בעבודת הגמר שלי לתואר שני, בהדרכתה של פרופ' נורית גוברין, בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, חקרתי חמישה כתבי עת ספרותיים, שראו אור בארץ בשנות החמישים. הבסיס התיאורטי למחקר תיאר את המערכת הספרותית כאמצעי ייצור של תכנים ורעיונות, סופרים וספרים. נזכרתי בכך אחרי שכתבתי את הפתק הקודם על מאבקם של עובדי ערוץ 10 ו"מעריב."
כלי תקשורת בכלל, ועיתון בפרט, הוא אמצעי ייצור של טקסטים, לשון, רעיונות ותכנים. מערכת העיתון מתפקדת כמכונת ייצור כזו, ואנשיה, למן העורך הראשי, דרך עורכי המוספים והמדורים, הכתבים, התחקירנים, המשכתבים, הצלמים, העורכים הלשוניים, המעצבים הגרפיים וכמובן עובדי הדפוס והמנהלה, כולם יחד חוברים, למעשה, מדי יום, כחלקיה של 'מכונה' גדולה, לייצר תוכן.
ייצור התוכן הזה מתקיים בישיבת המערכת השבועית, שבה דנים וקובעים יחד במה יעסוק העיתון באותו שבוע, ומי יחקור ומי יכתוב על מה. הייצור ממשיך בישיבות המערכת של המוספים והמדורים, בבדיקת הנעשה אצל המתחרים, בעבודתו הפרטנית של כל כתב, שעוברת לידיו של עורך, ואחרי כן עורך לשוני ומגיה וצלם ומעצב. רק התזמור המתמיד של כולם יחד יוצר את התוצאה, הנוחתת על סף דלתנו לפנות בוקר, העיתון המגולגל בגומיה ובשקיק ניילון מוארך.
אבל לא מדובר כאן רק בייצור מוצר דפוס, אלא במשהו עמוק ומהותי ממנו בהרבה. כאשר קבוצת העורכים יושבת יחד, ודנה במה יעסוק העיתון, איזה קו ינקוט, כיצד יתקוף בעיה מסוימת, או יאיר פינה לא ידועה או לא מוכרת במציאות, היא מייצרת תפיסות עולם, ריבוי רעיונות, ריבוי פרספקטיבות על עניין מסוים. וכאשר הכתב, העורך ושאר הפועלים בשרשרת הייצור הזאת עובדים על טקסט, הם יוצרים לשון.
אינספור מטבעות לשון ומילים עבריות הומצאו בעיתונות העברית למן היווסדה. אינספור רעיונות הדהדו בה, עד שתפסו את צורתם המגובשת, למן רעיון התנועה הלאומית, דרך הרעיון הציוני, רעיון הפיכת היהודי לאדם עמל, ועד לרעיון השלום, סיום הכיבוש וחלוקת הארץ לשתי מדינות לשני עמים.
כאשר נסגר כלי תקשורת, ולצורך זה היינו-הך אם הוא אלקטרוני או מודפס, מכחידים סוגריו כר שלם של רעיונות, של ערכים ושל לשון. הם מפסיקים את פעולתו של כור תרבותי, של מקום ייצור של תרבות, תוכן, לשון ורעיונות.
זו הסכנה האמיתית העומדת מאחרי סגירתו של כלי תקשורת גדול, ולזה התכוונתי, כשכתבתי ברשימתי הקודמת בנושא, שסגירתם של ערוץ 10 ושל "מעריב" עלולה להביא לפגיעה בדמוקרטיה.
הדמוקרטיה מחייבת תרבות של שיח, אווירה של ריבוי עמדות, ריבוי רעיונות, ושל שיוויון ערך האדם. כאשר האווירה הזאת פוסקת, הדמוקרטיה ניתקת ממקורות חיותה, ועלולה להידרדר מהר מאוד למצבים מסוכנים ונפיצים, כמו רודנות, פשיזם או אנרכיה.
את הדברים הללו חייבים שרי ישראל וחברי הכנסת שלה להבין במהירות, ועל חלקם להתעלות מעל עצמם, מי מביניהם שיש להם 'חשבון' עם כלי תקשורת זה או אחר. מפני שגם אם כלי תקשורת המהלל את ראש הממשלה, מייפה את מעשיו או מאציל עליו חסד, כמו "ישראל היום," ישרוד וישתרר על מקום קודמיו, הוא לא יצליח בהסתרת טבעו של ראש הממשלה, כמי שנתן יד לכאורה, ביודעין או שלא ביודעין, מתוך מניעים אישיים או מתוך התעלמות מכוונת, לנפילתם של כלי תקשורת ולשבירתה של התקשורת החופשית בישראל.
עיתון "ישראל היום" אולי ימשיך להחמיא לבנימין נתניהו. אבל בחסרונם של ערוץ 10, של "מעריב" ושל כלי תקשורת אחרים העלולים ללכת בעקבותיו, יהיה לא יותר מאשר המראה המתעתעת מן האגדות, המראה לאם הנתעבת את בבואתה המיופייפת והכוזבת, אך אינה יכולה להסתיר מליבה את טבעה.
