לקח להם זמן להתרגל למוסיקה הדרמטית, למקצבים, לרקיעות הרגליים, אבל בסוף דניאל ומיכאל התנתקו מגופי והחלו לנוע בחלל הסטודיו לפלמנקו של מיכל גיסתי, מיכאל נמשך בעיקר אל בבואתו במראות – ואל מיכל, ודניאל מכרכר בין הרקדניות, מנענע את גופו למקצבי המוסיקה, מחולל בדרכו.
אפשר לומר שרקדן פלמנקו חדש נולד הערב אצלנו בבית.
לא שזה מפתיע.
מיכל רוקדת, אחותה רוקדת, וגם ליה אחייניתי, בתם של יאיר ומיכל, שפעם הייתה ילדה קטנה והיום היא נערה תמירה, דקת גוף ומהממת, רקדה היום בחזרות על המופע "קואטרו" בסטודיו, והדהימה אותי ביכולתה לבטא רגשות ולהקרין אצילות, בדיוק כמו האמא שלה.
וגם אמרתי לה את זה.
את הבוקר התחלנו מוקדם כרגיל, ובבית. כשחזרתי מן הכושר עשיתי לילדים ביצה מקושקשת, שאכלו אך מעט, כי אכלו עם אילנה בננה, וכריך עם ריבה ולבן לא ממש רצו. אז הוצאתי להם את המשחקים מן המחסן, והשתעשענו בחצר. היינו צריכים להישאר בבית, כי בעשר בא זיגפריד לבקר.
זיגפריד הוא יהודי גרמני, בן גילי, אב לתאומות בנות שבעה שבועות, שנולדו בפונדקאות. אנחנו מתכתבים כבר כמה חודשים, והוא מתעתד לעלות ארצה עם הבנות.
הוא הגיע בגפו, לכמה ימים, כדי להסדיר פה כל מיני עניינים, וזו הייתה פגישתנו הממשית הראשונה.
הוא הביא איתו מכוניות קטנות לילדים, ומיד יצר עימם קשר. אני בדיוק ניסיתי ללמד אותם לצייר עם 'לורדים' עבים מאוד של צבע לא רעיל. אבל במקום לצייר הם מילאו בצבע את פרצופם ואת פיהם.
אז ניקיתי להם את הפנים והידיים, ואז דניאל החכם הצביע לעבר ה"דניאלה" במקרר. הוצאתי לכל אחד דניאלה עם כפית, והושבתי אותם בכיסאות הפלסטיק הקטנים ליד שולחן הפלסטיק של 'הגדולים.'
הם אכלו בהנאה דניאלה, מתמרחים בה ומורחים בה את השולחן למול עיניו הנדהמות של זיגפריד.
"תתכונן," חייכתי אליו בהנאה. "זה גם מה שיהיה אצלך בקרוב."
אחרי שרחצתי להם שוב פנים וידיים והחלפתי להם חולצות הבנתי, שמוטב לצאת איתם החוצה, למרות החום. אז הלכנו בתחילה לרחבת סוזן דלאל, שם רצו במהירות מצד אחד של המתחם לצדו האחר – הם אוהבים לעשות הקפות מסביב – ואחרי כן לגן המשחקים של מתחם התחנה.
זיגפריד עזר לי מאוד, בעצם זה שהיה שם, והשגיח איתי על הילדים, וגם באיסופם לעגלה והתרתם ממנה.
לקראת שתים עשרה הכנסנו אותם לעגלה ופסענו הביתה. דניאל ומיכאל נרדמו כבר בדרך, ואני השכבתי אותם במיטות אפילו בלי ארוחת צהריים, עד כדי כך הם היו עייפים, כנראה מן החום (מזל ששתו הרבה היום), ונפרדתי מזיגפריד.
חשבתי לעצמי, שאם יתעוררו משנתם הטרופה יהיו ודאי רעבים מאוד. אז עקפתי את רצוני לתת להם ארוחת מוצקים, הכנתי להם בקבוקי מטרנה ממים קרים ושמתי לכל אחד על מיטתו. שלא יבכו מרעב כשיקומו.
בשתיים בצהריים כבר התעוררו והעירו אותי, ואכן אכלו מיד את הבקבוקים, ואז התארגנו לנסיעה לסטודיו של מיכל, שם התחילה החזרה בשעה שלוש. הגענו קצת אחרי כן. וזה היה רעיון פשוט מקסים, להביא אותם לסטודיו, לחוות את מיכל כמורה וככוריאוגרפית, את ליה כרקדנית ובכלל – לספוג מקצבים ותנועות.
הם בילו שם שעה בהנאה גדולה, ואחרי כן אספנו את מיטשל חברי ונסענו הביתה, לרחצה ולארוחת ערב.
מסתבר שבאמת אפשר ליהנות מן הבילוי הפשוט.
מחר יהיה לזה המשך, כשניסע בבוקר לבלות עם עינת והתאומים בגן השעשועים הקרוב לביתם, בגבעת שמואל.
לילה טוב.
