מה עושים לדמות עם מום בבולבול.

החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (27)

     את ד"ר חן קוגל, מנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו-כביר אני מכיר שנים רבות. נפגשנו כשהוא למד רפואה ואני למדתי ספרות, וכאשר כתבתי את ספרי הראשון, 'רק אתה,' ביקשתי ממנו את ספר המחלות כדי ללמוד על המחלה הקרויה hypokalemic periodic paralysis (שיתוק היפוקלמי תקופתי), ממנה סבל ונפטר בן-זוגי לשעבר.

     במשך השנים התרחקנו דרכינו. כל אחד מאתנו נספג בתוך עיסוקיו. אבל החברות נותרה תמיד בינינו. לא מכבר, כאשר שמעתי אותו מתראיין ברדיו אפילו שלחתי לו תגובת ברכה. נהניתי לשמוע אותו מאד. שכן, חן ניחן באינטליגנציה גבוהה, ידע נרחב וחוש הומור מפותח, וגם מוסיקליות, ותענוג לשמוע אותו מדבר.

     הבוקר שלחתי לו הודעה. כתבתי בה שאני מבקש לדבר אתו על עיוותים בבולבול. וכתמיד, חן נענה לבקשתי. הערב שוחחנו. סיפרתי לו, שהדמות עליה אני כותב ברומן הבא שלי (לא 'הנזיר היהודי', אלא זה שעליו אני עובד כעת, ולא אספר לכם על מי ועל מה), סבלה כנראה ממום בפין. הוא היה נשוי לכמה נשים, אך כפי הנראה לא הצליח לעבר אף אחת מהן. עדויות שנותרו אחריו גם מרמזות על איזה פגם באברו, ואפילו על כך שמעולם לא חשף את גופו ברבים, גם לא בשעת רחצה עם חבריו.

     הדברים הללו סיקרנו אותי והסעירו את דמיוני. היה לי ברור, שהמום שנולד אתו או התפתח אצלו בנעוריו השפיע באופן מכריע על התפתחות חולי הנפש שלקה בו, ובהמשך על התפתחות אישיותו ודרכו. לכן היה לי חשוב מאד להבין אילו מומים ייתכנו בפין, ומיד ידעתי שעלי לפנות בנוגע לזה לחן קוגל, ידידי.

     חן סקר בפניי מומים מולדים בפין ומומים העלולים להתפתח אחרי כן. לתדהמתי הגמורה גיליתי, כי מה שדמיינתי ותיארתי בכתיבה הראשונה שלי על הדמות, אכן קיים. אני רק דמיינתי את זה, אבל זה קיים. יש לזה שם. קוראים לזה Chordee. זהו מצב שבו ולד נולד עם פין אנקולי, מעוקם. תופעה אחרת קרויה epispadias, שבה אין סגירה מלאה של צינור השופכה, והחור בבולבול נראה כמו תעלה. גם אחרי לידה נורמלית עלולים להתפתח מומים בפין, ובהם Pyeronies desease, מה שקרוי 'עקמת הפין.'

     בשעות האחרונות אני משוטט בגוגל, קורא על כול אחד מן המומים הללו. כך מצאתי גם קשר מעניין בין אשך טמיר, הפיספדיאס והיוולדות בין המינים, ועוד תופעה שלא דיברנו עליה, מפני שהיא מאוד נדירה – דיפאליה. מצב שבו תינוק נולד עם שניים או שלושה אברי מין. גם זו תופעה מעניינת, בייחוד בעבורי.

     עוד לא החלטתי איזה מן המומים הללו מתאים לגיבור ספרי הבא. ודאי לי שהיה לו מום כזה, ומכיוון שחי לפני מאות שנים גם לא יכול היה לזכות בתיקון המום באיבר הברית שלו, כפי שמתאפשר כיום. ואינני מעלה על הדעת, שריבונו של עולם מטיל מום דווקא באיבר הברית של ולד יהודי, מבלי שיהיו לכך תוצאות הרות גורל, גם כלפי שמיא.

     אז הנה לכם עוד הצצה לתהליך עבודתי. חן קוגל חברי ואני, שנינו מדברים עם המתים. הוא עושה את זה באבו כביר, אני עושה את זה ליד מכונת הכתיבה. לפעמים עלי להיוועד עמו כדי לדייק במה שאני מתאר. זאת, בייחוד כאשר מדובר במום מולד, במקום רגיש כל כך, כזה המתווה לאדם את גברותו ואת נתיבות חייו.

     הלילה אישן עם כול תצלומי הזוועה שראיתי, מן המומים האלה. עד בוקר נראה לי שהדמות שלי כבר תבחר בעצמה, לעצמה, עם איזה מום נולדה.

     ובימים הבאים אשב לתכנן את המשך התחקיר שלי. עיקרו הוא תחקיר של קהילות יהודיות במקומות שונים. לא פלא, אפוא, שדווקא כעת אני קורא, בתדהמה גמורה, בשקיקה ובעצב, את ספרו של רינו צרור, 'שם משפחה.' הספר מתאר את תולדות הקהילות היהודיות במגרב, וחושף דברים שלא ידעתי עליהם כלל. אגב כך הוא גם מקרב אותי לקהילות הללו, ומלמדני עליהן דברים רבי ערך. אך עליו אכתוב בנפרד.

     שיהיה לכםן שבוע טוב. אני מקווה שהפוסט הזה לא עשה לכם כאבים אתם יודעים איפה.