אילן שיינפלד
מדינה בקריסה
מגפת הקורונה, שהסתערה עלינו ועל עולם ומלואו במפתיע, חוללה כבר שמות בכול תחומי החיים. אך לא פחות משהפילה בני אדם לידי חולי ומוות, חשפה את החולאים הקיימים במוסדות השלטון, ברשויות ובחברה הישראלית. השבר ניכר לכול אורך שדרות השלטון, הרשויות והעסקים החיוניים, המחויבים לתפקד ביעילות בזמן חירום. שירות התעסוקה מגיב מהר להרשמת אדם כמובטל, אך המוסד לביטוח לאומי אינו מגיב כלל; הבנקים הודיעו שיוסיפו מסגרות אשראי ללקוחות, החורגים מהן, אך בפועל לא עשו כן, וגם אינם משיבים לפניות בנוגע למסגרות אשראי, מסרבים להנפיק כרטיסי אשראי ליחידים במשבר, ואינם זמינים לשירות כלל; רשתות המזון לא מצליחות לעמוד בביקוש, הן באתרי הקנייה און ליין, הקורסים או בלתי קיימים כלל, הן מבחינת מועדי ההפצה של הזמנות. קופות החולים אינן מאפשרות לחבריהן לקיים שיחות און ליין עם רופאי משפחה או רופאים מומחים, ומי שמבקש להיזהר מביקור בהן, אך מעוניין להיוועץ ברופא און ליין מגלה כי דבר זה אינו מתאפשר. רשויות המס אינן מוציאות הודעות הבהרה על דחיית תשלומים לנישומים, ובתי החולים אינם ערוכים לקליטת חולים בכלל וחולים קשים ו/או מונשמים בפרט. משרד החינוך מפעיל מערכת לימוד און ליין עם אנשים שאינם מוכשרים לתפקידם כיאות, לא מכינים רשימת חומרים לשיעור, כדי שהתלמיד/ה יוכלו להכינם מראש, עושים הפסקות מתודיות בשידור ופועלים באופן שגוי למול תלמידיהם. כול המערכות פועלות בתפקוד חלקי ולקוי, ומסתמכות על יוזמות של יחידים, על תרומות, על גופי תעשיה פרטיים וקרנות חינוך אלטרנטיביות, ועל היחלצות עסקים ויחידים לטיפול במשבר.
התמונה הזאת מבהילה. היא מראה את עומק הכשל המצוי בתשתית קיומה של מדינת ישראל. תרבות החפיף, הסמוך והפרטאץ’, יחד עם השחיתות שפשתה במנגנונים ובמגזרים שונים; תרבות השלטון והשליטה, שאינה מאפשרת לשר לשמור על רציפות עשייתו; ביקורת המדינה המושתקת ורמות ההסתה, ההפחדה, הפלגנות והתכססנות הפוליטית – כל אלה מחזקות את אובדן ערכי הערבות ההדדית, ומעמידות בפני האזרחים את ההכרה המרה בכך, שבשעת חירום כול אחד מופקר כאן לגורלו, מתוך דרוויניזם אכזרי. מי שחסך לעת צרה ישרוד. מי שלא, לא. מי שנהנה מפנסיה תקציבית יוכל לסייע לצאצאיו בהישרדות, ומי שאין לו פנסיה בכלל, אבוד. וכך גם בני ובנות משפחתו.
המצב הזה, כאשר הוא בא אחרי שלוש מערכות בחירות שנסתיימו בפארסה, בהקמת ממשלת חירום מקרטעת ומתעתעת, הוא מתכון לאסון. כאשר כול אדם מבין שהוא לנפשו, כאשר החילוניים מבינים, שהחרדים שמיהרו לשוב הנה מארצות הברית, שם אינם זכאים לשירותי בריאות חינם כמו כאן, והדביקו כאן קהילות שלמות ובלתי ממושמעות – הם שיתפסו ראשונים את מיעוט מכונות ההנשמה – הדבר הזה עלול להצית כאן תופעות של ביזה, שליחת יד איש ברעהו ואפילו קרבות רחוב. אל תשלו את עצמכם. הקמתה של ממשלת החירום ההכרחית אך הנואלת הזאת לא תעצור את הנוראות האלה. שכן, ממשלה שאין בידיה פתרונות, תקציבים וכלים לשינוי מהותי של פני המציאות, ושל תחושת הביטחון של היחיד במדינתו, אין בה דבר.
אני מאוד מקווה, שהקריסה הנוכחית של תשתיות המדינה שבטחנו בהן לעת משבר תיחקר ותטופל. אך בהכירי את מולדתי, בשישים השנים שאני חי בה, אני חושש שלא כך יהיה הדבר. וכך, אפוא, תהפוך מדינת היהודים למלכודת הפתאים האיומה ביותר שיכולה הייתה הציונות ליצור. כי לחזור ולשנן ש’אין לנו מקום אחר,’ מבלי שנדע כי המקום הזה מבטיח את שלומנו, זה מרשם להתפרקות טוטלית של הקיום כאן ושל החזון הלאומי והאזרחי המשותף.
