כללי

עמדת ההמתנה

מקיאבלי</a
ככל שחולפות השעות, ככל שאני מתעמק בקריאת עיתוני השבת, הולכת ושוקעת בתוכי ההכרה, שבנימין נתניהו בחר בהכרזה על מועד הבחירות מוקדם ככל האפשר כ ד י ליצור את המפץ הזה, וכדי לשמור את שלטונו קדימה, וכי רבים וטובים מבין האנשים שהרכיבו את החיים הפוליטיים בישראל, והובילו בה מאבקי חקיקה, וגם שמרו על דמותה המוסרית של ישראל, עד כמה שניתן הדבר, הבינו מה מתרחש כאן, תהליך של הקצנה מטורפת במפלגת השלטון מול החרפת הנסיבות הקיומיות מסביבנו, ובחרו לזוז הצידה, לתת לבנימין נתניהו לצעוד אל אסונו. אל הפיכתו של אביגדור ליברמן לסגנו, אל נפילתו בידיו של זה, אל היהפכותה של ישראל למדינה טוטליטארית במסווה של דמוקרטיה, מדינה מוקצית מחמת מיאוס, שמעוררת עליה לא רק חוגי שמאל אנטישמים וארגוני זכויות אדם העוסקים בחיסול הציונות, אלא גם את המתונות והידידותיות במדינות תבל.

נדמה לי, שאישים פוליטים לא מעטים, מאהוד אולמרט, דרך דן מרידור ובני בגין, רוני בראון ודליה איציק, שלום שמחון ורבים אחרים, זזו הצידה לא רק בשל שינוי מעמדם בפריימריז והתרסקות הנוף הפוליטי, שהרי יכולים היו להצטרף לציפי לבני או לקוניוקטורה מפלגתית אחרת.

הם פשוט הבינו לאן כל העסק הזה הולך, והבינו, את מה שאולמרט הבין. שמוטב להניח לבנימין נתניהו לחסל את עצמו במו-ידיו, כדרכו, להניח לו להיכנס לעימות החזיתי הצפוי עם אובמה, לשברון יחסים עם מדינות אירופה, למשבר קואליציוני מסביב לתקציב המדינה ולשבר פוליטי בעקבות התגברותה הצפוייה של המחאה החברתית, כי זו תהיה הדרך היחידה שבה יירד בנימין נתניהו מעל במת ההיסטוריה.

בקלון, אחרי זריעת הרס גמור בישראל, ואחרי השחתה רעה של הדמוקרטיה, התקשורת ומערכות השלטון.

רק אז אולי יבינו בוחריו מה עוללו, יתפכחו, ויהיו מוכנים להמר על דרך אחרת.

כל זה טוב ויפה. אבל כדי שהניצחון המקיאבליסטי הזה יתרחש, אנחנו, אזרחי ישראל, נצטרך לעבור את האסון הזה.

וזה מדאיג אותי מאוד.

יש האומרים לי, שחזון בלהות כזה, ראיית שחורות כזו, אפיינו את אנשי השמאל והמרכז גם במערכות בחירות קודמות. עם בחירתו של אריאל שרון לראשות הממשלה, למשל. ולמרות זאת, דווקא שרון הוביל את ישראל להתנתקות.

וצודקים האומרים כך.

מנחם בגין ואריאל שרון עשו מה שלא העז אף ראש ממשלה אחר לעשות, מלבד יצחק רבין, שנרצח בשל העזתו.

אלא שבנימין נתניהו הראה עד כה רק עד כמה הוא רחוק משלושתם. הוא הססן וחלש, ונתון תחת השפעת אחרים, אם מבית ואם מחוץ, ואינו מסוגל להעז ולממש את חזון שתי המדינות, שעליו התחייב במו פיו בנאום בר-אילן.

ולכן, יהיה כאן רע מאוד בקרוב.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

תגובה אחת

  1. רק אתמול חאלד משעל הגיע לעיזה ובנאומו אמר, תחילה נשחרר את שכם וחברון,אי"כ את ירושלים ובסוף גם תל אביב ,טבריה ואשדוד- פלסתין כולה תשוחרר…. אז אולי נתניהו צודק בגישתו וגם העולם המערבי הדמוקרטי יבין את זה? בכל מקרה אין לנו ברירה ,לדבר עם החמאס בתקוה שיתשנו זה כמו להגיד ב 1938: נדבר עם היטלר- הוא ישתנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Call Now Button