חָזְרָה, הַמְּפַגֶּרֶת. אַחֲרֵי יוֹם שָׁלֵם
בְּלִי אֹכֶל וּמַיִם גָּבְרוּ צְרָכֶיהָ עַל חֵרוּתָהּ,
וְאוּלַי רַק תְּחוּשַׁת הַהִשְׁתַּיְּכוּת לַלַּהֲקָה
הִיא שֶׁהֵבִיאָה אוֹתָהּ לְהִכָּנֵס לֶחָצֵר
וּלְהִדָּחֵק לַתַּיִל מִצִּדּוֹ הָאַחֵר שֶׁל הַלּוּל,
בְּבַקְשָׁהּ לָשׁוּב אֶל חֲבֵרוֹתֶיהָ.
בָּאתִי אַחֲרֶיהָ לְתָפְסָהּ וְלַהֲשִׁיבָהּ אֲלֵיהֶן
וּמִיָּד תַּחֲבָה רֹאשָׁהּ וְצָוָארָהּ בֵּין
יְרִיעוֹת הַתַּיִל הַמַּרְכִּיבוֹת אֶת הַגָּדֵר,
בְּדִיּוּק בַּפַּעַר בֵּינֵיהֶן, צוֹוַחַת מִכְּאֵב
אֲבָל נִדְחֶקֶת פְּנִימָה מִפָּנַי,
נִדְחֶקֶת וְנִשְׂרֶטֶת.
בְּלֵית-בְּרֵרָה הֵרַמְתִּי אֶת הַתַּיִל כְּדֵי
לְהָקֵל עָלֶיהָ אֶת שׁוּבָהּ לִמְקוֹמָהּ,
וְהִיא אָצָה בִּצְרָחוֹת אֶל חֲבֵרוֹתֶיהָ,
שְׂמֵחָה לַחְזֹר לִמְקוֹם מִחְיָתָהּ.
נִכְנַסְתִּי אַחֲרֶיהָ אֶל הַלּוּל, לְלַקֵּט
בֵּיצָה נוֹסֶפֶת שֶׁהִטִּילוּ, מַבִּיט בָּהֶן
וּמְבָרֵךְ בְּלִבִּי עַל שֶׁשָּׁבָה אֶל הַקֵּן,
כִּי טוֹבוֹת בְּעֵינַי אַרְבַּעְתָּן יַחְדָּו
מִלּוּל הֶחָסֵר אַחַת מֵהֶן.
תּוֹדָה לָאֵל שֶׁדְּחָפֵי הַהִשָּׂרְדוּת שֶׁלָּהּ
גָּבְרוּ עַל טִפְּשׁוּתָהּ, וְלֹא נָפְלָה לְמַאֲכָל
בְּפִי הַחֲתוּלִים, הַכַּלְבָּה וּשְׁאַר חַיּוֹת
הַבַּיִת וְהַבָּר כָּאן. עַכְשָׁו אֶפְשָׁר
לְשׁוּב אֶל הַשִּׁגְרָה. לָתֵת לָהֶן מִדֵּי בֹּקֶר
דְּלִי מַיִם טְרִיִּים וְקַעֲרִיּוֹת מָזוֹן, לְחַכּוֹת מְעַט
וְאָז, אַחֲרֵי זַעֲקוֹת הַהַטָּלָה שֶׁלָּהֶן, שֶׁהֲרֵי
הֵן זוֹעֲקוֹת בִּזְמַן הֲטָלָתָן, לָבוֹא לִטֹּל מֵהֶן
אֶת בֵּיצֵיהֶן, שֶׁאֵינָן טוֹבוֹת לְפִרְיוֹן
אֲבָל הֵן טוֹבוֹת לַמַּאֲכָל.
23.10.21
