המשורר האירי הנפלא, ויליאם באטלר ייטס, כתב את שירו "ההתגלות השנייה," אחרי מלחמת העולם הראשונה. וזו גרסתו באנגלית:
William Butler Yeats (1865-1939)
THE SECOND COMING
Turning and turning in the widening gyre
The falcon cannot hear the falconer;
Things fall apart; the centre cannot hold;
Mere anarchy is loosed upon the world,
The blood-dimmed tide is loosed, and everywhere
The ceremony of innocence is drowned;
The best lack all conviction, while the worst
Are full of passionate intensity.
Surely some revelation is at hand;
Surely the Second Coming is at hand.
The Second Coming! Hardly are those words out
When a vast image out of Spiritus Mundi
Troubles my sight: a waste of desert sand;
A shape with lion body and the head of a man,
A gaze blank and pitiless as the sun,
Is moving its slow thighs, while all about it
Wind shadows of the indignant desert birds.
The darkness drops again but now I know
That twenty centuries of stony sleep
Were vexed to nightmare by a rocking cradle,
And what rough beast, its hour come round at last,
Slouches towards Bethlehem to be born?
The Second Coming was written in 1919 in the aftermath
of the first World War. The above version of the poem is
as it was published in the edition of Michael Robartes and
the Dancer dated 1920 (there are numerous other
versions of the poem). The preface and notes in the book
contain some philosphy attributed to Robartes.
This printing of the poem has a page break between lines
17 and 18 making the stanza division unclear. Following
the two most similar drafts given in the Parkinson and
Brannen edited edition of the manuscripts, I have put a
stanza break there. (Interestingly, both of those drafts
have thirty centuries instead of twenty.) The earlier drafts
also have references to the French and Irish Revolutions
as well as to Germany and Russia.
Several of the lines in the version above differ from those
found in subsequent versions. In listing it as one of the
hundred most anthologized poems in the English
language, the text given by Harmon (1998) has changes
including: line 13 (": somewhere in sands of the desert"),
line 17 ("Reel" instead of "Wind"), and no break
between the second and third stanza.
סובב וסובב בסליל מתרחב
הבז את הבזייר אינו שומע.
דברים מתפוררים. המרכז אינו אוחז.
אנרכיה טהורה אל העולם מותרת.
גהות כהה של דם מותרת, ובכל מקום
טבוע הוא חג החפות.
הטובים נעדרי אמון, בעוד שהרעים מכול
מלאי עוז שקקן.
ודאי יש איזו התגלות קרבה.
ודאי קרבה ההתגלות השנייה.
התגלות שניה! בבקושי נהגו אותן מילים
ומראה עצום של רוחה דעלמא
טורד את מבטי: אי-שם בחולותיו של המדבר
דמות עם גוף אריה וראש אדם,
מבט ריקן ואכזרי כשמש,
מניעה גפיים איטיות, בעוד סביב
צללים מסתוללים של ציפורי מדבר זעופות.
החושך שוב יורד. אך כעת אני יודע
כי עשרים מאות של תרדמה באבן
הורגזו לכדי ביעות בערש מתנודד.
ואיזו בהמה פרועה, ששעתה הגיעה לבסוף,
מתנהלת לבית לחם כדי להיוולד.
את השיר הזה תרגמתי לפני שנים. ויליאם באטלר ייטס כתב אותו בשנת 1919, אחרי מלחמת העולם הראשונה ואחרי המהפיכה ברוסיה. השיר מתייחס לאמונה בהתגלותו השנייה של ישו, או של המשיח, לפני אחרית הימים. בנצרות ישו אמור לשוב מן המתים. באיסלאם המאהדי אמור לשוב. ביהדות, מדובר במשיח בן דוד שיבוא אחרי מותו של משיח בן יוסף. בכל שלוש הדתות מדובר בשיבה קטסטרופאלית, ביום הדין שיחול עם קץ כל הימים, שרק אחריו תגיע אחרית הימים וייכון שלום עולמים.
ייטס משתמש באמונה בהתגלות השנייה, המשותפת לשלוש הדתות המונותאיסטיות, כדי לבטא את חורבן האנושות.
השיר מדבר על אבדן השליטה של מאלף הבזים על הבז שלו, שעה שהציר עליו סובב העולם אינו מסוגל להחזיק בו עוד. שהכול מתפורר, הימים נמלאים דם, הרוע גובר על הטוב, וכל אלה הם סימניה המקדימים של התגלות איומה של מפלצת משיח, היפוכה של התגלות דתית, לידתה של ישות אפלה, שרק חיכתה עד שיגיע זמנה כדי להתגלות ולהשתרר על תבל ומלואה.
ייטס כתב את זה בהקשר אחר, בזמנים אחרים. אבל השיר העז הזה קופץ מזיכרוני כל אימת שיש לי תחושה, שהעולם מתפורר, שכל הוודאויות שחיינו עמן, בדבר חלוקת הגבולות בין מדינות לפי הסכם סייס פיקו, למשל, והסכמים ובריתות בין מדינות, הכול מתפרק. הפעם האחרונה שציטטתי אותו הייתה עם תחילת מה שהיה קרוי 'האביב הערבי,' בסוריה. כתבתי אז, שאסד מצוי ברגעיו האחרונים ועומד להפעיל נשק כימי באזורנו. לא טעיתי. כתבתי גם, ש"נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, נבחר לכהונה שנייה, אבל הבנתו את המזרח התיכון ואת הדינמיקה של האיסלאם מוטלת, בעיניי, בספק." סיימתי את הפוסט ההוא, מלפני כמה שנים, בכתבי ש"מול טירוף המערכות הבינלאומי הזה עלולה לעמוד ממשלה ישראלית נטולת לגיטימיות, שאיבדה את תמיכתה מחוץ ואת חמלתה וחשיבתה על האזרח מבית."
היום, למול השתלטות 'המדינה האיסלמית' על חלקי מדינות מתפוררות, עם ניסיונו הכושל של אובמה להקים קואליציה נגד ארגון זה, ועם כל מה שמתחולל אצלנו מאז מלחמת עזה, שב ועלה בי שירו של ייטס. הכול מתפורר, ומה שצפוי להגיע לאזורנו הוא רע עוד יותר. וזה מדאיג ומחריד ומעציב עד מאוד. אני רק יכול לקוות ולהאמין, שהמערב יתפכח, שיבין את מקומה ומיקומה של ישראל, ואת מצבה במרחב שהיא נתונה בו, ואף ישראל תעשה צעדים לשינוי מצבה הבינלאומי. ובעיקר אני מקווה, שהימים הקרובים, עמם מגיע הסכם הפסקת האש עם חמאס לסיומו, לא מבשרים תחילתו של שלב נוסף במלחמת עזה, ושראש השנה ושאר חגי תשרי יעברו עלינו בשלום ובשקט. אמן.
