על מפלגה גאה, על סקטוריאליות – ועל הפופיק של מרצ.

ככול שעוברים הימים, ולאנשים הולך ומתברר, כי עניין הקמתה של מפלגה גאה בישראל לא נותר בגדר חזון, או רעיון עוועים, כך הולכים ומתרבים הפוסטים היוצאים נגדה. זה טבעי, זה גם בריא וראוי. מה שמכריח אותי לתגובה הוא הניסיון של כותביהם, אנשים יקרים ופעילים פוליטיים בפני עצמם, לבנות מגדלי טיעונים באוויר, כאילו זו עומדת להיות מפלגה סקטוריאלית, שתסכן את הישגי הקהילה ו/או לא תעבור יותר מ-1000 קולות, ו/או תעמיד את ראשיה בעין הציבור באופן כזה שימצאו אצלם שרצים, שיביכו את הקהילה כולה.

אייל לוריא פרדס, פעיל מרצ גאה, שאינני מכיר אישית, פרסם הערב פוסט בנושא. הוא התוודה על סלידתו ממפלגות סקטוריאליות, וכתב כי "כול המפלגות האחרות שקמו לאורך ההיסטוריה וביקשו לקדם נושא אחד ספציפי נכשלו," כאילו המפלגה המוקמת היא כזאת. עוד שלל את הסקטוריאליות בשם האידיאולוגיה, כאילו האידיאולוגיה היא נחלת המפלגות הקיימות בלבד, ובעצם קרא לבני ובנות הקהילה להסתופף תחת כנפי האידיאולוגיה של המפלגות הקיימות. "שיח סקטוריאלי נכנע לפוליטיקה מפלגת וזהותנית שלא מאפשרת שיח אמיתי וטוב על רעיונות, כפי שהפוליטיקה צריכה להיות (לדעתי)," כתב. הטיעון האחרון שלו היה מעניין במיוחד. "יש שתי בעיות ייחודית עם סקטוריאליות של הקהילה הגאה. הראשונה היא שאנחנו קהילה הטרוגנית (בטירוף) ולכולנו יש דעות שונות ומגוונות בשלל נושאים העומדים על הפרק" ו"מי שיעמוד או תעמוד בראשות מפלגה שכזו – יהיו הפנים שלנו כלפי חוץ. מבוכה שלהם – נחשבת מיד מבוכה של כל הקהילה. הצבעה שלהם בכל נושא תיחשב ציבורית כהצבעה של כל הקהילה. יש כאן פוטנציאל סכנה גדול לנזק לקהילה הגאה שעל כולנו לקחת בחשבון – במיוחד במיוחד כאשר אנחנו כלל לא יודעים אם הבחירה ברשימה תהיה בצורה דמוקרטית או לא."

*

     ידוע לכול, כי מזה כמה שבועות אני כותב, בגלוי ובהסתר, ניירות עמדה בנוגע להקמתה של מפלגה גאה. עוד לא בשל הזמן לחשוף את המצע. הוא עדיין בשלבי חשיבה וניסוח. עם זאת, אומר כאן מפורשות – המפלגה שאני חולם ומתכנן אינה מפלגה סקטוריאלית. היא מפלגה שקמה מתוך הקהילה הלהט"בית, אך אינה עוסקת רק בצרכי הקהילה. ההפך הגמור מזה הוא הנכון – זוהי מפלגת חזון, שתקרא לכול אזרחי ישראל להצטרף אליה.

המפלגה שאני חולם אותה, וגם עושה ואעשה כול מה שאני יכול כדי לסייע בהקמתה, היא מפלגה ציונית סוציאליסטית (בכול הנוגע לערכי השוויון והערבות ההדדית שיודגשו בה) ויהודית (ברוח היהדות המודרנית, החדשה).

המפלגה שאני כותב אותה, ולגמרי מתכוון לממש אותה, היא מפלגה אידיאולוגית לגמרי. אם שוויון וערבות הדדית אינם אידיאולוגיים אינני יודע מה זו אידיאולוגיה. ובמצע שלה, שהרבה /אנשים כבר עוזרים לי לנסחו, יש התייחסות למרב הנושאים המרכיבים את ההוויה הישראלית.

המפלגה הזאת תעמיד בראשה את הרשימה הטובה ביותר של א/נשים שתוכל לגייס, ולא רק א/נשים מתוך הקהילה. היא תתנהל בניקיון כפיים ובשקיפות, ואם יתגלה אצל מי מבין ראשיה שרץ בקופסה, הוא יצטרך לעשות כמעשה אחרים, שפרשו לא מכבר ממפלגות אחרות, אחרי שהבינו כי אינם יכולים לייצג ציבור בשל דברים שנגלו בעברם.

הייתי שנים רבות חבר מרצ. בשלב מסוים, למשך שבוע אחד בלבד, גם התפתיתי להצעתם של חברי קהילה מרכזיים בה לרוץ לפרימריז במסגרתה. ביום שבו התלבטתי אם לעשות כן התקשרתי ליוסי שריד המנוח. שאלתי בעצתו. הוא מאוד עודד אותי לכך. יום או  יומיים אחרי כן הוא התראיין לעיתון, וכשנשאל לגביי אמר שאינו מכיר אותי.

זה לימד אותי משהו על טבעה של פוליטיקה.

באותו שבוע עטו עלי חברי מרצ בהמוניהם, כדי לברר האם אני בעד המגזר הקיבוצי או המגזר העירוני, מהי עמדתי לגבי אדמות הקיבוצים וכדומה. אחרי שבוע של כאב ראש בלתי נסבל הבנתי שעלי למשוך את מועמדותי בפריימריז של מרצ וכך עשיתי.

אני לא נכנס למפלגה, ודאי לא נותן ידי להקמת מפלגה, כדי להתעסק בקטנות. אני אדם של חזון. ואני לא יכול עוד להמשיך לכתוב פוסטים וספרים – ולראות את המדינה שלי נחרבת.

כששלי יחימוביץ' חברתי ביקשה ממני להתפקד למחנצ כדי לחזקה, עשיתי זאת בשמחה. המחנצ היה הבית הפוליטי הראשון שלי, עוד לפני מפ"ם ומרצ (עבדתי שנים רבות ב'על המשמר'). כיום, אם יש איזה דבר שאני מבין הוא אחד – הגיע הזמן להקים מפלגה חדשה. מפלגת חזון ציונית סוציאליסטית ויהודית, שתקום מתוך המחאה הלהט"בית, תיבנה מתוך הקהילה הלהט"בית, שהיא קהילה מגוונת עשירה, ורסטילית, רבת עושר וקסם – אך לא תייצג רק אותה ולא תתמקד רק בה.

לגבי שאלת השרצים, את השרצים של אמרי קלמן אני לא מכיר. למעשה, גם אותו הכרתי זה עתה. ומי שגיליתי לפניי הוא בחור מבריק, חד וחרוץ, וגם יפה, כידוע.

באשר לי, ציידי שרצים יוכלו כמובן לצטט כאוות נפשם מיצירתי הענפה, משירי המחאה שלי במלחמת לבנון הראשונה, דרך שיריי מתקופת ההתנתקות וכלה בשיר הנורא באמת שכתבתי בחמת זעם, במלחמת לבנון השניה, 'תחזקנה.' מי שירצה יוכל לספר עלי שאני פשיסט, או שמאלני, שקיבלתי פעמיים את פרס ראש הממשלה, פעם אחת מיצחק שמיר ופעם שנייה מביבי (שלא הגיע לטקס, מניאק), אוהב אברכים ושרמוטה באופן כללי. אפשר לומר עלי שאני חילוני בכאילו ודתי מאוד (וזו האמת!) אבל לא מקיים את רוב המצוות. אפשר לספר עלי שאני מזדיין בתחת, או אוהב ערבים, ודרוזים, וכול מיני, אפילו ניתן לראות ביצירתי איך בדיוק אני אוהב את זה וכמה אני גונח במהלך המעשה. זה מעניין לי את התחת. אצלי כול השרצים, ככול הידוע לי, מזמן מתאווררים באוויר החופשי. וגם אני אדם חופשי, תודה לאל. ונטול יראה.

חברים/ות, יש לנו מדינה וחברה לתקן, וארץ לשמור עליה. כקהילה, אנחנו הקהילה היחידה בישראל שמסוגלת כיום לתרגם את כוחה לכוח פוליטי, ולעשות בו שימוש לא רק להשגת הישגים קהילתיים, אלא לצורך תיקון עולם.

החברה הישראלית זקוקה כעת לתיקון עולם. לאנשי רוח ומעש שיובילו אותה, יאחו את הקרעים, יתגברו על הזרמים העכורים של שיסוי ופילוג, וישיבו אותה לקדמותה. לחברה רב-תרבותית, רב-עדתית, שוות זכויות ומלאת רצון טוב, יצירה, חירות ואהבה.

לכן, כול עוד זה יהיה תלוי בי, בכוונתי בהחלט לפנות גם לאנשי חזון ורוח, סופרים וא/נשים נוספים/ות, להצטרף אלינו. זו לא מפלגה סקטוריאלית, זו מפלגה ציונית, סוציאליסטית ויהודית. ובזה היא שונה מכול הקיים כעת במפה.

תודה לכול מי שעוסק בזה כעת, בלבו ובנפשו וברוחו ובמחשבותיו. כול דבר שאתם כותבים חשוב לי, מלמד אותי הרבה, בעיקר מתווה את גבולות הזהירות שבהם יהיה עלינו לנקוט. אבל המפלגה הגאה הראשונה בעולם, ובישראל, קום תקום.

ועכשיו תסלחו לי, אני טס לחופשה בלונדון עם הילדים. נמשיך כשנשוב:) לילה טוב, ליל מנוחה.