ספרות כמקצוע.

התנגדות ושמחות אחרות (81).

     יש לי תלמידה, שבתוך שנה אחת כתבה כבר שני ספרים, ומצויה כעת בתחילת כתיבתו של הספר השלישי. היא התחילה בספר משפחה, דילגה ממנו בחינניות אל מותחן יהודי שופע, וברגע שסיימה את גרסתו הראשונה הגיעה אליה עלילתו של מותחן ארצישראלי. בשיעור הערב, שהסתיים זה עתה, אמרתי לה, שזה נהדר שהשֵׁם מזמן לה רעיון אחר רעיון לספרים, וטוב שהיא כותבת מה שבוער מתחת ידיה, אבל חשוב גם שתחזור אל כתבי-היד ששׂמה מאחור כדי להתמסר ללהט כתיבתו של כתב-היד השלישי.

     ואז סיפרתי לה איך עברו עלי הימים האחרונים.

     כידוע, אני עובד בו-זמנית על ארבעה ספרים שונים. "הספר של מיכאל ודניאל," ספר הילדים שלי, נכתב מזמן. כעת הוא מצוי בשלבים מתקדמים של צביעת הסקיצות. מיד עם סיומן יועבר לעיצוב, לעימוד ולהדפסה. לכן, עיקר תרומתי לתהליך כרגע היא הידברות עם נתי אקסלרוד, הציירת, ועם ליאורה גרוסמן, האם הגדולה של הפרויקט.

     ספר שיריי, "מקום אחר אין לי," כבר ערוך ומעוצב ומעומד, ונמצא כעת בעשרת הימים האחרונים של ההדסטארט. כרגע ההדסטארט מקרטע. עד כה נאסף רק שליש הסכום הדרוש להפקתו.

     הרומן הבא שלי, ובכן, אחרי חודשים של נתק בשל פעילותי במחאה, הבנתי שאני חייב לשוב אליו. אז מזה שלושה ימים אני כותב בו מדי בוקר פרק, בכתב-יד. עלי גם להקליד למחשב פרקים שכתבתי במכונת הכתיבה, לעבור עליהם ולשבצם ברצף. בו-בזמן סידרתי אתמול את כרטיסיות התחקיר לפי שלבי עלילה, כך שיקל עלי להשתמש בהן בכתיבת הגרסה הקרובה.

     ספר-סיפוריי, "הסוכנות לתיקון עבר רב-שכבתי," ובכן, שלשום עשיתי אתכםן סקר כריכות. אתמול בערב קיבלתי מנעה מנהיים את הטקסט ערוך לשונית בידי אמירה נבו בנימיני, העורכת הלשונית של כול ספריי. היו לה הרבה תיקונים והערות, וגם הארות. ישבתי עד אחרי חצות ועברתי על כול אחד מהם. בלילה מאוחר גם שלחתי את זה חזרה לנעה.

     הבוקר הפתיעה אותי נעה עם הספר מעומד. נדהמתי מן המהירות. אבל אז, כדרכי, התיישבתי לקרוא שוב את הספר, קריאה אחרונה, שבה דייקתי את המוסיקה של המשפטים בו, ומחקתי פה מילה ושם שתיים, והחלפתי פה ושם סדר מלים במשפט, כדי שהניגון יעלה יפה, ולבסוף אפילו קצצתי שני עמודי סיום של סיפור, שלא הייתי שלם עמם, כי הסיפור למעשה נגמר לפניהם.

     "את מבינה," אמרתי לתלמידתי, "הדרך היחידה להתמודד עם פרויקטים שונים בכתיבה, בו-זמנית, היא עבודה ברצועות זמן. לעשות מדי יום זמן לכול אחד מן הספרים."

     בין לבין, כפי שאתםן יודעיםות, בישלתי, עשיתי כביסה, טיפלתי בילדים ובחיות הבית והמשק, הכנתי בצק לפיצה ופיצה כדי שתהיה להם מוכנה וחמה כשיחזרו הביתה ב 23.15, מיום שלם של בילוי ב'סופרלנד,' במסגרת הקייצת של תובל. וכאשר יאכלו, אוכל לעצב מבצק המחמצת שעל השיש את ככרות הלחם שאאפה מחר בבוקר.

     ומחר שוב. דפי בוקר, כושר, ארוחת בוקר, כתיבה, הוראה, בישול, מנוחה, כתיבה, עריכה, וגם הסעה של דניאל לבית הספר בשמונה בבוקר לשיעור, והסעתו אחר הצהריים למשגב לחזרה של להקת המחול שהוא חבר בה.

     כי ככה זה, להיות סופר, ולהיות אֵם כותבת. חיים ברצועות זמן, משתדלים להספיק בכול רגע כמה שיותר. ואם תשאלו אותי, זה גם אחד הדברים המונעים ממני ליפול לתהום הדיכאון, החרדה והייאוש, האורבת לי תמיד, אבל בהחלט פוערת את פיה בימים שבהם ההפיכה המשטרית כבר מתחוללת.

     ומשם, מן המקום הזה, של הצורך לצאת להילחם על החירות, על הקיום, על החיים, ובו-בזמן גם לשמור על שגרת החיים, על איזון כלשהו, גם אם הוא מושג במאמץ ובקושי, משם אני חי, וכותב, נאבק ויוצר.

     ואם מה שכתבתי כאן נוגע בכםן, אולי תרצו להיכנס לדף ההדסטארט של ספר שיריי הבא, ולרכוש לעצמכםן עותק, ובכך לקדם את הוצאתו לאור. הנה זה כאן –

https://headstart.co.il/project/72749

תודה רבה,

אילן.

נ.ב.1

אשמח לשיתופים. כמו תמיד.

נ.ב.2

ניתן להזמין מראש עותק מספר הילדים כאן –