יש אנשים שצריכים טקס כדי לתקשר. אצלי, למשל, זה מגיע דרך החשכת הבית והדלקת נר, על פי רוב למול מכונת הכתיבה, או במדיטציה. אני נשכב על הארץ, עושה מדיטציה לפי שיטת סילבה (ספירה לאחור מ-100 עד 1 כמה פעמים, בלב, בשקט) ונכנס לאלפא סטייט. אתמול, למשל, עשיתי מדיטציה בלילה, הכנסתי את עצמי למערת ריפוי כרויה בסלע מאד מיוחד, שהקרין אור כחול של ריפוי, אור נעים ושוטף וקריר, וריפא אותי וחידש את כוחותיי.
ויש אנשים שלא צריכים שום טקס כדי לתקשר. הם פשוט רואים. כזאת היא חברתי, מרסלה לונדון, שהיא קודם כול משוררת נפלאה וסופרת ילדים וגם מתקשרת ותיקה. בכול פעם שאנחנו מדברים, היא מפתיעה אותי מחדש בעומק ראייתה את הדברים.
אני כותב זאת כי היום שוחחנו שיחה ארוכה, בדרכי מתובל למפגש הסופר שלי בהוד השרון. המצחיק הוא, שאני לא באמת צריך לספר לה משהו, רק לומר לה שלום. היא כבר יודעת הרבה ממה שאני רוצה לספר לה, ולעתים גם מה שאני עוד לא יודע. כך היה היום, כשסיפרה לי מה עומד להיות מהלך הכתיבה הבא שלי, וזה הדהים אותי, כי היא דייקה לגמרי עם תחושותיי, כך גם לגבי הבחור שנכנס לחיי לא מכבר, וקשר עמוק ומיוחד נטווה בינינו, קשר של אהבה רוחנית.
אני כבר מכיר את הדיוק שלה. אבל הפעם הדברים שאמרה פשוט עוררו בי השתאות, אז ביקשתי ממנה רשות לספר זאת כאן, והנה עשיתי זאת.
הערב אצל מרב ודני נקר היה משגע. בסלון ביתם רחב-הידיים והמשופץ להפליא, לא פלא, דני הוא אחד הנגרים הטובים בארץ, התכנסה חבורה מובחרת של א/נשים. ישבנו יחד, סיפרתי להם את סיפור חיי, ליוויתי אותו הפעם בהרבה יותר קטעי הקראה מאשר באירוע בנתניה, אתמול, ומסביב סיפרתי את סיפורי התיקשור שלי.
שכן, חיי נחלקים למה שהיה לפני מות בן זוגי הראשון, ומה שהיה, ועודנו הווה, מאז. אז גיליתי את היותי מתקשר, ומאז אני נותן לזה לקרות לי באופן טבעי. אני כול הזמן קולט. אבל הכי טוב אני קולט כשאני יושב עם נר ליד מכונת הכתיבה שלי, או שוכב בתוך מדיטציה.
שעה ארוכה אחרי שסיימתי לדבר עוד ישבתי שם, בחצר, ושוחחתי עם אנשים. הם גם קנו הרבה מספריי, ויצאתי משם בתחושה עמוקה של סיפוק.
אחזור ואומר, שאם אתם רוצים לחוות יחד עם חוג חבריכם וחברותיכם חוויה מיוחדת, אשמח להיפגש גם אתכם/ן. כול שעליכם לעשות הוא לקבוע אתי תאריך, לוודא שיהיו לכם לפחות כעשרים איש ואישה, שישלמו 75-100 שקלים לאדם, לפי רצונם, ואבוא בשמחה.
שיהיה לכם לילה טוב.
