵיצֵיהַ, לְמוּל הָאֵשׁ,
שְׁכוּבָה פְּרַקְדָּן, שְׂרוּפָה, לְיַד בֵּיצִים
שֶׁלֹּא תִּדְגֹּר עֲלֵיהֶן, לֹא מַרְפָּה מִמֶּנִּי.
כְּבָר שְׁלוֹשָׁה יָמִים שֶׁאֲנִי אוֹסֵף מִדֵּי יוֹם
בֵּיצִים מִסַּלְסִלַּת הַהַטָּלָה, מַבִּיט בָּכֶן,
מַקְשִׁיב לְקִרְקוּרֵיכֶן, תּוֹהֶה אִם אֵין אֵלֶּה
קוֹלוֹת נְהִי עַל הַגֶּזֶל שֶׁאֲנִי נוֹקֵט בּוֹ כְּלַפֵּיכֶן.
אִם הִיא הִקְרִיבָה אֶת חַיֶּיהָ לַמַּעַן גּוֹזָלֵיהַּ,
הֲיִתָּכֵן כִּי גַּם אַתֶּן חָשׁוֹת רְגָשׁוֹת אִמָּהִיִּים
אֶל הַבֵּיצִים הַלָּלוּ, שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים לָהֶן 'בֵּיצֵי
חֹפֶשׁ', אֲבָל הֻטְּלוּ בַּשֶּׁבִי, כִּבְנוֹת עֲרֻבָּה
בִּידֵי הַחַמְסָן הַמְּגַדֵּל אֶתְכֶן.
"אַל תַּגְזִים," כָּתְבָה לִי אֵילַת, "אֵלֶּה בֵּיצֵי
חֹפֶשׁ." אֲבָל אֲנִי אֵינִי רוֹאֶה שׁוּם חֹפֶשׁ בְּזֶה,
אֶלָּא גְּזֵלָה לִשְׁמָהּ. וּבוֹ-בִּזְמַן אֲנִי זוֹכֵר
אֵיךְ חָדַלְתִּי מִן הַצִּמְחוֹנוּת כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי שׁוֹמֵעַ
אֶת מֶחָאַת הָעַגְבָנִיָּה, הַגֶּזֶר וְהַמְּלָפְפוֹן בְּעוֹדִי
חוֹתֵךְ מֵהֶם סָלָט. אֵין זֹאת אֶלָּא כִּי מְשׁוֹרֵר
רָאוּי לוֹ לֶאֱכֹל רַק שֹׁרָשִׁים, גַּרְגְּרִים וְקִטְנִיּוֹת.
כֹּל יְצוּר חַי אוֹ צוֹמֵחַ אַחֵר הוּא לוֹ כַּר פּוֹרֶה
לְהַנְפָשָׁה, הַאֲנָשָׁה, הַעֲבָרָה מַתְמֶדֶת שֶׁל רְגָשׁוֹת,
שֶׁיָּפֶה הִיא לְשִׁירָה, אַךְ לֹא לַנֶּפֶשׁ,
וְאֵין הִיא מְקִלָּה עַל הֲזָנַת הַגּוּף.
27.9.21
