בוחרי הימין רצו בהשבת הנאשם לשלטון וברפורמה במערכת המשפט, אבל איש מהם לא בחר מרצון בפירוקה של מדינת ישראל, גם לא במסירתה בידי בוזזים. זה מה שהולך ומתחוור מן ההסכמים הקואליציוניים שחותם הנאשם עם שותפיו: פירוק חוקתי ומבני של ישראל ומסירת תקציבה וקופת האוצר שלה, חברתה, לכידותה, שלומה ועתידה בידי בוזזים משיחיים ואנטי ציוניים.
כל יום שעובר, ועוד פרטים נגלים מן ההסכמים הקואליציוניים, מסתבר היקפם של ההסכמים הקואליציוניים, שהם במהותם עסקת פשע בין נאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, המבקש להימלט ממשפטו על ידי שימוש בכוחו הפוליטי להחרבת מערכת המשפט; שותפו המבקש לשלוט בקופת המדינה אחרי שהורשע בפלילים ואיחז את עיני בית המשפט כדי שלא יוטל עליו קלון, ועתה רוצה לבטל את עילת הסבירות כדי להבטיח את שובו אל עטיני השלטון; שותפיו החרדים הלא-ציונים, שאינם נוטלים חלק שווה בחובות האזרח, אך מבקשים לחלוב מן האזרח את צורכיהם; שותפיו המשיחיים וההומופוביים, המבקשים להשליט סיפוח דה-פקטו על השטחים הכבושים ומיליוני הפלסטינים השוכנים בהם, ומדינת הלכה מיזוגנית והומופובית על הרוב החילוני בישראל; ושותפיו הטרוריסטים, המורשעים בטרור, ומבקשים לנצל את כוחם הפוליטי כדי לעורר מהומות בערים המעורבות ובישובים הערביים, כדי להניע את הערבים לברוח מכאן.
הנאשם, בנימין נתניהו, נבחר לאסוננו להיות ראש ממשלה. אולם הוא משום מה נטל לעצמו את תפקיד המפרק הרשמי של מדינת ישראל. באמצעות החקיקה המתוכננת הוא רוצה לפרק את עקרון ההפרדה בין שלוש הרשויות, להחליש עד כדי ביטול את כוחו של בית המשפט העליון, להפוך את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מחוק יסוד לחוק רגיל, לבטל את עילת ההסתברות ואת עברת הקלון, למנות שופטים ויועצים משפטיים לפי טעמו – וכול אלה כדי שיוכל לפגוע בחירויות האזרח, בזכויות הפרט, בדרך שתבטיח את תקפות שלטונו ושרידותו.
ובכן, הדמוקרטיה היא אמנם שלטון הרוב, ולהוותנו גוש השינוי לא עמד איתן מול גוש הימין, והפסיד במערכת הבחירות. ומכיוון שכך, אין לו אלא להרכין ראש ולקבל על עצמו את הלגיטימיות של הממשלה הנבחרת ככזאת. אולם, הדמוקרטיה גם מבוססת על כך שמירה על סדרי משטר דמוקרטי תקין, המשקפים את טובת הכלל, ועל שמירה קפדנית על זכויות וחירויות הפרט. על כך כתב ג'ון רולס, "החירויות הבסיסיות של האזרחות אינן נתפסות כתוצאה של מיקוח פוליטי, והן גם אינן כפופות לחישובים של אינטרסים חברתיים. להפך, חירויות אלה הן נקודות-קבע, המשמשות להגבלת עסקאות פוליטיות."
מרגע ששלטון נבחר באופן לגיטימי עושה מעשים מכוונים לפירוק סדרי השלטון הדמוקרטי, על אחת כמה וכמה חקיקה הפוגעת ומפרה את החירויות השוות ביסודותיה של החברה, הוא מצדיק אי-ציות אזרחי. שכן, "שלילת זכויות אלה מבני-אדם פירושה הפרה של התנאים של שיתוף פעולה חברתי בין בני אדם חופשים ורציונליים."
נקודות הציון של היציאה לאי ציות אזרחי, אם כן, הן חוק דרעי, שבו למעשה יופר עקרון השוויון בפני החוק, לפי שאריה דרעי התחייב בפני בית המשפט לא לעסוק בפעילות פוליטית כדי שלא יוטל עליו קלון, ועתה הוא מפר התחייבותו זו בריש גלי; תחילת החקיקה האנטי דמוקרטית (פסקת ההתגברות, חוק יסוד החקיקה, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, עילת הסבירות וכיו"ב) – וכל מעשה של פירוק קיצוני של מוסדות המדינה, המנוגד לטובת הכלל באופן ברור ומוחשי.
כפי שניתן לראות, מעשה הפירוק הזה כבר הולך ונחתם בין שותפי הקואליציה המתהווה. מדי יום אנו שומעים על עוד יחידה המפורקת ממשרד ממשלתי אחד ומועברת למשנהו. בתחילה היחידה לתכני לימוד במשרד החינוך, העוברת לידי סגן השר הלהטופובי במשרד ראש הממשלה, העברת המנהל האזרחי ממשרד הביטחון למשרד האוצר, הכפפת 16 גדודי משמר הגבול והפקעתם מידי הצבא לידי השר לביטחון פנים, והיום התבשרנו על העברת חברת המתנ"סים לידי ש"ס.
חברת המתנ"סים הוקמה בידי שר החינוך והתרבות זלמן ארן בשנת 1969, במטרה להאיץ תהליכים חברתיים בקהילות מתפתחות ובאוכלוסיות חלשות. היא חברה ממשלתית, הארגון החברתי הגדול בישראל, בעלת 1000 סניפים ו-700 מרכזים קהילתיים, ואחראית על כול תכני החינוך המשלים בישראל. היא מטפלת בחינוך ובאוכלוסיות מיוחדות, במעונות יום קהילתיים, במסגרות חינוך ותרבות לגיל הרך, במרכזי העשרה לגיל הרך ולמשפחה, בחיזוק הקשר הבין-דורי, בפעילות קהילתית לנוער, תוך שילוב בני נוער ונוער בסיכון מאוכלוסיות מיוחדות, במרכזי יזמות וחדשנות טכנולוגית, בצמצום פערים דיגיטליים ובמרכזי למידה רב תחומיים לכל הגילים. היא גם מקדמת השתלבות באוכלוסייה הכללית של בעלי מוגבלויות נפשיות בכל הגילאים, ובהם גם ילדים, נוער ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי.
את הארגון יקר הערך הזה מפקיד בנימין נתניהו בידי החרדים ממפלגת ש"ס. המפלגה שיותר מכל הנציחה את הפערים החברתיים בקרב בוחריה, היא זו שתקבע כעת את תכניה של חברת המתנ"סים, תשבץ בהם את אנשיה ותכריע את עתידה. ומכיוון שסניפי החברה למתנ"סים מצויים בכול ישוב בארץ, בעיקר בישובים החילוניים, יהפכו סניפיה לפרוזדורים של הדרה ושל הדתה.
תכף, מיד אחרי שיקום גל מחאה של מנהלי ומנהלות מתנ"סים, יגיד שוב בנימין נתניהו, באמצעות שופרותיו, שלא היה מודע לנדוניה יקרת הערך שהוא מפקיד בידי ש"ס.
כוונות החקיקה של ממשלת הימין הנבחרת, כמו גם הפירוק הרב-מערכתי שהיא מבצעת במשרדי הממשלה ובמוסדות המדינה, מנוגדים לטוב הכללי, לצדק ולחירויות הפרט. ג'ון רולס, במסתו המפורסמת על אי ציות אזרחי, כותב, כי "ההצדקה של אי ציות אזרחי נשענת על הקדימות של הצדק ושל החירויות השוות שהוא מבטיח." הוא גם מבהיר, ש"אין שום דרך למנוע לחלוטין את הסכנה של מחלוקת מפלגת. אבל, אם נראה שאי-ציות אזרחי לגיטימי מאיים על שלום הציבור, מלוא האחריות אינו נופל רק על כתפיהם של אלה המוחים, אלא על כתפיהם של אלה אשר ניצול לרעה של סמכויותיהם ושל כוחם מצדיק התנגדות כזאת."
ייאמר כאן אם כן במפורש – הציבור החילוני והדמוקרטי בישראל ייצא בימים הקרובים למערכה נרחבת על אורחות חייו. זה יהיה מרי אזרחי לכל דבר ועניין, מפני שיהיה לא אלים, אבל ינצל עד תום את זכות המחאה, ההפגנה והזעקה. הוא ילווה בהפגנות, בשביתות, בפעולות גרילה בלתי אלימות, שמטרתן תהיה הגברת הניראות של קבוצות מיעוט בחברה, שזכויותיהן מוטלות כעת בספק, כמו הקהילה הלהט"בקית, וקהילות אחרות.
והאחריות המלאה לאי הציות האזרחי הלגיטימי הזה תהיה על כתפיו של בנימין נתניהו, הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, שגרר מדינה לחמש מערכות בחירות, וכעת גורר אותה אל תהום הדיקטטורה, כדי להימלט ממשפטו. עליו, ועל שותפיו לקואליציה, ועל חבר מרעיו במפלגת הליכוד, שכל בר דעת מוטב שירים את רגליו ויימלט ממנה, אחרת יעמוד למשפט ההיסטוריה, כמי שהיה שותף מלא בפירוקה של מדינת ישראל הדמוקרטית והפיכתה למדינה דיקטטורית חשוכה.
