תחרות שירה על חיוב החיים ומניעת התאבדויות
- This topic has 86 תגובות, 23 משתתפים, and was last updated לפני 5 months, 4 weeks by
.
-
תגובות
-
-
נושא התחרות הפעם קשה במיוחד. בעשירי לספטמבר מדי שנה מצוין יום השנה הבינלאומי למניעת התאבדויות. מכיוון שתופעה זו שגורה בכול רחבי תבל וגם אצלנו, הייתי מבקש להציב בפניכםן אתגר גדול. לכתוב שיר על חיוב החיים ומניעת התאבדויות. אפשר לשלוח יותר משיר אחד, או בכול אורך, ובלבד שיהיו מנוקדים. מועד הגשה: 15.8.22. פרס ראשון: עותק מן הספר "הסדנה לשירה", מדריך לכותבי שירה ומלמדיה, מפרי עטי. פרס שני: עותק מספרי "יודע כליונו" (הוצאת שופרא, 2021). פרס שלישי: עותק מן הספר "חשופה," ספר ביכוריה של נירה מלין (הוצאת שופרא, 2022). את היצירות יש להעלות לפורום התחרויות.
בתודה,
אילן שיינפלד. -
המשימות של חיי/רחל בכר
פְּקַעַת קְשָׁרִים לְהַתִּיר,
אֲנָחָה לְשַׁחְרֵר,
אֶת שֵׂעָר הַתְּשִׁישׁוּת לִפְרֹעַ.
פַּחַד מְאֻבָּן לְנַתֵּץ,
אֲבַק אַשְׁמָה לְגָרֵשׁ,
וְשִׂמְחַת נְעוּרִים לִזְרֹעַ.אֶגְלֵי תּוּגָה לְהַמְתִּיק,
דּוֹק מֶתַח לְקַלֵּף
וְעָב מַאֲפִיל לִקְרֹעַ.
נֶבֶט מְצוּקָה לִפְרֹם,
רְסִיסֵי הֲנָאָה לְלַקֵּט,
וְעֶדְרֵי מַשְׂטֵמָה לִגְרֹעַ .וְאֹשֶׁר…
אֹשֶׁר מְלֻבָּן,
אַהֲבָה רוֹתַחַת
לָצֶקֶת
בְּתַבְנִיּוֹת הַלֵּב. -
-
שיר לעינת
וְעֵינַיִךְ זוֹהֲרוֹת בַּחֲשֵׁכָה כְּאַבְנֵי חֵן,
וּצְחוֹקֵךְ מְהַדְהֵד בְּאָזְנַי עוֹד הַיּוֹם,
שְׁנָתַייִם אַחֲרֵי.
אֲנִי תּוֹהֶה מַדּוּעַ זֶה
פָּרַשְׂתְּ אֶת כְּנָפַיִךְ
וְעַפְתְּ אֶל מֵעֵבֶר לִגְבוּל הַחַיִּים,
מוֹתִירָה אוֹתָנוּ לִצְנֹוחַ
אֶל מְצִיאוּת מָרָה שֶׁל אֲבַדּוֹן.
אֵיךְ הָיָה הַדָּבָר, שֶׁלֹּא הִבְחַנּוּ
בְּיֵצֶר הַהֶרֶס הַנּוֹרָא.
וְכָךְ נִשְׁאַרְנוּ אָנוּ עִם זִיכָּרוֹן בָּדָד
וְרִגְשׁוֹת אַשְׁמָה -
-
שֶׁלֹּא תָּבוֹא הָרוּחַ / עדי סגל ויסברגר
סַנְטֵרְךָ קָרוֹב לְטַבּוּרְךָ
אַתָּה יוֹשֵׁב קָפוּא
בִּתְנוּחַת עֻבָּר.
לֹא חָדִיר
לֹא נִזּוֹן
מִמֵּי הַשָּׁפִיר שֶׁשְּׁפוּכִים סְבִיבְךָ.מִשְׂתָּרֵךְ בְּקֹשִׁי אַחַר רַגְלֶיךָ
נֶעֱמַד בִּקְצֵה הַצּוּק
שָׁדוּף, כִּמְעַט נֶעֱלַם
לֹא מַבְחִין
בַּיָּד הַמּוּשֶׁטֶת
לֹא רוֹאֶה מִבַּעַד לָעֲשַׁן.כָּל שֶׁנּוֹתַר לִי הוּא
לָשֵׂאת תְּפִלָּה
חֲזָקָה
שֶׁלֹּא תָּבוֹא שׁוּם רוּחַ
אֲפִלּוּ לֹא קַלָּה.-
-
אילן, השורה הזו עושה שימוש במי השפיר כמקור הזנה בכלל והזנה הורית באופן ספציפי, והמשפט מתייחס לכך שסביב אותה דמות מרכזית שבשיר, מצויים פריטים מוחשיים המעידים על דאגה, הזנה ואכפתיות של הסביבה אך כל אלו לא מצליחים באמת "לגעת" בה והדמות כמו מתעלמת מקיומם או ממשמעותם.
אגב, יש לי שיר נוסף שאשמח לצרף לתחרות המיוחדת הזו, במידה ואפשר. האם יש מגבלה של שיר אחד ?
-
-
יוֹרֶדֶת לַכְּבִישׁ כתבה תמי קויפמן
אַתְּ מְצַיֶּרֶת קַו שֶׁאֵינוֹ
רָצִיף
בֵּינֵךְ לְבֵין הַחַיִּים.
הַחֲנָיָה שֶׁלִּי לְצִדֵּךְ לֹא תָּמִיד
אֶפְשָׁרִית
גַּם לֹא הַהִתְעַכְּבוּת לְאֹרֶךְ גּוּפֵךְ.בִּמְהִירוּת אִטִּית, בְּמַסְלוּל יָדוּעַ מֵרֹאשׁ אֲנִי
גּוֹלֶשֶׁת לְתוֹךְ הַסְּדָקִים בְּעוֹרֵךְ וְנִשְׁאֶרֶת
בַּשּׁוּלַיִם.הַשּׁוּלַיִם מְדַיְּקִים אוֹתָנוּ
רַק לָאֶפְשָׁרִי.לִפְעָמִים אַתְּ
יוֹרֶדֶת לַכְּבִישׁ. מִשְׁתַּלֶּבֶת.
בְּזָוִית הָעַיִן אַתְּ שׁוֹמֶרֶת קֶשֶׁר עַיִן עִם
הַשּׁוּלַיִם,
מַפְקִידָה אֲנָחוֹת. -
-
שמינית של חיים
״בְּכָל דָּבָר יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית
שֶׁל מָוֶת. מִשְׁקָלוֹ אֵינוֹ גָּדוֹל"
לאה גולדברג, [בכל דבר יש],
בתוך: ׳שאריות החיים׳, ספרית
פועלים, 1971, עמוד 11.בְּכָל מָוֶת יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית
שֶׁל חַיִּים. מִשְׁקָלָהּ רַב, אוּלַי רַב יוֹתֵר
מִשֶּׁבַע הַשְּׁמִינִיּוֹת הָאֲחֵרוֹת.
שְׁמִינִית שֶׁל חַיִּים
מְכִילָה בְּחַמּוּקֶיהָ עֲתוּדוֹת חַמְצָן,
תִּקְוָה וּפֶלֶא זְרִיחָה.
וְאָזְנָהּ כְּרוּיָה אֶל הָאֲדָמָה,
נִשֵּׂאת בְּקוֹל צִפּוֹר שָׁמַיְמָה,
נִשְׂגֶּבֶת מִן הָאֲחֵרוֹת. -
-
לעבור דרך זה/ שרה פרבר
לֹא מִתּוֹךְ נִיתּוּק, לֹא מֵהַצְּדָדִים
לַעֲבֹר דֶּרֶךְ זֶה
בֶּחָזֶה מִתְכַּוֵּץ מֵרֹב כְּאֵב
בְּרַגְלַיִם רוֹעֲדוֹת.
לָתֵת לַדְּמָעוֹת לִדְמֹעַ וְלִטְבֹּעַ אִיתָּן
בָּרְטִיבוּת הַשְּׁקוּפָה.
לְהַבִּיט בַּמִּפְלֶצֶת וְלִרְאוֹת לָהּ
אֶת הַשָּׁחֹר שֶׁל הַשָּׁחֹר מֵאֲחוֹרֵי הַלָּבָן
שֶׁל הָעֵינַיִם.
לָדַעַת שֶׁזֶּה קָרָה בֶּאֱמֶת גַּם אִם זֶה אוֹמֵר לָמוּת אֶת כֹּל מָה שֶׁמֵּת כְּבָר.
לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַמִּילָה, לְהָזִיז אוֹתִיּוֹת הַצִּדָּה
לִיצֹר רֶוַח לַעֲבֹר דַּרְכּוֹ
לְחַפֵּשׂ מָה יֵשׁ שָׁם
גַּם כְּשֶׁאֵין שָׁם
גַּם כְּשֶׁאֵין שָׁם בִּכְלָל. -
-
לעבור דרך זה/ שרה פרבר
לֹא מִתּוֹךְ נִיתּוּק, לֹא מֵהַצְּדָדִים
לַעֲבֹר דֶּרֶךְ זֶה
בֶּחָזֶה מִתְכַּוֵּץ מֵרֹב כְּאֵב
בְּרַגְלַיִם רוֹעֲדוֹת
לָתֵת לַדְּמָעוֹת לִדְמֹעַ וְלִטְבֹּעַ אִיתָּן
בָּרְטִיבוּת הַשְּׁקוּפָה.
לְהַבִּיט בַּמִּפְלֶצֶת וְלִרְאוֹת לָהּ
אֶת הַשָּׁחֹר שֶׁל הַשָּׁחֹר מֵאֲחוֹרֵי הַלָּבָן
שֶׁל הָעֵינַיִם.
לָדַעַת שֶׁזֶּה קָרָה בֶּאֱמֶת גַּם אִם זֶה אוֹמֵר לָמוּת
אֶת כֹּל מָה שֶׁמֵּת כְּבָר.
לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַמִּילָה, לְהָזִיז אוֹתִיּוֹת הַצִּדָּה
לִיצֹר רֶוַח לַעֲבֹר דַּרְכּוֹ
לְחַפֵּשׂ מָה יֵשׁ שָׁם
גַּם כְּשֶׁאֵין שָׁם
גַּם כְּשֶׁאֵין שָׁם בִּכְלָל. -
אַל תַּחְתְּכִי אֵת הַוְרִידִים !
לִמַּדְתָּ אוֹתִי שֶגַּם אִם הַחַיִּים אַשְׁלָיָה וּמִקְסַם שָׁוְא הֵם,
הָאַהֲבָה הִיא הַנּוֹתֶנֶת לָהֶם טַעַם וּמַשְׁמָעוּת בְּכָל זֹאת.
וּבְהֵעָדְרָהּ – לָמָה לִטְרֹחַ ?תַּחֲשֹׁב עַל זֶה לָעֹמֶק בְּחַיֶּיךָ:
אִם הָאַהֲבָה מָשָׁל חֲסַר נִמְשָׁל בִּכְלָל, אוֹ סְתָם מַהֲתַלָּה קוֹסְמִית אֲרוּרָה.
אָז אֵיזֶה יֵאוּשׁ דָּפוּק זֶה – בְּחַיַּי, מַמָּשׁ מְרוֹקֵן מִתֹּכֶן אֶת כָּל מַעֲשֵׂנוּ בָּעוֹלָם.
וּבְכֵן – תַּגִּיד לִי אַתָּה – מַה הַטַּעַם בֶּאֱמֶת ?אַתְּ נִשְׁמַעַת לִי הֶגְיוֹנִית מִדַּי יַחֲסִית לְאַחַת שֶׁעוֹמֶדֶת לְקַפֵּד אֶת חַיֶּיהָ…
אַתְּ מְתָעֶדֶת אֶת חַיַּיִךְ בְּעַרְמוּמִיּוּת:
מַסְוָה בְּשׁוּרוֹת שִׁיר סְדוּרוֹת בִּכְתָב יָד קָלִיגְרַפִי,
מְצוּקוֹת וּמוּעָקוֹת חַסְרוֹת פֵּשֶׁר לְבַלְבֵּל אֶת כֻּלָּם.
תָּמִיד צִינִית לְהַכְאִיב מֵלוֹדְרָמָטִית אוֹ סְתָם אִירוֹנִית,
שׁוּב וָשׁוּב אוֹתוֹ נִגּוּן שָׁבִיר שֶׁל יֵאוּשׁ מִתְמַכֵּר עַד קְצֵה הָעֹנֶג:
שִׁבְרֵי זְכוּכִית לְהִתְגָּרֵד בָּהֶם עַד זוֹב דַּם.הַאִם יָדַעְתְּ פָּעַם אַהֲבָה שֶׁאֵינֶנָּה הַרְסָנִית אוֹ בּוֹלַעַת ?
נִּרְאָה הַחַיִּים פִּנְּקוּ גַּם אוֹתָךְ בְּסֻכָּרִיּוֹת רְעִילוֹת לָרֹב.
אֵיזֶה תּוֹבָנוֹת מוֹעִילוֹת יָכוֹל אָדָם פָּשׁוּט כָּמוֹנִי לְהַצִּיעַ לָךְ ?
קְלִישָׁאוֹת שֶׁל סַדְנָאוֹת וְכִתְבֵי פְּסִיכוֹתֵּרָפִּיסטִים מְיֻמָּנִים,
עֲדַיִן מְגֹוחָכִים מוּל חֲכָמַת הָרְחוֹב שֶׁלָּךְ.צוֹדֶקֶת – גַּם לִי אֵין סַבְלָנוּת כְּבָר לְשִׂיחַ מְמֻחְזָר.
רַק אַתָּה יוֹדֵעַ לְהַצְחִיק אוֹתִי !
אַתְּ מְמַלְמֶלֶת,
מַפְרִיחָה נְשִׁיקָה, צוֹהֶלֶת לָךְ
וְנֶעֱלֶמֶת אֵל תּוֹךְ חַיַּיִךְ.
עַד הַפַּעַם הַבָּאָה. -
-
הַדֶּלֶת שֶׁסּוֹגֶרֶת אֶת גְּבוּלוֹת הַמַּחְלָקָה
סוֹבֶבֶת עַל צִירָה.
צִפּוֹרֵי הֶחָצֵר נוֹקְשׁוֹת בְּקֶצֶב דְּפִיקוֹת הַלֵּב שֶׁלָּךְ
עַל הַסּוֹרָגִים שֶׁל יָמַיִךְ,
שְׁתִי וָעֵרֶב סוֹרָגִים, עַל הַזְּרוֹעוֹת, בַּיְּרֵכַיִם וּבַבֶּטֶן
הָרַכָּה.הַזִּכָּרוֹן שֶׁלָּךְ מוֹלִיךְ אוֹתָךְ רָחוֹק,
שַׁבְשֶׁבֶת מַחְשָׁבוֹת טוֹרְדָנִיּוֹת מֵעַל וּמִתַּחַת לְקַרְקֶפֶת רֹאשֵׁךְ
מִסְתַּבְּכוֹת כְּאַבְשָׁלוֹם בְּשַׂעֲרוֹתַיִךְ
שֶׁהִלְבִּינוּ.לִפְנֵי שָׁנִים, בְּעֵת הָאַהֲבָה, הַבְטָחָה אַחַת
נִתְּנָה לָךְ
(וּמַהִי הַבְטָחָה אַחַת שֶׁלֹּא קֻיְּמָה?)
יָדַיִם בְּטוּחוֹת שָׁלְפוּ אוֹתָךְ מֵרֶחֶם,
הֵנִיחוּ שֶׁזֶּה יַסְפִּיקאַנְחַת הַיּוֹלֶדֶת בְּעֵת הַהוֹלָדָה גָּזְרָה אֶת
דִּינֵךְבְּוַעֲדַת הַשִּׁחְרוּרִים, מְחַיֵּךְ אֵלַיִךְ
הַפְּרוֹפֶסוֹר.
לֹא הָאָחוֹת, לֹא הַפְּסִיכוֹלוֹג, לֹא הַדּוֹקְטוֹר,
תָּמִיד הַפְּרוֹפֶסוֹר.
"שֶׁבַע שָׁנִים חָלְפוּ מֵהַפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת"
קוֹלוֹ גַּאֲוָה.
"שֶׁבַע שָׁנִים וְאַתְּ כָּאן, מְבַקֶּשֶׁת לְהִנָּצֵל"
הַלְּחִישָׁה שֶׁיּוֹצֵאת מִפִּיךְ מַבְקִיעָה קִירוֹת.
"לִחְיוֹת, מְבַקֶּשֶׁת לִחְיוֹת, בַּפַּעַם הַמִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה,
כְּמוֹ אֶתְמוֹל, כְּמוֹ הַיּוֹם, כְּמוֹ מָחָר,
מְבַקֶּשֶׁת
לִחְיוֹת" -
-
לאבד את הבתולין (בין כותלי המחלקה הסגורה)
בְּעֵין הַסְּעָרָה פָּגַשְׁתִּי בְּךָ,
טְרוֹמְבּוֹן מְיֻסָּר. בְּעֵינֶיךָ שְׁבָרִים
שֶׁל אֲדָמָה.בְּצֵאת הַחַמָּה
אִפְשַׁרְתָּ לִי לָשֵׂאת
בְּיַחַד אִתְּךָ
אֶת הַפְּנִינָה הַשְּׁחֹרָה.תְּתָאֵר לְךָ, אִינְטִימִיּוּת כָּזוֹ
בֵּין כְּתָלַי הַמַּחְלָקָה הַסְּגוּרָה.וּכְשֶׁלִּחַשְׁתָּ שֶׁמִּצִּיתָ
סֵרַבְתִּי לְוַתֵּר,
חָשַׁבְתִּי שֶׁאַצְלִיחַ לֶאֱחֹז בְּיָדְךָ
וְלִמְשׁוֹת.אָז הִמְשַׁכְנוּ לְנַסּוֹת
וּלְנַסּוֹת,
אַךְ עֶרֶב אֶחָד (לְלֹא הַתְרָעָה)
נֶאֱלַמְתָּ, חָדַלְתָּ לְעַנּוֹת
אֶת עַצְמְךָ.בְּבֹקֶר הַמָּחֳרָת
אַחַת הָאֲחָיוֹת בַּמַּחְלָקָה
הֵטִיחָה לְעֶבְרִי:
"שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה כְּבָר לֹא בָּתוּל".
וַאֲנִי, מָה
כְּבָר יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת?נוֹתַרְתִּי לְבַד.
מִתְבּוֹנֵן בְּקֶמֶט הַשְּׁקִיעָה.
בְּעֵינַי שְׁבָרִים שֶׁל אֲדָמָה. -
-
עַל סַף כּוֹחוֹתַיִךְ אֲנִי נִצָּב
נָכוֹן לִטֹּל עַצְבֵּךְ אֶל בֵּיתִי
סַבָּל שָׁקֵט הַנּוֹשֵׂא עַל גַּב
שִׁבְרֵי נֶפֶשׁ צְרוּרִים בִּנְהִיאֶל פִּתְחֵךְ אָבוֹא בִּדְמוּתִי
הַדְּמוּמָה, הַשְּׁתוּקָה לָעַד
וּכְתָמִיד אֶהְיֶה לָךְ כְּצֵל יְחִידִי
חַיּוּתֵךְ- הֲוָיָתִי, בִּלְעָדַיִךְ- נִפְקָדאַמְתִּין לְמִילָה שֶׁתַּתִּיר
אֶת קִיּוּמִי, אֶת חַיַּי, אֶת כְּבָלַי
לְמַבָּט שֶׁיָּחֹן אֶת מוֹתִי
אַךְ מִילָה אַחַת
אִמְרִי לִי
וְדַי. -
-
לִחְיוֹת – זֶה בְקַטַן
לִחְיוֹת – זֶה בְקַטַן,
בַפְּסִיקִים בֵּין הַמִּשְׁפָּטִים, בַּחֲצִי חִיּוּךְ שֶׁל חֲלוֹמוֹת בְּהַקִיץ.
לִחְיוֹת זֶה לְנַסּוֹת, פַּעַם אַחַר פַּעַם, לִשְׂמֹחַ מֵהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁחָדְרָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן וְהֵאִירָה פַּס בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ קֹדֶם לָכֵן הָיָה צֵל.
זֶה לְהָרִיחַ אֶת הַמַּאֲכָל הָאָהוּב עָלֶיךָ מִתְבַּשֵּׁל,
לִשְׁמֹעַ אֶת הַתָּוִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל שִׁיר וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הַתָּוִים הָאַחֲרוֹנִים,
לְנָחָשׁ מִלָּה בְּתַשְׁחֵץ וּלְגָלוּת שֶׁצָּדַקְתָּ,
לְחַיֵּךְ,
וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הַחִיּוּךְ מִבִּפְנִים.
לִחְיוֹת זֶה לִלְמֹד אֵיךְ לִשְׂמֹחַ, יוֹם אַחַר יוֹם, עוֹד וָעוֹד וְעוֹד, לַמְרוֹת שֶׁאֶתְמוֹל שָׂמַחְתָּ, לַמְרוֹת שֶׁלִּכְאוֹרָה זֶה כֹּל כָּךְ פָּשׁוּט.
זֶה לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאָה, וְלִקְרֹץ לַבָּבוּאָה בַּמַּרְאָה,
זֶה לִחְיוֹת.
וְלִבְכּוֹת מִדֵּי פַּעַם, וְלָתֵת לִדְמָעוֹת לְצֵאת,
כִּי הַמָּקוֹם שֶׁלָּהֶם בַּחוּץ,
כִּי יַחַד אִתָּם נִשְׁטָף הָעֶצֶב וְהַכְּאֵב.
לִחְיוֹת זֶה לְדַעַת שֶׁהָעֶצֶב קַיָּם,
אֲבָל שֶׁגַּם בּוֹ יֵשׁ יֹפִי,
וְטוֹב.
לְחַיּוֹת זֶה לָתֵת לְעַצְמְךָ אִשּׁוּר לְהִתְקַיֵּם, בְּלִי לְהִצְטַעֵר, בְּלִי לְהִתְנַצֵּל,
לִשְׁאֹף אֲוִיר וּלְמָלֵא אֶת הָרֵיאוֹת,
לִפְתֹּחַ אֶת הָאָזְנַיִם וְלִשְׁמֹעַ אֶת הַצְּבָעִים, הַגְּוָנִים,
לִרְאוֹת את הַצְּלָלִים הַקְּטַנִּים שֶׁיּוֹצְרוֹת הַגֻּמּוֹת בִּלְחָיַיִם,
אֵת הַנִּיצוֹץ הַקָּטָן הָזָה בְּעֵינַיִם, שֶׁל הִזְדַּהוּת,
וּלְהַרְגִּישׁ,
לְהַרְגִּישׁ הַכֹּל.
אֵת הַטּוֹב, אֵת הָרַע, אֵת הָאַהֲבָה…
לִחְיוֹת זֶה בְּקַטַן,
שֶׁהוֹפֵךְ לִהְיוֹת גָּדוֹל,
יַחַד אִתְּךָ,
כִּי בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ אַתָּה קָם,
וְאַתָּה עֲדַיִן חַי,
וְיֵשׁ לְךָ הִזְדַּמְּנוּת שׁוּב לִלְמֹד,
לְהִתְאַמֵּן,
לְהִתְנַסּוֹת, לִטְעוֹת,
לְהִשְׁתַּפֵּר, לְקַוּוֹת,
לַחַיּוֹת. -
-
***
שׁוּב צְפִירָה נוֹקֶבֶת
מִסִּפּוּנָהּ שֶׁל אֳנִיַּת הַתַּבְהֵלוֹת
הַמַּתְרִיעָה, נִדְחֶקֶת לְהַפְלִיג בִּלְעָדֵנוּ שׁוּב
הַצְּפִירָה הַנּוֹקֶבֶת בִּשְׁאֵלוֹת
לָמָּה לֹא נִקְשַׁרְתָּ אֶל הַתֹּרֶן בַּזְּמַן?
לָמָּה לֹא רָאִיתָ בִּיפִי הַכְּבָלִים הַמֻּכָּרִים
הָאִשָּׁה, הַבַּיִת, הַכֵּלִים
אֵיךְ לֹא רָאִיתָ אֶת הַשַּׁעֲוָה הָאוֹטֶמֶת
אֶת אָזְנֵינוּ לְבַל נִשְׁמַע אֶת קוֹלָן שֶׁל
הַסִּירֵנוֹת, לָמָּה
הֶעֱדַפְתָּ לְהִתְנַפֵּל בֶּחָזֶה חָשׂוּף
עַל גְּרוֹנָם הַמְּשֻׁסָּף שֶׁל הַסְּלָעִים -
-
-
הַחֹשֶׁךְ שֶׁלָּךְ
בּוּעַת הַחֹשֶׁךְ הַזּוֹ
אֵיךְ מִתְקַיֶּמֶת לָהּ בָּעוֹלָם הַמּוּאָר
אֵיךְ גָּלַשְׁתָּ לְתוֹכָהּ מִבְּלִי מֵשִׂים
אֵיךְ הֵסַטְתְּ וִילוֹנוֹת שְׁחֹרִים עַל כָּל הַקֶּשֶׁת
כְּמוֹ צִיּוּרֵי הַפַּנְדָּה בַּגַּן, לִפְנֵי חֲנֻכָּה
אֵיךְ הִתְמַכַּרְתְּ לָעִוָּרוֹן הַמְּסַנְוֵר הַזֶּה, הַמִּתְחַזֶּהאֲנִי מְנַסָּה לְמָרֵק בְּשִׁפְשׁוּף עִקֵּשׁ
זְגוּגִיּוֹת לִבֵּךְ עֲכוּרוֹת הַטָּעוּת
לְהַנִּיחַ פִּרְחֵי אוֹר רַכִּים עַל
אַדְנֵי חַלּוֹנַיִךְ לְלַטֵּף
פִּקְחִי -
-
אָסוּר לְךָ לִשְׁכֹּחַ מִי אַתְּ.
הָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת, אַתְּ מוֹעֶדֶת, קָמָה, מְנַקָּה מֵהַיָּדַיִם אֶת הַחוֹל,
מַמְשִׁיכָה קָדִימָה, לֹא מְפַחֶדֶת לִפֹּל.וְאַתְּ תִּפְּלִי שׁוּב, וְזֶה בְּסֵדֶר. הַמְּעִידָה הִיא זְמַנִּית.
הִיא כּוֹאֶבֶת, הִיא מְאַכְזֶבֶת, הִיא בּוֹגְדָנִית.
אֲבָל הִיא רַק עוֹד שִׁעוּר, עוֹד עַמּוּד בְּסִפּוּר, שֶׁרָחוֹק מִלִּהְיוֹת גָּמוּר. זֶה לֹא אָמוּר לִגְרֹם לְךָ לִשְׁכֹּחַ בְּמִי מְדֻבָּר, מִי הַגִּבּוֹרָה שֶׁל הַסִּפּוּר הַמְּסֻפָּר.דְּמוּת עֲגֻלָּה אֵין סָפֵק, כָּזֹאת שֶׁרַק שַׂחְקָן מֻכְשָׁר יוּכַל לְשַׂחֵק.
וְאִם הָיִיתָ סֶרֶט הוּא הָיָה כִּלְכְּךָ מְרַתֵּק. כָּזֶה שֶׁרוֹאִים וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְנַתֵּק.
הָיִיתִי קוֹנֶה כַּרְטִיס לְשׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֲפַסְפֵס אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה.
אָמְנָם רָאִיתִי רַק אֶת הַפְּרוֹמוֹ, אֲבָל רָאִיתִי אוֹתוֹ מִקָּרוֹב. וְכַמָּה שֶׁהוּא הָיָה עָשׂוּי טוֹב. אֲמִתִּי מְסַקְרֵן וּמְתֻמְצָת, הַכֹּל בָּא ב-בּוּם, בְּבַת – אַחַת.תִּנְשְׁמִי עָמֹק, תֵּרָגְעִי. זֶה רִגְעִי, זֶה יַחֲלֹף.
רַק הִתְחַלְתָּ, יֵשׁ לְךָ עוֹד כִּלְכְּךָ הַרְבֵּה פֵּרוֹת לִקְטֹף, כִּלְכְּךָ הִרְבָּה לְהַגְשִׁים, לַחֲווֹת וְלִשְׁאֹף.
קְחִי שֶׁאַכְטַהּ מֵהַשִּׁיר הַזֶּה, תִּשְׁאֲפִי חָזָק עַד הַסּוֹף.אֶת דֻּגְמָנִית שֶׁל אִינְטֵלִיגֶנְצִיָּה וְרֶגֶשׁ. הָעוֹלָם הוּא יוֹם סַגְרִיר, וְאַתְּ נְעִימָה כְּמוֹ קֶרֶן שֶׁמֶשׁ.
הַכֹּל כִּלְכְּךָ רָגִיל, אֶת כִּלְכְּךָ אַחֶרֶת. זוֹכֶרֶת?
הַתְּמוּנָה שֶׁלְּךָ שָׁם בַּמִּלּוֹן לְיַד הַמִּלָּה "מְיֻחֶדֶת".
אַתְּ מְתוּקָה, חֲרִיפָה, וּמְמֻלַּחַת, אֶת הֵבִיס הֲכִי מְעַנְיֵן בַּצַּלַּחַת.
אֶת פִּצְצַת אֵנֶרְגִּיָּה מְתַקְתֶּקֶת, כִּלְכְּךָ חֲכָמָה גַּם כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹתֶקֶת.
שִׁלּוּב מֻשְׁלָם שֶׁל רַעַשׁ וְשֶׁקֶט.אַתְּ יוֹדַעַת מִי אַתְּ. נָכוֹן, נָפַלְתָּ, נִפְצַעְתָּ, זֶה כְּאֵב.
אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת מִי אַתְּ, עַכְשָׁו אַתְּ מוּכָנָה לָצֵאת לַקְּרָב. -
-
ובחרת בחיים
אַל תִּמְחִי דִּמְעוֹתַיִךְ יָפָה
אַל תַּשְׁתִּיקִי דְּמָעוֹת מְבֻלְבָּלוֹת
בְּחַדְרֵי הַשִּׁגָּעוֹן
אֲשֶׁר אֵינָם מַחְלִימִים
אֶת מַגַּע יָדוֹ הָעֲנָקִית
בִּכְבֵדוּת עַל פָּנַיִךְ,
וּכְשֶׁנְּשִׁימוֹת גּוּפוֹ נִשְׁמָעוֹת,
כְּשֶׁלַּחַשׁ שְׂפָתָיו בְּפִיךְ,
דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת, זוֹלְגוֹת,
וְגַם כְּשֶׁעָבְרוּ הַשָּׁנִים
כְּשֶׁאַתְּ מוּל מַרְאָה
אַתְּ יוֹדַעַת,
רַק אַתְּ יוֹדַעַת כִּי
תְּשׁוּקָתֵךְ הִיא לַמָּוֶת
וּבָחַרְתְּ בַּחַיִּים. -
-
צלקת
אֶת כָּל הַפְּעָמִים שֶׁנִּסִּיתִי לָמוּת
לֹא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ,
רַק צַּלֶּקֶת הַמְּשׁוּכָה
עַל וְרִיד
לָנֶצַח תַּזְכִּיר לִי אֶת הַפַּעַם
שֶׁבָּחַרְתִּי לִחְיוֹת. -
-
התאבדה
הַבֹּקֶר רַגְלַי רָעֲדוּ
קִפְאוֹן הַפַּחַד דּוֹחֵק שֶׁאֶבְרַח
וְיָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלֵךְ
וְאַתְּ אֶת מוֹתִי.
כְּמוֹ שֶׁלִּמַּדְתְּ אוֹתִי, חָזַרְתִּי לַגּוּף
מִבְּלִי שֶׁאֶחְתֹּךְ בִּבְשָׂרִי.
וּכְשֶׁהַדָּם נָטַף מִתּוֹךְ גּוּפִי,
הֶחְזַקְתְּ אֶת שְׁתֵּי יָדַי.לְרֶגַע כְּמוֹ הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי וְשָׂנֵאתִי
יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת נִגּוּן הַשַּׁלֶּכֶת בַּסְּתָו,
וּכְשֶׁרָעַדְתִּי עַל הָרִצְפָּה הַקָּרָה, בְּחִבּוּקֵךְ
לִמַּדְתְּ אוֹתִי לֶאֱהֹב,
אֲבָל אוֹתָהּ לֹא לִמְּדוּ,
הִיא כְּבָר לֹא תּוּכַל לִלְמֹד,
הַבֹּקֶר הִיא
הִתְאַבְּדָה.-
עדן,
יש כאן לפחות שלוש דמויות נשיות, וזה עלול לבלבל את הקורא.
לכן הייתי מציע לך לעשות לו סדר, בכותרת. למשל, משהו כמו
"מכתב לאימא על חברה שהתאבדה" (או כול אפשרות אחרת).
אהבתי את "וּכְשֶׁרָעַדְתִּי עַל הָרִצְפָּה הַקָּרָה, בְּחִבּוּקֵךְ
לִמַּדְתְּ אוֹתִי לֶאֱהֹב," – יש לך יכולת לתאר רגעים מאד אינטימיים.
אילן.
-
-
לפני שאפול
בְּחַדְרִי הַסָּגוּר הַתְּרִיסִים מוּגָפִים
וּמִתּוֹךְ בֵּיתִי בּוֹקְעִים קוֹלוֹת יְלָדַי,
וַאֲנִי רַק רוֹאָה אוֹתִי נוֹפֶלֶת
אֲנִי רַק רוֹאָה אוֹתִי נוֹפֶלֶת,
אֲנִי לוֹקַחַת סַכִּין לְנַקּוֹת אֶת הָרֹאשׁ
מֵהַגַּגּוֹת שֶׁל הַבִּנְיָנִים הַגְּבוֹהִים,
שָׁם יֵשׁ בִּנְיָן בְּתַהֲלִיכֵי בְּנִיָּה
בַּכְּנִיסָה שֶׁלּוֹ הַדֶּלֶת פְּתוּחָה,
רַק לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ הַמַּדְרֵגוֹת וְלִקְפֹּץ
רַק לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ הַמַּדְרֵגוֹת וְלִקְפֹּץ,
בְּחַדְרֵי הֶחָשׁוּךְ אֲנִי מַפְשִׁילָה שַׁרְווּלִים
עַד שֶׁיִּכְאַב לִי, עַד שֶׁיִּכְאַב לִי חָזָק
וּבַעֲדִינוּת מַנִּיחָה פֵּד גָּזָה וְסֶרֶט הַדְבָּקָה
לְהוֹרִיד אֶת שַׁרְווּל חֻלְצָתִי הָרַכָּה
לְמַעַן אֶפְתַּח אֶת דֶּלֶת חַדְרִי
עוֹד פַּעַם אַחַת אַבִּיט בָּהֶם
עוֹד פַּעַם אַזְכִּיר לָהֶם,
לִפְנֵי שֶׁאֶפֹּל. -
-
עוד יום בפרוזדור
שערי דמעות לא ננעלו
ולכן את נמנעת מלהתאבד
כשאני מזיל דמעות שיֵתַעַלוּ
אותך להמשיך לחיות גם כשאובד
רוח קודש ממך ובך אין כלל שמחה
הנבואה ממך והלאה בדכאון.
ולכן נחמתי כשאַת אֵת נוזל עיני ברגש מוחה,
היא שהשגתי יום נוסף עימך במסדרון.כ"א בטבת תשע"ו / 4/1/16
הזוג המוזר
עלייך לאוהבני פסיכוטי
ואני אותך בדכאונך
גם אם יכולתי לנהל ת'שיחות היא
נמוכה, עליי לחלום על הריונך
שיקרה אף-על-פי עצב מר
נסוך על עינייך היום
אני אתמוך בך גם אם בי נגמר
כוח כדי לעבור ליל איום
עם יגונך, הרצון להתאבד
או לפצוע עצמך או להקיא
אני אהיה שם אותך לרפד
כי גם את תלוויני בדרכי
לבית-רפואה עת אזרוק
כסאות ואתנהג בגון אלים
את דלתי תבחרי לא לטרוק
ותחכי שאשתחרר מבית-חוליםוכך זוג מוזר מתנהל
בחמלה זה לזו, בהבנה
ובלילה הלה יתפלל
שיזכו לצאצא, פרי בִּטנהּ.א' בחשוון תשע"ו / 14/10/15
שומרי החולות
כשקמתי לפתוח לכלתי
חמקה עברה נפשה.
קראתיה ולא ענתני
ביקשתיה ולא מצאתיה
השבעתי אתכן בנות ירושלים
שתגידו לה שחולה סכיזופרניה חולה אהבה אני
ושהשומרים, שומרי החומות,
יתפסוה ולא יניחוה
להתאבד.ד' בחשוון תשע"ה / 27/10/14
הגורל שבינינו הפגיש
הגורל שבינינו הפגיש
לא נועד רק להאריך את חייך
האלוה שאת דרכינו הנגיש
בא להאיר ולייבש לחייךמדמע, עצבות, דכאונות
ולגרום שתמותי טבעי
אחרי שתגיעי גבורות
ולא חלילה שתחנקי, תטבעי.שפגישתך עם אותו מלאך מיתה
לא תוקדם אלא זו תתעכב
כך שברגע שתגיע עיתה
של נשמתך להיפרד לא נתעצבכפי שהיינו במידה והקדמת
הסתלקותך לטרקלין, לעולמות
עליונים ולא תכננת וזממת
להגשים לפני כן חלומותנישואין, ילדים, משפחה
או לחיות כשאחיין לך נולד
כי בעולם בא תהיי לשפחה
אם החלטת שרוחך הוא נועדליטול את חייך, להתאבד
בלי להכשיר את עצמו בפרוזדור
ונפשך בגיהנום היא תאבֵד
מכיוון שעקפת את בתור.ט"ז בחשוון תשע"ד / 20/10/13
לא להתאבד לא מפחד אלוה
לא להתאבד לא מפחד אלוה
או מכף-קלע או גוב אריות לנשמה.
לא להתאבד לא ממורא הגבוה
או מכך שרוחי תילכד בחומה.
לא להתאבד מכיוון שנפשך
תיוותר אז בעולם לבדה
לא להתאבד שכן אזי ראשך
יחקני ואת אבודה.י"ט באלול תשע"ג / 25/8/13
הקב"ה הזיל דמעותיי מולך
הקב"ה הזיל דמעותיי
מולך כדי שלא תתאבדי.
אל עליון הציפני ברגשותיי
כדי שתראי אהבתי במיידי
ולא תשלחי יד בנפשך
כי תראי בזעיר-אנפין עצבוני
אם תלכי עם דכאונך המתמשך
ותותירי אותי בדאבוני.כ"ב בניסן תשע"ג / 2/4/13
-
היי אילן. סליחה אבל לא ידעתי שצריך לנקד ושצריך לפרסם רק שיר אחד. לפיכך אבקשך למחוק שיריי ולאפשר לי לפרסם שיר אחד מתורגם. בתודה, נהיר.
-
-
הַחֶסֶד מָצוּי בָּרְגָעִים הַקְּטַנִּים
הַחֶסֶד מָצוּי בָּרְגָעִים הַקְּטַנִּים.
בְּשִׂיחָה בַּגִּנָּה כְּשֶׁהַלַּיְלָה קוֹדֵר,
בְּמַשַּׁב רוּחַ – עֶרֶב עֲלֵי הַפָּנִים
וּבְרֶגַע תְּפִלָּה שֶׁבַּלֵּב מִתְעוֹרֵר.צָרוֹת וּמַחֲשָׁבָה סוֹרֶרֶת בַּכֹּל,
סוֹעֵר מִסָּבִיב כִּי מֻרְכָּב הָעוֹלָם.
צַדִּיק יָרֵא – שָׁמַיִם וְחִלּוֹנִי אִישׁ – חוֹל,
הִתְכַּבְּדוּ-נָא, כִּי יֵשׁ דְּאָגוֹת לְכֻלָּם.אִם צָרוֹת עוֹלָמוֹ הֵן הַשֵּׁם הַנּוֹרָא,
אִם הִרְהֵר דִּבְרֵי – הֶבֶל וְקָרַב לִכְפִירָה,
אִם חָשׁ חֲסַר – פֵּשֶׁר, אוּלַי אַף גַּלְמוּד
אוֹ סְתָם, אִם מַרְגִּישׁ מְבֻלְבָּל וְאָבוּדקוֹרֵא בַּכְּתוּבִים, אִישׁ אִישׁ וּמוֹרָיו
לוֹמֵד חָכְמָתָם שֶׁל דּוֹרוֹת עַתִּיקִים,
קוֹרֵא לִתְשׁוּבָה, תָּר וְנִשְׁאַב,
בְּעִקְבוֹת הַשְׁרָאָה אוֹ אַחַר אֱלוֹקִים.קָשֶׁה לְכֻלָּם, רַק הֶבְדֵּל בַּמַּעֲטֶפֶת,
נָעִים מִמַּכְאוֹב אֶל שִׂמְחָה מְבֹרֶכֶת.
מְנַוְּטִים אֶל חוֹפִים, עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים,
אוֹסְפִים רִגְעֵי חֶסֶד שֶׁבַּחֹשֶׁךְ מְאִירִים.אָז יִתְחַזֵּק כָּל אָדָם עַל אַף שֶׁעָצוּב
וְיַמְשִׁיךְ בְּרָצוֹן גַּם כְּשֶׁקּוֹדְרִים עֲנָנִים.
כִּי כְּפִי שֶׁעָכוּר, יֵשׁ בְּרָכָה וְיֵשׁ טוּב
וְהַחֶסֶד מָצוּי בָּרְגָעִים הַקְּטַנִּים.-
רועי יקר,
יש לך יכולת טכנית מעולה בחריזה ובמשקל, אך נדמה לי שהיא מביאה העמסה
על המבע השירי שלך. שמע, ארבע השורות הראשונות של השיר הזה הן פשוט
שיר מופתי משל עצמו –
הַחֶסֶד מָצוּי בָּרְגָעִים הַקְּטַנִּים.
בְּשִׂיחָה בַּגִּנָּה כְּשֶׁהַלַּיְלָה קוֹדֵר,
בְּמַשַּׁב רוּחַ – עֶרֶב עֲלֵי הַפָּנִים
וּבְרֶגַע תְּפִלָּה שֶׁבַּלֵּב מִתְעוֹרֵר.אחרי כן יש הרחבה שיוצרת, בעיניי, החלשה של המבע. כך גם שתי שורות
נהדרות אחרות נבלעות בשיר הזה –
קָשֶׁה לְכֻלָּם, רַק הֶבְדֵּל בַּמַּעֲטֶפֶת,
נָעִים מִמַּכְאוֹב אֶל שִׂמְחָה מְבֹרֶכֶת.חוץ מזה יש מקרים שבהם אתה מוסיף הברות ו/או משנה תחביר כדי להיענות
במדויק לחוקי המשקל והחרוז שנטלת על עצמך. וזה הדבר שמראה, יותר מכל,
את המקום שעליך להיזהר בו מרוב כישרונך הוודאי:)
אילן. -
תִּכְלֶה שָׁנָה/זְהָבִית נֹעַם
מְרַחֵף אֲנִי מִמַּעַל בֵּין עַב לְכוֹכָב
לָתוּר אַחַר תֹּם לֵב פּוֹעֵם
וּמִדָּה אֲצִילָההֲמוֹנִים נִסְעָרִים אַחַר גַּלְגַּלֵּי הַחַיִּים הֵם רוֹדְפִים
נִרְדָּפִים וְרוֹדְפִים, לִפְרָקִים שׁוּב נִסִּים
מְנִיפִים אֶת חַרְבָּם וּבִן רֶגַע קְמֵלִים
פְּזוּרִים בְּאַרְמוֹן שֶׁהֵכַנְתִּי מֵרֹאשׁ
מֻקָּף בַּכְּרוּבִים שֶׁהִצַּבְתִּי לִשְׁמֹר
גַּם דְּבַשׁ וְחָלָב פָּזַרְתִּי עוֹד בּוֹ
לְמַלֵּא אֶת צְרָכָיו לְבַל יֶחְסַר לוֹ עַד בּוֹשׁאַיָּה אַתֶּם צַדִּיקִים הַזּוֹכְרִים?!
הֲיֵשׁ עוֹד קֹמֶץ לְבָבוֹת לְבָנִים?!
נוֹשֵׂא אֶת לַפִּיד אֵשׁ בּוֹעֶרֶת תָּמִיד
בֵּין יָם יַבָּשָׁה וּמֶרְחָבִים אֵין סוֹפִיִּיםהֵיכָן אַתָּה עִם שֶׁבָּחַרְתִּי מִכָּל הָעַמִּים
מִתְפַּזֵּר עִם הָרוּחַ אֶל מֵעֵבֶר יָמִים
נָתַתִּי לָכֶם נֵס וְגַם אֶרֶץ
אֲפִלּוּ כִּנֶּרֶת קְטַנָּה לְתִפְאֶרֶתאֲנִי תָּר וְשׁוּב תָּר מְחַפֵּשׂ וְדוֹאֵג
כְּבָר מָלְאוּ בְּלִי מֵשִׂים שְׁנַיִם עָשָׂר יְרֵחִים
עוֹד מְעַט תַּחְתָּם עוֹד שָׁנָה בְּלִי רַחֵם
וְצַדִּיק לֹא מָצָאתִי וְלוּ אֶחָד לְהִתְנַחֵםהַשֻּׁלְחָן כְּבָר עָרוּךְ בְּחַלָּה וְגַם דְּבַשׁ
וּפְרִי הַגְּפָנִים עַל מַצַּע תַּפּוּחִים נֶעֱרָמִים
הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק מְחוֹגָיו לֹא עוֹצְרִים
רַק עוֹד שֵׁשׁ תִּקְתּוּקִים וְהַשָּׁנָה תִּתְאַסֵּף
כְּמוֹ תָּמִיד אֶל שְׁאָר הַשָּׁנִים
אַיָּה אַתָּה תֹּם
אַיָּה לֵב תָּמִים אִכֵּן זֶה אֶמְצָא
זֶה הַלֵּב
שֶׁיַּצִּיל אֶת עַמִּי
אֶת עַצְמִי -
-
-
כְּשֶׁאָבְדָה לִי הַדֶּרֶךְ/זְהָבִית נֹעַם
כְּשֶׁאָבְדָה לִי הַדֶּרֶךְ
בְּעָמְקוֹ שֶׁל יַעַר גֶּשֶׁם
זָעַקְתִּי בְּשִׁמְךָ שֶׁהִדְהֵד וְהִדְהֵד
וְאֵין קוֹל שֶׁעוֹנֶה,
רַק שׁוּעָל מְיַלֵּל וְהָאַרְיֵה שׁוּב שׁוֹאֵג
הַדְּמָמָה מְנַסֵּר.כְּשֶׁאָבְדָה לִי הַדֶּרֶךְ
וְהַתֶּבֶל הִתְבַּלְבֵּל לִי
בֵּין הַלֵּב לַקַּרְקֶפֶת
הִגַּחְתָּ אֶל עוֹרְקַי
לַחֲצֹב לוֹ מַסְלוּל לְחַמְצָן שֶׁטָּעָה
שֶׁיִּזְרֹם אֶל אִם דֶּרֶךְ
שֶׁיַּגִּיעַ הַיָּשָׁר כְּבָר אֵלֶיהָ הַקַּרְקֶפֶתכְּשֶׁאָבְדָה לִי הַדֶּרֶךְ
וְכַף רַגְלַי אֶל פִּי תְּהוֹם
מֵחֲבֶרְתָּהּ נִפְרֶדֶת
דְּהִיַּת כִּמְרַחֶפֶת וְאֶת חֲלַל הַתְּהוֹם
מְלֵאַת בְּגַן שְׁטוּף שֶׁמֶשׁכְּשֶׁיְּיַבֵּשׁ הַנָּהָר וּשְׁלוּלִיּוֹת מֵי רֶפֶשׁ דְּלוּחִים
עַל קַרְקָעִיתוֹ מַצְחִינִים נִקְוִים
פָּתַחְתְּ אֶת הַסֶּכֶר שֶׁיַּזְרִים מֵי גְּשָׁמִים
אֶל גְּרוֹנוֹת נִחָרִיםכְּשֶׁאָבְדָה לִי הַדֶּרֶךְ בְּעָמְקוֹ שֶׁל יַעַר גֶּשֶׁם
הֲגָחַת מְסַנְוֶרֶת עַל שֹׁבֶל שְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת
וּבְיָדְךָ אֲבוּקָה דּוֹלֶקֶת זוֹהֶרֶת
לְהָאִיר לִי הַדֶּרֶךְ אֶל מִחוּץ לָעִיר גֶּשֶׁם.בְּיָד קְטַנְטַנָּה יָד רַכָּה חֲמִימָה
אֲחֻזַּת בְּעָצְמָה אֶת יְדֵי הַקְּפוּאָה
לְהַזְרִים אֶל תּוֹכִי תְּחוּשָׁה נִנּוֹחָה
"הִנֵּה אַתְּ אִתִּי לְבַדֵּךְ שׁוּב אֵינְךָ
לְמִבְצַע אוֹבִילְךָ לִסְעֹד אֶת לִבְּךָ,
מַרְגּוֹעַ לְגוּף מְצֻלָּק וְדוֹאֵב
הַשַּׁיִט בִּמְשִׁיכַת שְׁמָנִים מְלַטְּפִים"פֵּרוּרִים אַתְּ מְלַקֶּטֶת כִּמְעוֹף צִפּוֹר מְחֻיֶּבֶת
לְהַשְׁבִּיעַ גּוֹזָלָהּ בְּבִטְנוֹ שֶׁל קֵן לוֹ בָּנְתָה
כֵּן הַכֹּל פֹּה כֶּנֶס שֶׁהִצְלַחְתָּ לִי הַפֶּה לְמַלֵּא לְחַדֵּשׁ עִם שִׁנַּיִם סוֹף סוֹף שֶׁאוּכַל בָּהֶן בָּהֶן לִנְגוֹסוֹשׁוֹב לְחַיֵּךְ אוּלַי…פְּעוּרַת פֹּה…עַכְשָׁו אֲנִי פֹּה הַרְחֵק מִפִּי תְּהוֹם
מְשַׂרְטֶטֶת מַפָּה עִם שְׁבִילִים שֶׁל תִּקְוָה
אֲרֻכִּים וּקְצָרִים מִתְחַלְּפִים לִמְבַקְּרִים
אוּלַי בִּזְכוּתְךָ עוֹד אֶזְכֶּה
לִפְסֹעַ בִּשְׁבִיל הַחַיִּים. -
-
תְּפִלָּה – תמי קויפמן
מֹשֶׁה וֶרְסָנוֹ מַמְתִּין דַּקָּה לִפְנֵי שֶׁהוּא סוֹגֵר אֶת דֶּלֶת הַדִּירָה. רֵיחַ הָעֹבֶשׁ הַמֻּכָּר שֶׁנִּכְנַס לִנְחִירָיו מַזְכִּיר לוֹ שֶׁמְּלַאכְתּוֹ עוֹד לֹא תַּמָּה. כְּשֶׁמַּבָּטוֹ פּוֹגֵשׁ אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו הוּא מִשְׁתַּהֶה וּלְרֶגַע הוּא לֹא מְזַהֶה שֶׁמְּדֻבָּר בְּרַגְלָיו שֶׁלּוֹ. מִכְנָסָיו, תְּלוּיִים עַל מָתְנָיו בְּרִשּׁוּל, כְּמוֹ הוֹלְכִים לְפָנָיו וְהוּא, כּוֹלֵל רֵיחַ הֶעָשָׁן שֶׁעוֹלֶה מִכָּל תָּא בְּגוּפוֹ, נִגְרָר אַחֲרֵיהֶם בְּאִי רָצוֹן. הַמֶּרְחָק בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ נִרְאֶה לוֹ גָּדוֹל מִתָּמִיד וְהַסִּכּוּי לְנֶחָמָה נַעֲשָׂה מְטֻשְׁטָשׁ מֵרֶגַע לְרֶגַע. וֶרְסָנוֹ מַשְׁפִּיל אֶת מַבָּטוֹ. עוֹבְרֵי אֹרַח מִזְדַּמְּנִים שֶׁל בֹּקֶר חוֹלְפִים עַל פָּנָיו בִּצְעָדִים מְהִירִים, לֹא מוּדָעִים לְקִיּוּמוֹ הַשָּׁקוּף. לִפְתֹּחַ אֶת הַיּוֹם בְּכַוָּנוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ בְּכָךְ טַעַם. עָלָיו לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה שֶׁיָּסִיר מִמֶּנּוּ אֶת מְרִירוּת הַיּוֹם הַחוֹלֵף.
וֶרְסָנוֹ נִשְׁעַן עַל קִיר לִבּוֹ וּמִתְפַּלֵּל:
אִמִּי מִתְפַּלֶּלֶת עָלַי בַּשְּׁתִיקָה,
שְׁמֹר עָלָיו מֵעַצְמוֹ, שְׁמֹר,
הִיא אוֹמֶרֶת וּמִתְכַּוֶּנֶת לְכָל מִלָּה
וְהַתְּפִלָּה, הוֹ הַתְּפִלָּה,
בָּאָה בְּעַצְמוֹתַי כְּשֶׁמֶן זַךְ,
מְרַכֶּכֶת אֶת גַּבֵּי הַכּוֹאֵב,
מְיַשֶּׁרֶת וּמַגְבִּיהָה קוֹמָתִי,
שׁוֹטֶפֶת אֶת פָּנַי בְּאוֹר
מַמְתִּיקָה אֶת יוֹמִי
הוֹ אִמִּי, הוֹ אִמִּי,
דְּבַשׁ בְּעַצְמוֹתַי•
-
-
לסילביה פלאת', מרילין מונרו וכל האלה…
לָמוּת אֶפְשָׁר בְּגִיל 30
וְלִחְיוֹת?
לְהִדָּפֵק עַל הָרְאִי
וְלִשְׁבֹּר אוֹתוֹ
וּרְסִיס לָקַחַת
וְלַחֲרֹט עַל הַוְּרִידלָמוּת אֶפְשָׁר בְּגִיל 36
וְלִחְיוֹת?
מַבָּט אֶל הַקִּיר
מַבָּט אֶל הַדֶּלֶת
אֶל הַחַלּוֹןלָמוּת אֶפְשָׁר
וְלִחְיוֹת! לִחְיוֹת!
לְהָרִים מִשְׁקוֹלוֹת
שֶׁכָּל שְׁרִיר
תָּפוּס בָּהֶם
וְלִחְיוֹת!
וְלִחְיוֹת!לָתֵת לַזְּמַן
לְהוֹבִיל
לַעֲלוֹת עַל מֶרְכַּבְתּוֹ
וְלִחְיוֹת –
לֹא לְהִשְׁתַּעֲמֵם!
לֹא לְהֵרָדֵם!
כָּל רֶגַע מִתְחַלֵּף
בַּבָּא אַחֲרָיו –
וְלִחְיוֹת
כְּשֶׁכָּל מַגָּע
שֶׁל שְׁקִיעָהיֵשׁ בָּהּ
טַעַם שֶׁל זְרִיחָה
שֶׁכָּל אֶתְמוֹל
יֵשׁ בּוֹ
סֶרַח שֶׁל מָחָר –
וְלֹא לָתֵת
לַשֶּׁקֶט הַשָּׁחֹר
לַנֶּצַח –
יֵשׁ רְגָעִים שֶׁצָּרִיךְ רַק
לֶאֱחֹז בְּעַצְמֵךְ
יֵשׁ רְגָעִים
שֶׁצָּרִיךְ רַק לִשְׁכֹּחַ
וּלְהַמְשִׁיךְ –
לִחְיוֹת בְּגִיל…
לִחְיוֹת אֶל הַגִּילָאִים
הַמְרַתְּקִים
שֶׁעוֹד יָבוֹאוּ
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּתְחַלֶּפֶת
בְּתוֹךְ הָרֹעַ
הַמֵּנִיעַ
חֲבָל שֶׁלֹּא יְדַעְתֶּן
שֶׁיֵּשׁ הָרִים אֲחֵרִים
שֶׁיֵּשׁ עֲמָקִים שֶׁל
אֶתְגָּר –
הַגִּיל שֶׁנִּגְמַר
הַגָּל שֶׁעָבַר
תְּנִי לַקֶּצֶף
לִמְשֹׁךְ אוֹתָךְ
הָלְאָה…שרה מורלי
-
-
יוֹנָה ווֹלָךְ כָּתְבָה: "אָדָם מֵת מָוֶת רִוְחִי/ וְאַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב"( יוֹנָה ווֹלָךְ, "מוֹפָע", עמ' 25)
מָוֶת רִוְחִי/ אור טל
אוֹתָהּ שְׁאֵלָה חָגָה בְּמַחְשְׁבוֹתַי-
אִם תֵּלְכִי; יִהְיֶה זֶה מָוֶת רִוְחִי?
הָרְשִׁימָה מִתְאָרֶכֶת.
סַבּוֹת רַבּוֹת לְהִשָּׁאֵר וְסַבּוֹת נוֹחוֹת לָלֶכֶת.
אַךְ אִם תֵּלְכִי- יִהְיֶה זֶה מָוֶת רִוְחִי?
יֵצֶר נוֹרָא מִתְפָּרֵץ
בְּשִׁיטָתוֹ יִלְחַץ.
שׁוֹטֵף לֵילוֹת בְּתוּגָתוֹ.
הַפּוּר תֶּכֶף נֶחֱרָץ.הַשַּׁחַר מַמְרִיץ לְבָבוֹת רָפִים.
הַטַּל מְחַיֶּה נְשָׁמוֹת תּוֹעוֹת.
מָה הֵם יוֹדְעִים שֶׁנִּשְׂגָּב מִבִּינָתִי?
כֹּל אֵלֶּה דּוֹפְקִים בְּאֵין מַפְרִיע עַל חַלּוֹנוֹת בֵּיתִי!הָרְשִׁימָה שׁוּב מִתְכַּנֶּסֶת.
נָחָה עַל שֻׁלְחָנִי.
מְכַרְסֶמֶת בִּרְצוֹנִי-
לְהוֹרִישׁ אֶת צַלָּמֵי וּבִלְבַד כְּאַסְקֻפָּה נִדְרֶסֶת?הַמַּבָּט מִתְבַּהֵר;
הָעֵט עוֹבֶרֶת.
גּוֹמֶרֶת.
סִבּוֹת נוֹחוֹת לָלֶכֶת.
לְמַהֵר.
סִבּוֹת נוֹרָאוֹת לְהִשָּׁאֵר.
בֵּינָהּ נִתֶּזֶת בַּפֶּרֶץ.
נֶחָמוֹת יָזוּבוּ לִתְעוּקָתִי.
דּוֹרְשׁוֹת בְּשָׁלוֹם תּוּגָתִי.
וּלְבֵטִי אָבַד.אִם תֵּלְכִי יִהְיֶה זֶה מָוֶת רִוְחִי?
הַפַּעַר חַי וּמֻרְגָּשׁ
תּוּגָה מְנַמְנֶמֶת עַל הַדַּרְגָּשׁ.
מָתַי תָּקִיץ מִשְּׁנָתָהּ לֹא אֵדַע.
תְּבַקֵּשׁ לְהַפְרִיעַ אֶת הֶעָבָר.
תּוֹעֶלֶת אֵין בּוֹ.
גַּם לֹא חַיּוּת.
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
סוֹף דָּבָר.-
שלום אור טל,
לא זכרתי את השורות האלה של יונה והן חזקות מאד. אז תודה.
בעיניי, החלק הכי חזק בשיר שלך הוא –הָרְשִׁימָה שׁוּב מִתְכַּנֶּסֶת.
נָחָה עַל שֻׁלְחָנִי.
מְכַרְסֶמֶת בִּרְצוֹנִי-
לְהוֹרִישׁ אֶת צַלָּמֵי וּבִלְבַד כְּאַסְקֻפָּה נִדְרֶסֶת?הַמַּבָּט מִתְבַּהֵר;
הָעֵט עוֹבֶרֶת.
גּוֹמֶרֶת.
סִבּוֹת נוֹחוֹת לָלֶכֶת.
לְמַהֵר.
סִבּוֹת נוֹרָאוֹת לְהִשָּׁאֵר.*
האמת היא, שזה שיר כשלעצמו.
אילן. -
שלום אילן
תודה על המשוב.
למעשה כל הרעיון מאחורי השיר הוא טבעו של האדם בכל דבר בחיים לחשב רווח או הפסד.
גם בחיים ואדרבה לפני המוות.
יונה וולך כאמור הייתה משוררת נועזת; ליברלית שלא הצליחו לראות את כשרונה החבוי מבעד לשפה היומיומית הפשוטה.
בשאלותיה ובעגה היומית ניסתה למצוא תשובות לתעתועי החיים ולמילותיה יכול להתחבר כל אדם.
כולי תקווה שהבתים החזקים יתנו לך לראות מעבר.
-
-
לָמוּת בְּאֶמְצַע הַחַיִּים/אוֹר טַל
לָמוּת בְּאֶמְצַע הַחַיִּים זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל מָה בְּכָךְ!
אַף אֶחָד לֹא מֵת סְתָם כָּךְ בְּאֶמְצַע הַחַיִּים בְּלִי אֵיזֶה הֶסְבֵּר אוֹ תֵּרוּץ נוֹרָא לַמַּמְתִּינִים.וְהַמַּמְתִּינִים הֵם רַבִּים.
בַּדִּים צִבְעוֹנִיִּים שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לַעֲטוֹת; מֻנָּחִים בַּאֲרוֹן נְעוּרַי וּמְבַקְּשִׁים לְהַטְעוֹת-
בְּסִפּוּרִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא יִהְיוּ שֶׁלִּי.יְצוּעִי הַזּוֹעֶמֶת; וּבְצֶדֶק יֵשׁ לוֹמַר; עַל מַחֲשָׁבוֹת שֶׁחִלֵּלוּ אֶת נַפְשִׁי הַמְּנַמְנֶמֶת וְהִשְׁקוּ עֵת לַיְלָה דִּמְעָה בַּכַּר.
וְהַמַּמְתִּינִים הֵם רַבִּים מְאוֹד.
מִלִּים דְּחוּסוֹת שֶׁהִשְׁאַלְתִּי וְרֵיחַ נְיָר יָשָׁן שֶׁלֹּא אִבֵּד מִקִּסְמוֹ.
כָּל אֵלֶּה מַמְתִּינִים שֶׁאֶקְרָא אֶת הָאִישׁ שֶׁאוּלַי כָּל שֶׁרַק רָצָה שֶׁיִּזְכְּרוּ אֶת שְׁמוֹ.חֲגוֹרַת עוֹר עִם אַבְזָם שֶׁנּוֹתְרָה מֻבְטֶלֶת מֵאָז מוֹתָהּ שֶׁל אִמִּי בָּאָבִיב.
אֵין מִי שֶׁיִּמְתַּח סְבִיב מֹתֶן וְאֵין מִי שֶׁיַּכְאִיב.לָמוּת בְּאֶמְצַע הַחַיִּים זֶה לֹא עִנְיַן שֶׁל מָה בְּכָךְ
וּכְכֹל שֶׁהַזְּמַן חוֹלֵף הַמַּמְתִּינִים מִתְמַעֲטִים.דּוֹהִים בְּתוֹךְ יְגוֹנִי.
צָרִים לְמִידוֹתַי.
וְרַק אִישׁ אֶחָד שֶׁכָּתַב חָזָק וְזָכַרְתִּי אֶת שְׁמוֹ מִדַּי.לָמוּת בְּאֶמְצַע הַחַיִּים זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל מָה בְּכָךְ בְּיִחוּד כְּשֶׁעוֹד חַיִּים.
רֵיחַ שֶׁל סְפָרִים יְשָׁנִים נוֹגֵעַ עָמֹק בַּיַּלְדוּת הַשְּׁנִיָּה.
זֹאת שֶׁחוֹנֶקֶת הַיּוֹם
וְזֹאת שֶׁמִּשְׁתּוֹקֶקֶת לִחְיוֹת מֵהַהַתְחָלָה.-
אור טל,
גם בשיר הזה יש עודף שורות. למעשה, הוא שיר קטלוגי חזק מאוד, אבל
טבעו חבוי מתחת לשורות לא הכרחיות. הייתי מתחיל אותו בשורות הבאות –בַּדִּים צִבְעוֹנִיִּים שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לַעֲטוֹת; מֻנָּחִים בַּאֲרוֹן נְעוּרַי וּמְבַקְּשִׁים לְהַטְעוֹת-
בְּסִפּוּרִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא יִהְיוּ שֶׁלִּי.יְצוּעִי הַזּוֹעֶמֶת; וּבְצֶדֶק יֵשׁ לוֹמַר; עַל מַחֲשָׁבוֹת שֶׁחִלֵּלוּ אֶת נַפְשִׁי הַמְּנַמְנֶמֶת וְהִשְׁקוּ עֵת לַיְלָה דִּמְעָה בַּכַּר.
וְהַמַּמְתִּינִים הֵם רַבִּים מְאוֹד.
מִלִּים דְּחוּסוֹת שֶׁהִשְׁאַלְתִּי וְרֵיחַ נְיָר יָשָׁן שֶׁלֹּא אִבֵּד מִקִּסְמוֹ.
כָּל אֵלֶּה מַמְתִּינִים שֶׁאֶקְרָא אֶת הָאִישׁ שֶׁאוּלַי כָּל שֶׁרַק רָצָה שֶׁיִּזְכְּרוּ אֶת שְׁמוֹ.*
אילן.
-
-
נוֹנָה שֶׁלִּי/זְהָבִית נֹעַם
אַדִּיר אַתָּה אֶל לְעוֹלָם אֲהַלֵּל
בְּתֹף בְּכִנּוֹר לִכְבוֹדְךָ אֲחוֹלֵל
כִּי עֲנִיָּתָהּ בִּדְרוֹר עִם יַלְדַּת הַחֲלוֹם
אֶל חַג הַחֵרוּת שֶׁלֵּחָתָהּ דּוֹרוֹן.נוֹנָה הֲבָאָתָהּ אֶל תּוֹךְ שָׁרִיר חַיֵּי,נֶטַע.
לִשְׁזֹר בּוֹ חוּטֵי אַרְגָּמָן וּפִשְׁתָּן
רְווּיִים בְּיָם שֶׁל טִפּוֹת שֶׁל שְׁנֵי מְאוֹדָם
לִטְווֹת לִי אָרִיג שֶׁל מַלְכוּת אֲצֻלָּה
שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הַמַּמְלָכָהעַל כַּנְפֵי מַלְאָכִים צְחוֹרִים מְתוּקִים
שֶׁל כְּרוּבִים הַמְּזַמְּרִים
נִגּוּנִים רַב גְּוָנִים
הַלְחָנַת בִּי שִׁיר הַשִּׁירִים הָעֳנָגִים
אֶת שִׁירֵי שֶׁלִּי הַיָּפָה בַּשִּׁירִים.נוֹנָה שֶׁלִּי אֶל תּוֹךְ שִׁירַת חַיַּי
הִנְחֲתָה בָּרוּךְ אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתַי
בֵּין חֹל לְמוֹעֵד בְּרֶגַע רוֹטֵט
מְלֵאָתָהּ כּוֹסִי בְּכוֹס יַיִן בּוֹהֵק.נוֹנָה נְתַתָּהּ לִי שִׁיר הַשִּׁירִים
לַזַּמָּר לְחַיַּי אֶת מֵיטַב הַפִּזְמוֹנִים
נוֹנָה שֶׁלִּי הָעוֹלָם כְּבָר צִבְעָהּ
בִּצְבָעִים שֶׁל פְּרִיחָה שֶׁל זְרִיחָה מַרְהִיבָה.נוֹנָה נְתַתָּהּ לִי שִׁיר הַחַיִּים
שׁוֹזֶרֶת עוֹרֶגֶת מַרְבָד שֶׁל קְסָמִים
בְּיָד קְטַנְטַנָּה וּשְׁרִיר מְסֻתָּת
דּוֹחֶפֶת הוֹדֶפֶת כָּל סֶלַע וְהַראַדִּיר אַתָּה אֶל עַד עוֹלָם אֲסַפֵּר
עַל חֶסֶד אֶל רַחֵם כִּי נְתַתָּהּ הַכֶּתֶר
נוֹצֵץ וּמַרְהִיב בְּיָם שֶׁל צְבָעִים
אוֹרוֹ מְנַצְנֵץ אֶל מֵעֵבֶר
יָמִים
עַל רֹאשִׁי אַשְׁאֵהוּ בִּכְבוֹד מְלָכִים,
כִּי נוֹנָה שֶׁלִּי הִלָּתִי מָלַכְתִּי
לְעוֹלָם לֹא תַּפְסִיק לְהַדְהִים הָעַמִּים. -
-
לֹא
אַל תִּשְׂרְפִי אֶת הַכְּנָפַיִם
אַל תִּדְוִי
וְאִם אַתְּ מְרִימָה יָדַיִם – אָז לַשָּׁמַיִם
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים מֵתִים אֶפְשָׁר לוֹמַר
לְכָל סוּגֵי הַמָּוֶת הַמְּיֻתָּר
זֶה עִם הַוְּרִידִים וְזֶה עִם הַתְּלִיָּה
וְכָל הַחֲדָשִׁים, אֵלֶּה הַכַּדּוּרִיִּים
וְהַקְּפִיצָה.
וְהַחַיִּים, הֵמָּה עַל בְּלִימָה
בְּכַנְפֵיהֶם הַתְּמִידִיּוֹת
נָחִים מַאֲוַיִּים
אִם לִהְיוֹת, אוֹ סְתָם לַחְדֹּל
אִם בְּרַכּוּת לְהִשָּׁאֵר וּלְהַמְתִּין
אוֹ לְקַצֵּר, בַּזְּמַן
לִתְהוֹמוֹ שֶׁל גּוּף
אַךְ לֹא שֶׁל הָאָדָם, -
-
עֵינַיִם שֶׁלִּי/זְהָבִית נֹעַם
זוּג עֵינַיִם בּוֹהֲקוֹת
מְלַוּוֹת אוֹתִי בָּרוֹן
לְאָרְכּוֹ שֶׁל הַמִּדְרוֹן
לְרָחְבּוֹ שֶׁל הַתְּהוֹםזוּג עֵינַיִם מְתוּקוֹת
בִּשְׁלַל גְּוָנִים צְבָעִים עַזִּים
לִי אֶת הַשְׁלָכַת הֵם צוֹבְעִיםאוֹר שׁוֹלְחוֹת אֵלַי בְּלֵיל
עֵת הַיּוֹם הוֹפֵךְ לְאֵיןבִּי בָּחֲרוּ הֵן הַנְּשָׁמוֹת. לְהַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם
לְהַפְרִיחַ אֶת תּוֹכִי
לְהַגְשִׁים אֶת יִעוּדִיהוֹ עֵינַיִם שֶׁלִּי עֵינַיִם אֲהוּבוֹת
יָפוֹת וַעֲדִינוּת שֶׁלִּי
כַּיַּיִן מִשְׁתַּבְּחוֹת כְּנֵבֶל מִתְנַגְּנוֹתאֶת כּוֹס תַּרְעֵלָתִי אֶל קְצוֹת
עוֹלָם הֵן מְפַזְּרוֹת
לִי שׁוֹלְחוֹת כָּל רֶגַע קָט
עוֹד גְּבִיעַ שֶׁל תִּקְוָההוֹ עֵינַיִם יְקָרוֹת אֵיךְ הַצְלָחָתָן
לְהַרְווֹת אֶת נַפְשִׁי אֶת עוֹלָמִי
לְהָבִיא מָזוֹר לְנִשְׁמָתִי. -
-
תִּזְכֹּרֶת לְעַצְמִי
לָדַעַת גַּם לְהִתְמַסֵּר, וּבְעֹמֶק לְיַחֵל
בִּשְׁבִילֵי – הַצִּפִּיָּה מוּל נִיצוֹץ מְאוֹד עַתִּיק.
גַּם בְּתוֹךְ הַכְּאֵב יֵשׁ מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל,
לְהַבִּיט קְצָת מִלְּמַעְלָה, אֶת הָרַעַשׁ לְהַפְסִיק.לְהִתְמַסֵּר אֶל הַתִּקְוָה, גַּם אִם זֶה צוֹרֵב,
לְהַרְגִּיעַ סְעָרָה שֶׁמִּשְׁתּוֹלֶלֶת מִבִּפְנִים.
לָלֶכֶת בְּשַׁלְוָה אַחֲרֵי הַשֶּׁקֶט הַכּוֹזֵב,
בְּלֵב מִדְבָּר גָּדוֹל וְחַם לִשְׁמֹעַ קוֹל שֶׁל אֱלֹהִים.כִּי גַּם הַלֵּב מֻכְרָח לְהִטָּעֵן וּלְהַחֲלִים! –
לְהִשְׁתַּחְרֵר, לְהִזָּכֵר – הַכֹּל קְצָת הֶבֶל הֲבָלִים; -
-
שׁוֹמְרֵי הַחוֹלוֹת
כְּשֶׁקָּמְתִי לִפְתֹּחַ לַאֲחוֹתִי כַּלָּתִי הַחוֹלָה
חָמְקָה עָבְרָה נַפְשָׁהּ.
קְרָאתִיהָ וְלֹא עֲנִיתָנִי
בִּקַּשְׁתִּיהָ וְלֹא מְצָאתִיהָ
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁתַּגִּידוּ לָהּ שֶׁחוֹלֶה סְכִיזוֹפְרֶנְיָה חוֹלֶה אַהֲבָה אֲנִי
וְשֶׁהַשּׁוֹמְרִים, שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת,
יִתְפְּסוּהָ וְלֹא יַנִּיחוּ לָהּ
לְהִתְאַבֵּד.ד' בחשוון תשע"ה / 27/10/14
-
-
עולם פלורנטין
מֵעֵבֶר לַבָּתִּים הַצְּפוּפִים
בְּעוֹלָם פלורנטין
כָּתֹם דַּק צוֹבֵעַ
שָׁמַיִם אֲפֹרִים
יוֹנָה מְנַקָּה זוּג כְּנָפַיִם חומות
שָׁלוֹשׁ יוֹנִים
מִתְגּוֹדְדוֹת עַל גַּג רְעָפִים
תְּנוּעוֹתֵיהֶן חָדוֹת
מְהִירוֹת
מֶרְחָב הַשָּׁמַיִם מוּסְתָּר בְּגַגּוֹת עֲיֵפִים, דְּהוּיִים
מִרְפָּסוֹת יְשָׁנוֹת, חֶלְקָן סְגוּרוֹת
בִּתְרִיסַי פְּלַסְטִיק שְׁבוּרִים
חוּטֵי חַשְׁמַל עָבִים תְּלוּיִים עַל עַמּוּדִים רְעוּעִים
הֶמְיַית תּוֹר מִתְעַרְבֶּבֶת
בִּקְרִיאוֹת עוֹרֵב שָׁחֹר
עוֹמֵד בִּקְצֵה גַּג רְעָפִים אָדֹם
מִתְפָּרֶצֶת וּמְפַלַּחַת אֶת מַעֲטָה הָאֲוִירלְצִדֵּי שֻׁלְחָן קָטַן
מִתְנַדְנֵד בַּמִּטְבָּח
בְּדִירָתֵךְ הַשְּׂכוּרָה
מוּל חַלּוֹן רָחָב פָּתוּחַ
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת.
קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ רִאשׁוֹנוֹת נִכְנָסוֹת
מַתִּיזוֹת טִפּוֹת אוֹר עַל הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים
שֶׁל שְׁתִיל יָרֹק קָטָן –
זֶה צֶמַח מְנַקֶּה אֲוִיר,
הִסְבַּרְתְּ לִי קֹדֶם
כְּשֶׁעֵינַיִךְ אֲדֻמּוֹת
וְהַאִישׁוֹנִים מִתְרוֹצְצִים זזים חַסְרֵי מְנוּחָה,
לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּמְתְּ.
עַכְשָׁו אַתְּ שׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּתְך, רְגוּעָהוַאֲנִי לוֹקַחַת שְׁאִיפָה אֲרֻכָּה של אֲוִיר קַר.
-
-
אילן , מאוד התרגשתי מהמשוב.
יש רגישות גבוהה בשאלה / אבחנה שלך.
בהקשר של שני השירים האלו, בכל שיר מדובר בדמות שונה ,
אך יש קשר ודמיון באיטרקציה שלי מולן ושלהן מולי וכל אחת מהן מאוד קרובה לי בדרכה שלה.
וכן, יש לי כמה שירים על כל אחת מהן שיכולים להתחבר ביחד ולהוות מחזור שירים.
תודה על ההערה / הארה שלך
בהוקרה
מיכל
-
-
לקחת שאיפה ועוד שאיפה
צָעַקְתְּ וּבָכִית
מְכַרְסֶמֶת אֶת יָדַיִךְ
כִּמְעַט עֲרוּמָה
כְּשֶׁהָרוּחַ מִשְׁתּוֹלֶלֶת
בְּתוֹךְ הַגֻּלְגֹּלֶתזֶה הָרֹאשׁ
מְדַבֵּר מְדַבֵּר מְדַבֵּר
זֶה הָרֹאשׁ
מְסַדֵּר מְסַדֵּר מְסַדֵּר
הָעֵינַיִם מַפְסִיקוֹת לִרְאוֹתיָשַׁבְתִּי לְיָדֵךְ
שָׁעָה וְעוֹד שָׁעָה
יוֹם אַחַר יוֹם
אַתְּ דִּבַּרְתְּ וְדִּבַּרְתְּ וְדִּבַּרְתְּ
וְהִדְלַקְתְּ
סִיגַרְיָה אַחַר סִיגַרְיָה
וְלָקַחְתְּ שְׁאִיפָה וְעוֹד שְׁאִיפָה
לָרֵאוֹת הַמּוּצָפוֹת."אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת הַבַּחוּרָה הַיָּפָה עִם הַשֵּׂעָר הָאָרֹךְ
שֶׁנִּגְּנָה בַּפְּסַנְתֵּר,
בּבֹקֶר שׁני אַחִים רוּסִים אָחֲזוּ בה
וְְהִכְנִיסוּ אוֹתָהּ לְחֶדֶר הִתְאוֹשְׁשׁוּת
(כָּךְ זֶה נִקְרָא).
קָשְׁרוּ אוֹתָהּ לַמִּטָּה וְהַדֶּלֶת נִנְעְלָה.
הִיא רָצְתָה לָמוּת,
היא נִסְּתָה לְהִתְאַבֵּד,הִיא נֶאֱנְסָה", הוֹסַפְתְּ בִּלְחִישָׁה
וְלָקַחְתְּ שְׁאִיפָה חֲזָקָה
מֵהַסִּיגַרְיָה הַדְּלוּקָה. -
הַיְּלָדִים הֵם הַחַיִּים עַצְמָם/ אוֹר טַל
אֲסוּפַת כִּתְמֵי קַרְטִיב אוֹחֲזִים חָזָק בְּבֶגֶד
חֲבוּרוֹת שֶׁל מִילִים נֶעֱלָבוֹת תַּחַת אֶגֶד-
לֹא נִשְׁכַּח לְעוֹלָם אֶת אֵלֶּה שֶׁעָשׂוּ לָנוּ כּוֹאֵב.צִיּוּרֵיהֶם דּוֹרְשִׁים פִּעְנוּחַ
'מָה הֵם בָּאוּ לְהַגִּיד?'
סְפִינַת בֵּית אַבָּא הַמְּבַקֶּשֶׁת לָנוּחַ וְלָמָּה אֶת בִּטְנָהּ לְהַדְאִיג?הַיְּלָדִים הֵם הַחַיִּים עַצְמָם.
פְּחָדִים בְּזֶהוּת חֲדָשָׁה
אָדָם חֲצִי קוֹמָה;
אֵיכָה מַצְלִיחִים לִחְיוֹת דַּרְכָּם?עַכְשָׁו יֵשׁ מִשְׂחָק פֹּה.
אִישׁ אֵינוֹ מַפְרִיעַ.
קוֹלָם עֶרֶב
וּלְדַאֲגָתִי אֵין דֶּלֶת לְהִתְעָרֵב.
הָאֶגֶד יִנְשֹׁר;
גַּם הַלֵּב.
כְּמוֹ הַפְּחָדִים עַצְמָם.
אֲנַחְנוּ נָפַלְנוּ אַךְ הַיֶּלֶד קָם. -
הַיְּלָדִים הֵם הַחַיִּים עַצְמָם/ אוֹר טַל
אֲסוּפַת כִּתְמֵי קַרְטִיב אוֹחֲזִים חָזָק בְּבֶגֶד
חֲבוּרוֹת מִילִים נֶעֱלָבוֹת תַּחַת אֶגֶד-
לֹא נִשְׁכַּח לְעוֹלָם אֶת אֵלֶּה שֶׁעָשׂוּ לָנוּ כּוֹאֵב.צִיּוּרֵיהֶם דּוֹרְשִׁים פִּעְנוּחַ
'מָה הֵם בָּאוּ לְהַגִּיד?'
סְפִינַת בֵּית אַבָּא הַמְּבַקֶּשֶׁת לָנוּחַ וְלָמָּה אֶת בִּטְנָהּ לְהַדְאִיג?הַיְּלָדִים הֵם הַחַיִּים עַצְמָם.
פְּחָדִים בְּזֶהוּת חֲדָשָׁה
אָדָם חֲצִי קוֹמָה;
אֵיכָה מַצְלִיחִים לִחְיוֹת דַּרְכָּם?עַכְשָׁו יֵשׁ מִשְׂחָק פֹּה.
אִישׁ אֵינוֹ מַפְרִיעַ.
קוֹלָם עֶרֶב
וּלְדַאֲגָתִי אֵין דֶּלֶת לְהִתְעָרֵב.
הָאֶגֶד יִנְשֹׁר;
גַּם הַלֵּב.
כְּמוֹ הַפְּחָדִים עַצְמָם.
אֲנַחְנוּ נָפַלְנוּ אַךְ הַיֶּלֶד קָם. -
-
***/טלי כהן שבתאי
חוּסוּ עַל הַמָּוֶת
מִלְּהַשְׁקִיעַ
בְּאֵלּוּ שֶׁמִּתְאַבְּדִים
עֲבוּרוֹאֵין חֲלָקוֹת לְתוֹצָרֵי
"אֶפֶקְט דֶּסְפּוֹרִי' וְכָמוּת עֶצֶב
שֶׁגַּם הִיא
כְּפָּתוֹלוֹגִית עֲבוּר הַמַּחֲסֶה.אַךְ בְּכָל זֹאת!
יֵשׁ מַחְלָקוֹת לְתוֹצָרֵי הַנַּ"ל מ-א'-ד'
וַאֲחֵרוֹת עִם כִּנּוּי בִּלְבַד לְאֵלֶּה שֶׁלֹּא עָמְדוּ בְּקֶצֶב הַחַיִּים
הַזֶּה.בְּכָל אַרְבָּעִים שְׁנִיּוֹת מֵת אָדָם בָּעוֹלָם
מִפְּאַת הִתְאַבְּדוּת
חוּסוּ עַל הַמִּכְסָה בִּשְׁמוֹ
שֶׁל הַמָּוֶת"וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב
וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר"וְאִמְרוּ אָמֵן בְּפָנַי הַמִּתְאַבְּדִין
אֵלֶּה
שֶׁכְּבָר לֹא חָשִׁים
מְאוּמָה
וְאֵלּוּ, בְּדַרְכָּם לְשָׁם. -
-
כָּאן
וְאֵין דָּבָר יוֹתֵר אֲמִתִּי מִזֶּה
נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה
אֲחִיזַת יָד
רֵיחַ מֻכָּר
חִבּוּק אָרֹךְ אֶחָדוְאֵין דָּבָר יוֹתֵר אֲמִתִּי מִזֶּה
נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה
אֲחִיזַת יָד
חֹם גּוּף
הַחַסְרַת פְּעִימָה כָּךְ מִיָּדאֱמֶת רַבָּה,
שֶׁמַּכֶּה בְּךָ חֲזָרָה לִמְצִיאוּת
שֶׁמִּשֶּׁאִירֶה אוֹתְךָ תָּקוּעַ מָלֵא לְאוֹת
בְּהֶכְרֵחִיּוֹת הַקִּיּוּםוְאֵין דָּבָר יוֹתֵר אֲמִתִּי מִזֶּה
כִּוּוּץ הַבּוֹשָׁה
כֹּבֶד הַלֵּב
חָדוּת הָאַשְׁמָהוְאֵין דָּבָר יוֹתֵר אֲמִתִּי מִזֶּה
נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה
אֲחִיזַת יָד
נְשִׁימָה אַחֲרוֹנָה
לְבַדבַּלְּבַד
כָּבֵד
בַּכָּבֵד
בַּכָּבוֹד
כָּבֵד
בַּלַּבְלַב
וּבַלֵּב
כָּבֵד
בְּחָזֶהוְאֵין דָּבָר שֶׁלֹּא דֻּבַּר
וְאֵין כְּתַב שֶׁלֹּא נִכְתַּב
וּבְכָל זֹאת לֹא יַזִּיק לִי דּוֹפָּמִין עַכְשָׁו
שׁוּם דָּבָר חָדָשׁ כָּאן, אֲוִיר מְמֻחְזַר חֲזָרָה
בִּלְבַד הַהַפְתָּעָה הַקַּלָּה, שֶׁבִּלְבַקֵּשׁ עֶזְרָהדִּכָּאוֹן אַחֲרֵי לֵדָה
יָלַדְתְּ וְלָמוּת אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת
אוֹמְרִים לָךְ "הַקְשִׁיבִי לְיֶלֶד, תִּרְאִי כַּמָּה אָתְּ נִדְרֶשֶׁת"
אֲבָל הַלֵּדָה לָקְחָה לָךְ אֶת הַשְּׁמִיעָה בִּדְחִיָּה
הִשְׁאִירָה לָךְ אֶת הָרוּחַ שֶׁשּׁוֹמְעִים כְּשֶׁלָּאֹזֶן מִצְּמִידִים קוֹנְכִיָּהדָּגִים שׂוֹחִים נֶגֶד הַזֶּרֶם
וְאַתְּ, בִּצְלִילָה
עֵצִים צוֹמְחִים לַגֹּבַהּ
וְאַתְּ בַּעֲצִירָה, גּוֹלָהאֲבָל אִיִּים, קַיָּמִים
בַּזֶּרֶם
בִּקְבִיעָה
לְמַטָּה אֵימְתָנִים
לְמַעְלָה מִשְׁתַּנִּיםכֵּן אָתְּ אִי בַּזֶּרֶם
מַחֲזִיקָה רֹאשׁ מֵעַל הַמַּיִם
וְהָאִמָּהוּת מֵעָמְקֵךְ מַפְצִיעָהמִשְׁקְפֵי חַמְצָן
צִנּוֹר אֲוִיר קָשׁוּר לְסַפְסָל
לְעוֹלָם לֹא יִבְצַע אֶת הַמְּיֻחָל
צִנּוֹר אֲוִיר קָשׁוּר לְסַפְסָל, חָסוּם בְּאִבּוֹ
לֹא בְּאָדָם, מָצָא אֶת שֶׁרָצָה לִדְבֹּק בּוֹ
אֲוִיר לֹא יַעֲבֹר, נְשִׁימָה לֹא תְּסֻפַּק
הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת לְאַנְדַּרְטָה רַק
זֵכֶר לַמָּוֶת שֶׁצִּוּוּ לָנוּ הַחַיִּים
זֵכֶר לְקֶשֶׁר לוֹ אֲנָשִׁים כָּה אַוִּים
זֵכֶר לִגְסִיסָה שֶׁאֵינָהּ חַיִּים
וְזֵכֶר לַסַּפְסָל הַצּוֹפֶה לָעַד עַל הַנִּמְרָצִים -
-
חיוב החיים
החיים, הכתיבה, ההורות ומה שביניהם (211).
בתחרויות ספרות, בייחוד בתחרויות שירה, יש אלמנט אכזרי. אתה מכריז על תחרות, מקבל לידיך שפע של יצירות נפלאות, בורר מתוכן את הטובות ביותר בעיניך, שזה תמיד עניין של טעם אישי, ואז גם צריך לבחור ביניהן ולדרגן. זה מעשה שתמיד מביא אותי לידי מבוכה. איך אפשר בכלל לדרג לפי מקומות את המיית נפשותיהם של בני אדם.
על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר מדובר בסדרת תחרויות השירה שייסדתי. רוב התחרויות נסובות מסביב למועדים שבהם האו"ם מציין עניינים חברתיים שונים, אם מועדים המציינים עוולות חברתיות ואם מועדים המוקדשים לתיקון בעיה כלל אנושית מסוימת. כאשר אני מקבל לידיי יצירות העוסקות בדברים אלה, שכולם קרובים ללבי, זה מייסרני שבעתיים.
כך באשר לתחרות האחרונה שהכרזתי עליה, תחרות על חיוב החיים ומניעת התאבדויות, לרגל יום השנה הבינלאומי למניעת התאבדויות. קיבלתי לתחרות עשרות שירים, רובם ככולם חזקים מאד. מתוכם בררתי את אלה שהכי נגעו ללבי, ובזאת אין לומר שאחרים לא עשו כן. כעת, משהיה עלי לדרג ביניהם, מצאתי את עצמי אובד עצות.
לפיכך החלטתי להעניק לכמה משוררים.ות בכול מדרגה את כול אחד מן הפרסים, כדלקמן: במקום הראשון זכו צוריאל אסף, נהיר לבי, עדי סגל וייסברגר ותומר קליין. במקום השני: חגית קופר צ'רקה, איריס צירקין לסקין ותמי. במקום השלישי: מיכל פרי ועדן שפילמן.
צוריאל אסף, בשירו "שוב צפירה נוקבת?" בוחר במיתוס כדי לבכות את המתאבדת, "העדפת להתנפל בחזה חשוף/על גרונם המשוסף של הסלעים." נהיר לבי, בשיר אחד, העושה שימוש במיתוס היהודי, בשיר השירים, ולקוח ממחזור שירים מצמרר, מבקש מבנות ירושלים ושומריה, ש"יתפסוה ולא יניחו לה/להתאבד." עדי סגל וייסברגר, בשירה "שלא תבוא הרוח", מביאה שיר דרמטי ותמונתי מאד, המבקש רק "שלא תבוא שום רוח/אפילו לא קלה," ואילו תומר קליין נשאר תוהה, ב"שיר לעינת", "איך היה הדבר, שלא הבחנו/ביצר ההרס הנורא." אלה הם ארבעה שירים מלוטשים עד כאב, מכוח הכאב, וכותביהם יקבלו את ספרי "הסדנה לשירה."
חגית קופר צ'רקה, בשירה היפהפה "החושך שלך" מבקשת להציל מאבדן, "להניח פרחי אור רכים על/אדני חלונייך ללטף/פקחי." איריס צירקין לסקין מבקשת ללמד מחדש את הנמען של שירה, "לחיות – זה בקטן", את המחוות הקטנות של היומיום כמתווה של חיים, "בפסיקים בין המשפטים, בחצי חיוך של חלומות בהקיץ". תמי מביאה את משאלת החיים מפי המנסה שוב ושוב למות. "לחיות, מבקשת לחיות, בפעם המי יודע כמה/כמו אתמול, כמו היום, כמו מחר." כותבים אלה יזכו בספרי "יודע כליונו", המדבר על חלופיות החיים.
מיכל פרי, בשירה "עולם פלורנטין" מביאה עולם ספציפי ומוחשי מאד, של דמות אחת מכמה דמויות, החיה בתוך עולם עירוני שבור. "מרחב השמיים מוסתר בגגות עייפים, דהויים/מרפסות ישנות, חלקן סגורות/בתריסי פלסטיק שבורים." ואילו עדן שפילמן מתפללת לחיות למען ילדיה, וזוכרת את הפעמים הקודמות שבהן ניסתה למות. "בחדרי הסגור התריסים מוגפים/ומתוך ביתי בוקעים קולות ילדיי,/ ואני רק רואה אותי נופלת/אני רק רואה אותי נופלת,/אני לוקחת סכין לנקות את הראש/מהגגות של הבניינים הגבוהים." שתיהן תקבלנה את ספרה של נירה מלין, "חשופה", שלתחושתי מתכתב עם שיריהן מצד הנוף העירוני המתואר בו וגם מצד עולמה.
אני מודה לכול אחד ואחת מן המשוררים.ות ששלחו אלי את שיריהם.ן. כפי שכתבתי לעיל, זכיתי לקבל מידיכםן אוסף שירה חזק. כל כך חזק, שבכוונתי לבחון את אפשרות הוצאתו לאור. אראה כמה זה עתיד לעלות, ואז אשוב ואפנה אליכםן בעניין זה. מי יודע, אולי אם נוציא לאור אנתולוגיה כזאת נביא גם אור בחייהם של אחריםות.
-
- יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.
Warning: call_user_func_array() expects parameter 1 to be a valid callback, class 'TIELABS_BBPRESS' does not have a method 'share_buttons' in /home/ishinfel/domains/isheinfeld.com/public_html/wp-includes/class-wp-hook.php on line 307