שני זוגות תאומים. וגם: דרוש רופא שיניים משכים קום, עם דבק.

מדי יום, עם שובם מן הגן, הילדים מחליטים איך בא להם לבלות את שעות אחר הצהריים. את זמן המעבר בין הגן לבין הבילוי הבא הם מבלים מול "קופיקו," עם שוקו (מיכאל) ואקטימל ויוגורט תות (דניאל). מיד אחרי כן, אם אין להם דבר ספציפי לעשות, דניאל מודיע "אני רוצה חבר", ואם הוא או אני לא מצליחים למצוא לו חבר, זה הופך ל"אבא, משעמם לי."

מיכאל תמיד שמח לשחק איתי שח-מט או דמקה. כי הוא תמיד מנצח. לעתים הם מוכנים לצייר, לכתוב או לבנות משהו. אבל לדניאל יש צורך תמידי בחבר.

היום אחר הצהריים קרה דבר יפה. הלכנו לפח, ובדרך הם ראו את מיתר ועומר, זוג התאומים שעברו לפני שנה לתובל, שנה מעליהם, יחד עם אסף, אף הוא שנה מעליהם. התאומים קיבלו היום מכשירי קשר כמתנה. מיכאל ודניאל מיד רצו הביתה כדי להביא את שלהם, וחיש קל נחלקו לשתי קבוצות ואצו רצו ברחבי הקיבוץ, מדברים ביניהם.

בשלב מסוים שבו חמשתם הביתה ודניאל ביקש שיאכלו אצלנו. אמרתי לו, שאין לי אוכל לכולם, אבל שאוכל להכין לכולם סיר פסטה.

הם מיד הסכימו. אז הצעתי להם לשחק בקפלות, ובדמקה ושח-מט. מיכאל ועומר שיחקו בדמקה, שלושת האחרים התחילו לבנות בקפלות. בסופו של דבר חמשתם התיישבו על הארץ ובנו יחד, בזמן שאני הכנתי את הפסטה.

זה היה רועש אבל נהדר. ובסיום האירוח ביקשתי מהם לבוא שוב.

ואז הלכנו להתקלח ולישון.

וכשצחצחנו שיניים הרגשתי פתאום משהו מוזר בלסת העליונה שלי, ומיד ידעתי מה קרה – השיננית של מכבי דנט כרמיאל, שהייתי אצלה הבוקר, עבדה טוב מדי. משהו שעשתה רופף עוד יותר את הגשר הימני בלסת העליונה שלי, והכתר שלידו. והם נופלים.

ניסיתי לחפש רופא שיניים בדיר אל-אסד, בכרמיאל, במג'דל כרום, מישהו שעובד בשעות הלילה, שידביק לי את הגשר והכתר למקומם, זמנית, כדי שאוכל ללמד מחר. אבל איש לא ענה לטלפון. במצב הזה, אני בספק אם אוכל ללמד מחר. אני לא יכול להופיע בציבור בלי שיניים בחצי לסת.

ידעתי שזה יגיע. משכתי את זה הרבה מאוד זמן. הגשרים בפה שלי (וכולו גשרים, מלבד ארבע שיניים קדמיות, שכולן מתנדנדות אף הן), הם בני שלושים שנה. אבל משכתי את זה הלאה והלאה, כי עלות השיקום של הפה שלי היא בין 40,000 ש"ח לתותבות נשלפות – ועד ל-80-90.000 ש"ח לשתלים. ואלה סכומים דמיוניים בעבורי.

מה יהיה מחר אני לא יודע. ועוד יותר מה יהיה מחרתיים. אני מקווה שרק טוב ייצא מזה. כלומר, שיניים חדשות. רק אלוהים יודע מניין אשיג את הכסף לזה.

שיהיה לי ולכם/ן לילה טוב.

ושתלמידיי/ותיי ידעו – התיק עם כול החומר לשיעור עומד ליד הדלת. השאלה היא היכן תהיינה השיניים מחר:)