הטיטאניק נוסעת אל הקרחון.

התנגדות ושמחות אחרות (10).

     קשה היה להחמיץ את שמחת המנצחים של הימין הפוליטי ביום חמישי האחרון, ערב השבעת הממשלה. אבל השמחה הזאת הייתה כצהלולי המבלים על סיפון הטיטאניק רגע לפני טביעתה. בנימין נתניהו, בדיוק כמו רב-החובל של ספינת הפאר הידועה, בטוח שהרכיב ממשלה הומוגנית, מחוזקת בלוחות פלדה, הסכמים קואליציוניים איומים, וקריעת משרדי הממשלה. בדיוק כמו רב-החובל ההוא, אדוארד סמית', הוא מתעלם מן האזהרות מפני הופעת קרחונים במסלול האונייה, כמו החלטת בית המשפט העליון לדון בהרכב מורחב בעתירה נגד חוק דרעי, האזהרה המפורשת של ממשל ביידן והכיסוי התקשורתי ברוב בירות המערב. האסון יהיה דומה. אלא שהפעם נטבע בו כולנו.

     את האסון הזה, קריעתה של מדינת ישראל לגזרים מפנים ומחוץ, חובה עלינו למנוע. לא מדובר במאבק בין ימין לשמאל, אלא במלחמה על החיים של כולנו. על עצם החיים, על היכולת להמשיך ולחיות בארץ אבותינו, במדינה שיצרנו אחרי אלפיים שנות גלות והפכנו אותה לדמוקרטיה ליברלית (באופן יחסי, בשל הכיבוש), ולמעצמה טכנולוגית, כלכלית ותרבות.

      השבוע הקרוב והחודש הקרוב הם קריטיים במאבק. ביום חמישי הקרוב יתכנס הרכב מורכב של בית המשפט העליון כדי לדון בעתירתה של קבוצת "מבצר הדמוקרטיה" נגד חוק דרעי ומינויו לשר. העתירה, שנכתבה בידיה האמונות של עוה"ד דפנה הולץ-לכנר, מונה ששה סעיפים, וההרכב הנכבד ידון בכולם: שבית המשפט יכריז כי התיקון לחוק-יסוד: הממשלה, המוציא את עונש המאסר על-תנאי, בכל הנוגע לסוגיית כשירותם של שרים, לא יחול באופן פרסונלי ורטרוספקטיבי, ביחס להרשעה ולגזר הדין של אריה דרעי; שביהמ"ש יצהיר כי הסעיף הקובע כי "תחילתו של חוק-יסוד זה ביום קבלתו בכנסת" – בטל, שהתיקון לחוק היסוד – בטל, או יושב וד לכנסת לשם קיום הליך חקיקה תקין וראוי;  שבית המשפט יצהיר כי דרעי מנוע מלטעון כל טענה שהיא בכל הנוגע לכשירות מינויו לשר ו/או בנוגע לשאלת תקינותו של הליך חקיקת התיקון לחוק-יסוד: הממשלה; שיצהיר כי החלטת נתניהו למנות את דרעי לתפקידי שר הפנים ושר הבריאות ובהמשך, ברוטציה, שר האוצר, נגועה בחוסר סבירות קיצוני ועל כן דינה להתבטל – וכי דרעי אינו כשיר להתמנות לשר במשרדי ממשלה, אלא אם יפנה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית והוא יקבע אם אין בעבירות בהן הורשע משום קלון.

     העובדה, שנשיאת העליון קבעה כי הרכב מורחב ידון בעתירה זו  מעידה על חשיבותה בעיניה. ייתכן מאד כי העתירה תתקבל ומינויו של דרעי יתעכב או יבוטל. החלטה כזו של בית המשפט תאיים על שלמות הממשלה והקואליציה, וכנראה תביא עמה משבר חוקתי – הממשלה תזדרז להעביר את פסקת ההתגברות, השינוי בהרכב הוועדה למינוי שופטים ושאר הכלים שבהם היא מבקשת לרסק את מערכת המשפט, מערכת המשפט תתנגד לזה, וכך יישמט בסיס הלגיטימיות החוקית מתחת למעשי הממשלה והעומד בראשה.

     ההבנה כי יום חמישי זה הוא קריטי במאבק במשטר החדש היא הסיבה לכך, שארגוני המחאה כולם יתייצבו להפגנת תמיכה בבית המשפט העליון, ביום חמישי בשמונה בבוקר, ובערב יקיימו גם אירוע גדול בתל אביב. כולנו חייבים להתייצב שם, לא רק כדי להגן על בית המשפט העליון, אלא כדי לחזק את ההתנגדות למול מה שמתכננת הממשלה הנבחרת לעולל בהמשך החודש.

     היום חשף נדב איל, ב"ידיעות אחרונות", את תוכנית "מגן הרעם" של מפלגת 'נועם.' "לפי התוכנית, המטה יהיה יחידה במשרד רה"מ. יגויסו אליו בוגרי "יחידות מודיעין מיוחדות" ואנשי סייבר והם יעבדו במשותף עם שב"כ והמוסד. המטה יוכל להורות – בכוח שיינתן לו בהחלטת ממשלה ואז בחקיקה – על הפסקת 'כל שיתוף פעולה שהוא' עם גופים שהוא יסמן כאשמים בהשפעה זרה". תוכנית העבודה הזאת נכתבה כבר בשנת 2019, וכותביה חיכו לשעת כושר כדי לממשה. הם קיבלו אותה כעת, ובהתאם, תבעו וקיבלו מידי בנימין נתניהו את הרשות לחיזוק הזהות היהודית לאומית, שתוקם בתוך שלושים יום" "הרשות תוקם תוך 30 יום ותפעל במשרד כה"מ. יהיה אחראי עליה סגן שר, תתוקצב ב 125 מיליון ₪ ובשנה השנייה ב-75 מיליון ₪, ויהיו לה 20 עובדים, מתוכם 1-3 יועצים משפטיים."

     אני ממליץ לכול אחד ואחת מכםן לקרוא את מאמרו המלא של  נדב איל. משמעות הקמתה של הרשות הזאת במשרד ראש הממשלה היא פשוטה: נתניהו נתן את אישורו להקמת יחידה מקארטיסטית בתוך משרדו, שתנוהל בידי אבי מעוז, ותפקידה יהיה לסמן לא רק הומואים, אלא מתנגדי משטר, אנשי שמאל, מרצים ואמנים ואנשי רוח, כול מי שבעיני אבי מעוז ושולחו, הרב טאו, אחראי ל'טרלול הפרוגרסיבי', ל'פוסט מודרנה', או בקיצור – לרקמת החיים החילוניים, הדמוקרטיים, ההטרוגניים והלא הטרוסקסואליים במדינת ישראל.

     שלושים יום בלבד מפרידים בין השבעת הממשלה – לבין הפיכת ישראל למדינה המסמנת, רודפת ומגבילה להט"בים, אנשי ונשות שמאל, פעילי זכויות אדם, אנשי תרבות, וארגוני חברה אזרחית הפועלים בשם ערכי ההומניזם, הליברליזם והדמוקרטיה.

     בשלושים הימים האלה אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו אורזים מזוודה ומסתלקים מפה, כי אחר כך יהיה מאוחר ומסוכן מדי – או נאבקים שכול זה לא יקרה כלל. והמאבק הזה מתחיל ביום חמישי, בהפגנת התמיכה בבית המשפט העליון בירושלים, ובערב בתל אביב.

      מטבע הדברים, אלה גם שלושים הימים היחידים שבהם נוכל להתנגד למשטר החדש במרי אזרחי בלתי אלים. שכן, מרגע שאיתמר בן גביר ישלים את השתלטותו על המשטרה ועל משמר הגבול, ואבי מעוז את הקמת הרשות המקארטיסטית שלו במשרד ראש הממשלה, על אחת כמה וכמה אם תחוקק פסקת ההתגברות, המתגברת על זכויות האזרח והפרט – נהיה כול אחד ואחת מאתנו חשופים לחלוטין לאימי המשטר, בלי שום הגנה.

     ואז, אם המשטר יתקוף אותנו בכוח – יגזול מאתנו את זכויותינו הבסיסיות ביותר, כמו הזכות על גופנו, על קנייננו, חופש הביטוי וזכות ההפגנה – יהיה עלינו להתנגד לו בכוח. וזה בדיוק מה שימיט על ישראל אסון נורא.

     בזמנים האלה אי אפשר ואסור להתכנס בתוך בועה. אני שומע מכל עבר דיבורים פייסניים, על כך שהנורא מכול לא יקרה, שארה"ב ומדינות המערב לא תתנה לזה לקרות, שנתניהו יגביל את שותפיו, שהחבר'ה מהימין באו רק לעשות טוב לעם ישראל (על פי שיטתם כמובן), שכל עוד אמיר אוחנה הוא יו"ר הכנסת לא יפגעו פה בלהט"בים וילדיהם.

     אני לא מאמין לאף מלה. לא רק מפני שבנימין נתניהו הוא נוכל מועד, שקרן מוכח, אדם שאינו מכבד שום הסכם שהוא חתום עליו, ושום הצהרה היוצאת מפיו, אלא מפני שההסכמים הקואליציוניים שחתם עליהם ומינויים של יריב לוין לשר משפטים, איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי ובצלאל סמוטריץ' לשר ולאחראי על המנהל האזרחי, מדברים בעד עצמם.

     בנימין נתניהו, רב-חובל חבול, שיכור כוח, מוביל את ספינת הפאר ששמה מדינת ישראל היישר אל הקרחון, אל התנגשות מלאת עוצמה בין ממשלת חורבן של עבריינים ומשיחיים, לבין מערכת המשפט, יהדות ארה"ב והעומד בראש בת בריתנו הגדולה ביותר. מבחינתו, שתישרף המדינה. שתטבע בים.

     אבל אנחנו בני הערובה הלכודים על סיפון הספינה.