ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו.

זה היה נאום נהדר. מלוטש ומבריק. ישבתי למול המסך מרותק. שגריר ישראל באו"ם, גבר צעיר ונאה ושמו בנימין נתניהו, דיבר מהמיית לבו, וייצג את ישראל לתפארת.

סבתי ממסך הטלוויזיה אל הוריי. זה היה כמה דקות לפני תחילתה של ארוחת שישי. אבא שלי היה טרוד בהכנת הקידוש, אמי בסקירת השולחן.

"האיש הזה נואם מבריק," אמרתי להם, "ויום אחד, לא רחוק, הוא יהיה ראש ממשלת ישראל."

אבי הביט בי משתומם.

"הוא בסך הכול אדם צעיר. על סמך מה אתה אומר את זה?" שאל.

"על סמך הופעתו הערב באו"ם, חשיבתו והיכולת הרטורית שלו, וגם איך שהוא נראה," אמרתי לו. "הוא נראה לי חסר מעצורים ושאפתן. והוא עוד יגיע רחוק."

כמו עוד נבואות שלי, שנשמעו מופרכות לגמרי בזמן אמירתן, אבל התגשמו, הוריי ואחיי הביטו בי בספקנות.

נאספנו מסביב לשולחן השבת. אבא קידש על היין. אימא הגישה את המנות.

מאז עברו שלושים ואחת שנים. בתוך השנים הללו, בנימין נתניהו היה לראש ממשלה, סולק מכיסאו בבושת פנים, היה כמה שנים מרצה אורח ברחבי תבל, צבר את הונו ואז שב ונבחר לתפקיד. בשנים האלה עשה הרבה ושגה הרבה. אני מאמין שהתכוון לטוב בכול מאודו. אבל כמו בכהונתו הראשונה, גם כהונתו האחרונה הבאישה.

אינני מתכוון למנות כעת את הישגיו ואת כשליו. היו ויהיו מי שיעשו זאת תחתיי. דבר אחד ודאי לי. מקץ שנים של כהונה כראש ממשלת ישראל, הבוקר הזה, זמן מועט לפני נאומו בקונגרס האמריקני, ניתן כבר לקרוא לבנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל לשעבר. הנאום הזה, שהתעקש עליו כל כך, יהיה נאום הפרידה שלו. נאום המתריע בשער למול נשיא אמריקני בעייתי וחלש.

שכן, ב-17 במרץ, בעוד מעט יותר משבועיים, יושלם התהליך שבנימין נתניהו פתח בו בעצמו, עם החלטתו ללכת לבחירות. נתניהו יסיים את תפקידו ויוחלף בידי אחרים. הם יצטרכו לשקם את אמון הציבור בשלטון ואת תשתיות החברה והכלכלה שיותיר אחריו האיש הזה, שהיה פעם צעיר רהוט לשון ומהיר מחשבה, והפך, שוב, לנטל על כלל ישראל ובו גם נאמניו ותומכיו.

סיפור עלייתו המטאורית ונפילתו של בנימין נתניהו עוד יילמד בחוגים למדע המדינה. הוא ישוב להרצות ברחבי תבל בעבור הון. אנחנו נצטרך להישאר כאן, להתמודד עם תוצאות מעשיו.