החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (174).
אני כנראה אדם תמים מאד. עד היום האמנתי, שבני אדם נבחרים לרשימות המועמדים של המפלגות השונות, ובסופו של דבר לכנסת, בזכות כישוריהם, פועלם הייחודי למען החברה והתרבות בישראל וחזונם האישי והקולקטיבי.
הערב נחרדתי, כאשר צפיתי בכתבתה של יולן כהן בחדשות ערוץ 12, על האופן בו נמכרים לכאורה קולות מצביעים בחבילות, בעשרות אלפי שקלים, לקראת הפריימריז שיתקיימו מחר בליכוד. נזכרתי במושג 'מפקדי ארגזים', ואז נפל לי האסימון. הבנתי, שכדי להיכנס לכנסת אדם אינו זקוק בהכרח לכישורים ולרקורד של פעילות ציבורית מבורכת. במפלגות מסוימות הוא זקוק לממון.
ההשחתה של הליך הבחירה במועמדי מפלגות היא הסיבה להשחתת החיים הציבוריים והפוליטיים בישראל. היא מביאה לקידומם ברשימת המפלגה לכנסת של בני אדם בלתי ראויים, במקרים לא מעטים גם חשודים, נאשמים או מורשעים בעבירות על החוק, ששפתם ואורחותיהם אין להן דבר עם כיבוד שלטון החוק וכבוד המשרה, או עם חזון כלשהו שהם מחויבים אליו. הם מחויבים רק למצביעים שרכשו בכסף. אם ימשיכו לשמן אותם יישארו גם בכנסת הבאה. אם לא, ימצאו עצמם מחוצה לה.
זה הרקע וזה הבסיס לאלימות המילולית והפיסית שראינו בשנים האחרונות בכנסת. מתקפות שלוחות רסן על מערכות האכיפה, החוק והשיפוט, כינוי יריבים פוליטיים כבוגדים, פגיעות אישיות בשמם הטוב ובשלוות נפשם של שליחי ושליחות ציבור, השתלחויות איומות איש ברעהו וברעותו. מדובר בתת תרבות עבריינית, שהשתלטה על החיים הציבוריים והפוליטיים בישראל, בחסותו של ראש האופוזיציה, ראש ממשלת ישראל לשעבר, הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים.
המחנה הנפשע הזה כרת ברית עם קבוצות אינטרס שונות, ובהן החרדים, שחלקם כופרים בעצם קיומה של מדינת ישראל ובחוקיה, והציונות הדתית, בעבר תנועה מבורכת ושותפה לחזון הציוני הממלכתי, וכיום שם מכובס לתנועת נישול גזענית, מיזוגנית ולהט"ופובית, ויחד הם מבקשים לשוב לשלטון, כדי לשים קץ אחת ולתמיד לטבעה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, להסיג לאחור את זכויות המיעוט והפרט, ולהשליט עליה תיאוקרטיה שמרנית, נפשעת וגזענית.
אסור שזה יקרה. אסור שתערובת של עבריינים וגזענים, מיזוגנים ולהט"ופובים, ישלטו במדינת ישראל, יזהמו את משכן הכנסת ויחריבו את החיים כאן. אסור שזה יקרה.
כרגע, על פי מה שנשקף מן הסקרים, הדרך היחידה למנוע זאת היא בהסכמת ראשי גוש השינוי ליוזמת גדי אייזנקוט – להתחבר מחדש למפלגת שלטון מרכזית. לו הייתי תחתיהם, הייתי מזמין גם את גבי אשכנזי וציפי לבני לאיחוד כזה, ומקיים פריימריז אלקטרוניים גושיים לקביעת הרכב הרשימה לבחירות לכנסת.
כמו כן, הייתי פונה אל הציבור הערבי בישראל בקמפיין ממוקד, מסביר לו עד כמה הבחירות הקרובות הן הרות גורל לעתידה של החברה הערבית בישראל בכלל, ולסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני בפרט, ועושה כול שאני יכול כדי להוציא את הבוחרים הערביים מבתיהם אל הקלפי.
לבסוף, ברגע האחרון בהחלט, הייתי שוקל שוב את אפשרות האיחוד בין עבודה לבין מרצ, כולל שריון מקום לאלי אבידר, כדי שיסיר את מפלגתו מהתמודדות בבחירות, העלולה לגרום לאיבוד מנדט וחצי לגוש השינוי.
אסור שהליכוד ושותפיו יזכו בשלטון.
ועודני מקווה, כי ישנם בין שרי הליכוד לשעבר די והותר אנשים, שברגע האחרון, לפני הגשת הרשימה, או מיד אחרי הבחירות, ישכילו להבין שמקומם לא יכירם בגוש השחיתות השמרני והמשיחי שהם חברים בו – והם יתפצלו מן הליכוד ויעניקו את כוחם לגוש הדמוקרטי, המבקש לשמור על טבעה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, עם ערבות הדדית, חירות ושוויון לכלל אזרחיה, היהודים והערבים כאחד.
