שירתה של מרסלה לונדון היא שירה של מהגרת, שנדודיה עמוקים ורחוקים יותר מאשר בין ארגנטינה לישראל. מדובר בכמיתה של הנפש למחוזות אחרים, למה שהיה ואבד עוד בטרם נולדה. זהו געגוע מ טפיסי, היוצר בשירתה מיזוג מיוחד של ריאליזם ופנטסיה.