שאלות על יצירה ועל כלכלה.

הבוקר היה יום הכתיבה הראשון המתוכנן שלי מאז לידת הילדים. מחר היום הנוסף, וגם ביום חמישי. פיניתי לי שלושה בקרים לכתיבה ולפיתוח טקסטים, ותחתיהם התחלתי להעביר סדנת כתיבה בימי חמישי בערב, ובקרוב בימי שישי בבוקר, בבית הספר לכתיבה של הוצאת כינרת זמורה ביתן.

     קמנו בשש. טיפלתי בילדים והבאתי אותם למעון. אחרי כן קפצתי לאימון ארובי קצר בחדר הכושר. בדרך חזרה נאבקתי בעצמי, שלא ללכת לשבת באספרסו בר, אהובי, אלא לשוב הביתה, אל שולחן הכתיבה. אכלתי ארוחת בוקר, הוצאתי שולחן וכיסא לחצר, שעוד הייתה מוצלת, לפני חום הצהריים הגדול, והתיישבתי לעבוד.

     שכתבתי המון חומר, ובתוכו גיליתי כמה וכמה סיפורים קצרים ועוד טקסט אחד, המבשר משהו גדול ממנו. עוד אין לי מושג מה.

     עבדתי בשקט, בריכוז גמור. מביט בעצמי, נדהם מזה, שהדבר שהכי חשוב לי, מלבד ילדיי, הדבר שאני הכי נהנה ממנו בעולם, לספר סיפורים, נהיה לי כל כך נדיר.

     כשסיימתי, הלכתי לבשל צהריים/ערב לילדים, לעשות שלוש מכונות כביסה ולתלותן על החבל, לסדר את שולחן הכתיבה בחדרי, ואז לנוח קצת לפני שהילדים באים.

     חשבתי לעצמי, שאני מוכרח לעשות שינוי בחיי. מוכרח ליצור מצב, שבו רוב הזמן אשב לכתוב, לשכתב ולפתח חומרים שלי, ואמצא דרך להתפרנס מזה, ורק במיעוטו אלמד.

     בפרנסות של סופר יש משהו מתעתע. אנחנו נוטים למצוא לעצמנו פרנסות הקשורות בכתיבה. קריאה, עריכה, מתן חוות דעת על כתבי יד, הוראת כתיבה בסדנאות. אני יודע. אני עושה את זה כבר שש שנים שישה ימים בשבוע.

     זה נפלא, וזה מפרנס. זה נפלא, מפני שזה מאפשר לי להצמיח דור חדש של כותבים וכותבות, לנכוח בתהליך היצירה שלהם מרגע בקיעתו ועד הבשלתו לכדי ספר. זה גם מפרנס לא רע.

     הבעיה היא, שזה מרחיק אותי מן הכתיבה שלי.

     שהכרח החיים, הצורך בפרנסה, וכעת, גם בהחזר חובות (עצומים) על הפונדקאות ושנת ההורות הראשונה, מצמצמים את יכולתי ליצור. וזה רע מאוד, כי הרי בשביל זה אני בעולם בכלל.

     בשביל זה, ובשביל ילדיי.

     הערב דיברתי על זה עם שרון חברי. סיפרתי לו שניסיתי בעבר, בתחילת הדרך לפונדקאות, להציע טור שלי במקומות מסוימים, שעוד לא הבינו במה מדובר, וסירבו לזה. סיפרתי לו גם, שעוד לא עשיתי מעולם שימוש בקול הרדיופוני שלי, וכי למרות שרצוני רב בתוכנית רדיו או טלביזיה, לא פעלתי בנוגע לזה דבר. אמרתי לו, שכעת, מקץ שנה ומחצה של כתיבה כאן, בפייסבוק, שעה שכמות החברים בדף שלי עומדת על כ 5000, עם עוד מאות מנויים, ומלבדם כ 1300 חברים בקבוצה מקבילה שלי, ועוד מנויים בבלוג ובאתר הפרטי, אני לא בטוח שעלי לחפש מקום עבודה ככותב בכלי תקשורת מסורתי.

     נראה לי, אמרתי לו, שעלי למצוא מודל כלכלי, שיאפשר לי לקבל הכנסה מן הכתיבה שלי, דרך המדיה החדשה. דרך האינטרנט, פייסבוק והרשתות החברתיות.

     רק שעוד אין לי מושג לגבי זה. כלומר, אין לי רעיון איך ליצור זאת.

     לפני כמה חודשים ניסיתי להרים מסע התרמה להוצאה לאור של מאסף השירה שלי. זה לא עבד. האמת היא, שזה היה רק פיילוט. הכנתי גם סרטון ומסע התרמה, הפונה לציבור, אליכם/ן, ומבקש עזרה במימון זמן כתיבה לרומאן הבא, המצריך תחקיר רב. עיכבתי את זה בשל כשלון ההתרמה לגבי מאסף השירה.

     בינתיים זכיתי בפרס. זה נפלא. אבל זה יחזיק אותי בקושי עד סוף ספטמבר, מפני שבאוגוסט חופש גדול, ואינני יכול ללמד, ובספטמבר חגים, ואין הוראה.

     ואחרי כן, אחרי החגים, באוקטובר, אם לא אמצא פתרון, שיאפשר לי כמה בקרים פנויים לכתיבה, אסתער, כדרכי, על הפרנסה, אמלא את השבוע בסדנאות ובכתבי-יד לעריכה, ושוב תעבור עוד שנה, שבה הרומאן הבא שלי נדחק לקרן זווית.

     אני לא יכול להרשות לזה לקרות עוד.

     אני לא רוצה להתפגר (בעוד מאה עשרים שנה, כמובן:)), כשאני מותיר אחריי הרים של חומר יצירה לא מעובד. ומדובר בהרים. אני כותב פורה. הרבה יותר פורה מכפי שידוע. אבל כל דבר מתעכב אצלי זמן רב, ממתין לעריכה ולשכתוב, לפיתוח. כי הכתיבה האמיתית נעשית לא בגרסה הראשונה, אלא באלה העוקבות אחריה.

     ועכשיו אני שואל שאלה.

     האם למישהו יש רעיון, איך להפוך את הכתיבה שלי למכניסה. או, איזה מודל כלכלי יכול לעמוד מאחרי פרסום קבוע של כתביי ברשת או בפרינט, או בשניהם כאחד.

     לפעמים, די בקצה של רעיון כדי להניע משהו. לכן אשמח לתגובה.

     הדברים האלה מופנים, כמובן, למי שמבינים, שכתיבה היא עבודה. שסופר המחפש זמן יצירה הוא אדם חרוץ, לא נרפה, או מחפש לחיות על חשבון הזולת. אבל בתנאי שוק הספרים כיום, מכירת הכותרים אין בה די כדי לבסס פרנסה.

     רעיונות? מישהו? הכול יתקבל בברכה.