אַחֲרֵי הַסְּעָרָה אֶמֶשׁ חָשַׁשְׁתִּי
לָגֶשֶׁת אֶל הַלּוּל בֶּחָצֵר. בְּחַיַּי,
כִּמְעַט וְלָקַחְתִּי אִתִּי שַׂק אַשְׁפָּה
לְאִסּוּף גְּוִיוֹתֵיהֶן. אַךְ מִתּוֹךְ
תִּקְוָה ואֱמוּנָה בְּכֹחוֹתֵיהֶן
לִשְׂרֹד בַּגֶּשֶׁם וּבַקֹּר
חִמַּמְתִּי לָהֶן פַּסְטָה בְּרֹטֶב עַגְבָנִיּוֹת,
וְעָלֶיהָ הוֹסַפְתִּי פְּקַעַת שֶׁל אִטְרִיוֹת אֹרֶז
וּשְׁאֵרִיּוֹת תַּפּוּחַ עֵץ.
לְשִׂמְחָתִי, כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי אֶל הַלּוּל
כְּבָר שָׁמַעְתִּי אוֹתָן הוֹמוֹת. אָמְנָם,
אַף אַחַת מֵהֶן לֹא הִטִּילָה הַבֹּקֶר,
אַךְ שָׂמַחְתִּי כֹּל כָּךְ בְּחַיֵּיהֶן,
שֶׁשַּׂמְתִּי בִּפְנֵיהֶן מַעֲדָן חַם
וּמַיִם טְרִיִּים, וְשִׁיר חָדָשׁ
עַל חִיוּתָן.
9.12.20
