יומן הצמיחה (20).
כל החג עבדנו, בניי ואני, על קיצוץ שני שיחי הוויסטריה הענקיים שהצלו לנו על המרפסת האחורית, אך גם מנעו צמיחה בחצר. הוויסטריה התבררה כשיח עם אסטרטגיות הישרדות מדהימות. הגזע שלה כה עבה, שעד כה לא הצלחתי לנסר את כולו, כדי לפרוש עליו פלריג שחור, שימנע ממנו אור שמש וכך יהרוג אותו בלי שימוש ברעלים. הענפים שלה השתרגו לכל עבר, נתפסים בזלזליהם בכל קורה או עמוד, והתלפפו אפילו בבריחי חלונות גבוהים ובצמרות העצים בחצר. הם גם שלחו מתוכם התפצלויות, כך שכל ניסיון לקטוע אותם הביא אותי לעמוד מול עוד ועוד הסתעפויות וענפים ארוכים וגמישים מאד.
העבודה הזאת הצריכה שעות של טיפוס על סולם, עם מזמרה ביד, אחרי כן גם עם 'תוכי' ומשור חשמלי. אבל בסופו של דבר, הכנענו אותה.
במהלך העבודה הקפדתי לכבד אותה. פניתי אליה, בקול רם, בתואר 'גבירתי', הבעתי בפניה הערכה על יכולת ההישרדות שלה ועל הצל שהרעיפה עלינו והסברתי לה שתפקידה אצלנו תם. ואז המשכתי לגזום ולקצוץ.
את העבודה בחג סיימתי אתמול במשהו שלא עשיתי מזה חמש עשרה שנים. אמבטיית קצף עם הסונטות לכינור של באך ברקע. פעם, כשהייתי רווק, אמבטיית קצף הייתה הפינוק והמרגוע שלי. אתמול, שרוט ומחוץ והרוס מעייפות כפי שהייתי, פרגנתי לעצמי אמבטייה כזאת. מילאתי אותה בקצף, נשכבתי בה, עצמתי עיניים והקשבתי לסונטות של באך, נזכר שמזה שנים חדלתי להאזין לחלוטין למוסיקה קלאסית, שבעבור, עד שנולדו בניי, ליוותה אותי בכול יום.
הבוקר קמתי בחמש, הכנתי אוכל לבנים לבית הספר, עשיתי אימון ארובי ואכלתי, ואז יצאתי לחצר. הפעם לבשתי מכנסיים ארוכים וחולצת גטקס, עטיתי כפפות עבודה ונעלתי נעליים כדי להישרט כמה שפחות. היה עלי לקצוץ עד כמה שאפשר את הגזם, לדחוס אותו לבאלות ולגרור אותו אל פינת הגזם השכונתית, הנמצאת במרחק מאתיים מטר מן השער האחורי בחצר.
עשיתי זאת עם שידורי האקטואליה ברקע. עד שמונה הקשבתי לאריה גולן ברשת ב', ואז העברתי לגלי צה"ל, לספי ויניר ואז לרינו צרור אהובי, ואחרי כן גם לעומר ירדני. אני חייב לומר, שסבלתי קשות בהקשבה לתוכניתם של ספי ויניר. הם העלו לשידור את זאב אלקין, אחרי כן את יועז הנדל, ובשני המקרים ניסו בכוח להוציא מהם אמירות קיצוניות. את זאב אלקין, האיש והשבשבת, אני מתקשה לשמוע מאז חזר עם גדעון סער לליכוד. איבדתי לגמרי את האמון בו, הוא נשמע כמו פורפרה פוליטית, וכאשר ניסו לחלץ ממנו אמירה על אשת רוה"מ, שהאשימה את יאיר גולן בבגידה, טען שלא עשתה כן, והתפתל, וכך גם בנושאים אחרים. האדם החלקלק הזה הוא אולי פוליטיקאי מיומן, אבל אשמח מאד אם ייענש בכך שיורחק מן הכנסת בבחירות הקרובות.
יועז הנדל גם הוא עצבן אותי לחלוטין. הוא התחבר עם ירון זליכה והתפייט על החיבור הרעיוני ביניהם, ספי ויניר ניסו לחלץ ממנו האם זהו חיבור טכני בלבד או חיבור שיישאר עד אחרי הרכבת הקואליציה, וכול השיחה אתו נשמעה לי שוב כניסיון של השניים לחלץ מפיו איזו אמירה חדה, או כזו שתסכן אותו פוליטית או תחולל סערה.
אני מבין את האינסנטיב של ספי ויניר. הם רוצים לחלץ ממרואייניהם כותרת למהדורת החדשות שתבוא בסיום תוכניתם. אבל אני חייב לומר, שטכניקת הרעיון שלהם, שיסוע המרואיין שוב ושוב בשאלות, שנועדו ללחוץ אותו אל הקצה כדי שיפלוט מפיו איזו פליטת פה מרנינה, עלתה לי כבר מזמן על העצבים.
טוב שאחריהם בא רינו צרור עם תוכניתו הרגישה, האנושית. הוא פתח בראיון מרעיש עם רותי יובל, והעלה אחריה את מרב סבירסקי, ששברה לי את הלב. בסרט 'נזק אגבי' לא טיפל, והבהיר שלא יעשה זאת עד שיצפה בו, ובזה הציב דוגמה עיתונאית נדירה מול שטף הזוהמה נגד הסרט הזה. בישראל של 2026 עסוקים בשבירת מראות, במקום בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, בהסתה נגד יוצריו של סרט דוקומנטרי במקום בהעמדה לדין של ראש ממשלה כושל וחבר יועציו הקטאריים, שהביאו עלינו את אסון שבעה באוקטובר ואת הפקרת החטופים ומותם.
אבל בסופו של דבר, אחרי הבחירות, בע"ה, תוקם ועדת חקירה ממלכתית ונדע את האמת.
מזל שבאותו זמן שברתי בידיים ובמזמרה זרדים וענפים של ויסטרייה וטרחתי לדחוף אותם אל הבאלות. את רוב העבודה הזאת עשיתי בישיבה, מפני שקשה לי לעמוד על הרגליים, במצב כלי הדם ברגליים שלי, אבל הספקתי לרוקן לבדי חמש באלות בפינת הגזם, ואז למלא עוד חמש. אותן כבר ירוקנו הבנים עם שובם הביתה.
היום הוא השיעור האחרון של מיכאל בקורס הספרות שלו. הוא קבע עם דניאל שיגיע אליו באוטובוס מבית הספר למספרה, בה ייפגשו שניהם, ואז הוא יספר את אחיו, כמחווה לסיום הקורס. כך שאראה אותם רק עם ערב. אבל הם ייהנו להם מארוחת צהרים בחוץ, בטח פיצה, ואני אנוח מעמל יומי.
שיהיה לכולנו המשך שבוע טוב. והקפידו לנקז את שידורי האקטואליה לתוך האדמה. זו ארקה מצוינת. שבוע טוב.
בתמונה: גזם הוויסטרייה לפני תחילת הפינוי לפינת הגזם. בינתיים אני עומד על 15 באלות, וכנראה תהיינה עוד 5, לפני שאוכל לשוב לטפל באדמת החצר, ולשתול גפנים וקיווי במקום שהייתה בו הוויסטריה. ככה זה.
