כרגע, חצות ורבע, חזרתי הביתה מנסיעה לעפולה. כמו שכתבתי כאן אמש, היום התקיים בעפולה ערב שירה גאה, בחסות "הליקון," ובהפקתו של רגב אלהרר, בחור יקר ומשורר בעצמו, שעושה בשנים האחרונות הרבה מאוד למען השירה העברית בכלל, והשירה הגאה בפרט. בערב השתתפו שז, דניאל באומגרטן, שקד כהן, תמיר אסולין, רן שפירא, נדב בושם ורוויטל ומלכה לוין.
האולם היה קטן, אך מלא, והאווירה חמה. המשוררים/ות והזמרות, שהן בנות זוג, הפליאו ביצירותיהם, ונדב בושם, שעלה לבמה בתלבושת אישה יראת שמים, השכיב את הקהל מצחוק בדמות משוררת מתנחלת ימנית ביותר, ביקורתית כלפי עולם ומלאו, ובו-בזמן חסרת מודעות עצמית.
לא מצאתי שם חתן (אלא אם כן מישהו שם שם עלי עין ואני עוד אינני יודע זאת), אבל מצאתי שם רוח יצירה רעננה ושירה במיטבה. אהבתי מאוד את מה ששמעתי הערב. בייחוד התרגשתי משיריה של משוררת טרנסית, בוגרת כיתת השירה של "הליקון," שעמדה וקראה, בקול רועד, וגם כול גופה רעד, שירה פשוט מצוינת, עזה בדימוייה, באמירותיה, ובו-בזמן גם כובשת לב.
אחרי האירוע ניגשתי אליה. שאלתיה האם פרסמה אי-פעם את שיריה. היא אמרה לי שלא. ביקשתי ממנה שתיצור אתי קשר דרך פייסבוק, כי אני פשוט חייב לעזור לה לצאת לאוויר העולם. היא משוררת מדהימה, מצמררת.
שמחתי לפגוש באירוע גם את חברתי, המשוררת רחל מדר איינהורן, שאת ספרה "שירת האדמה" הוצאתי לאור בהוצאת "שופרא" שלי, וגם ליוויתי אותה חלק מן הדרך, במהלך כתיבת הרומן הראשון שלה, שעוד לא ראה אור. כיף לפגוש אנשים שעבדת איתם זמן רב כול כך בערב. זה באמת מרגיש כמו מפגש משפחתי.
כשיצאתי מן המועדון שהערב נערך בו גוועתי ברעב. נסעתי קצת, ועצרתי במתחם בילוי בצפון עפולה. היו שם "ארומה" ו"קפה לנדבר" ו"BBB." בחרתי באופציה האחרונה. הצטיידתי שם בהמבורגר אסדו מצוין, וצ'יפס, והפלגתי לדרכי, נוסע בכביש 65, המהיר כול כך, לכיוון כביש 85 למשגב.
בדרך שמעתי לסירוגין את תכנית הלילה של אפי בן אברהם, "היום שהיה," בגל"צ, ואת תכנית האירוח של "כאן תרבות" עם מירה זכאי. היה מצוין.
מחר, בתשע בבוקר, אתייצב בבית החולים בנהריה לניתוח כלי דם ברגל. הניתוח ייערך בשעה שלוש. אני מניח שאהיה רדום אחרי כן. תודה לכול מי שהגיבו ושלחו הודעות החלמה מהירה. אחד הדברים המפליאים שקרו לי הבוקר הוא שיחת טלפון ממישהי שאינני מכיר, החברה בקבוצת לסביות גדולה וותיקה. הן קראו את הפוסט שלי מליל אמש, והחליטו להזמין אותי למפגש סופר עם חברות קבוצתן. שיחה נוספת קיבלתי מחברה ותלמידה שלי, ליאורה, שסיפרה כי היא מתכננת לארגן לי מפגש סופר נוסף. והיו גם שתי תלמידות שהפקידו לי כסף היום בחשבון, על חשבון הסדנה הבאה.
האמת היא, שאתמול, כשהעליתי את הפוסט של אמש, חששתי קצת. ידעתי שאני מגלה את עצמי בחולשתי, שאני שובר את הפאסון-כביכול של האיש-החזק-לבלי-חת-העומד-בפני-כול. אני שמח שעשיתי זאת. רק הבעה כנה של קושי יכולה להניב היענות יפה כזו מלב זולת.
חשבתי על כך הבוקר, כשסיימתי לתרגם מאמר ארוך של חומרי התחקיר לספר הבא שלי, ואז יצאתי (שוב) לעבוד בגינה. ניכשתי עשבים, קצצתי שיחים ואגב כך העליתי בזכרוני את דליה רביקוביץ,' שכתבה בשירה "פרנסה" את הדברים הבאים –
פרנסה
לַעֲזָאזֵל הַשִּׁיר, אֲנִי צְרִיכָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שֶׁקֶל חָדָשׁ.
וְזֹאת בְּעִקְּבוֹת מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִמֵּךְ
וְשָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ,
וְשָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ וְאוֹתָךְ וְאוֹתָךְ.
לְשֵׁם מְלִיצָה
אוֹמְרִים עַל הַיָּם שֶׁאֵינֶנּוּ נָח.
אֲנִי אֶל הַיָּם לֹא מַגִּיעָה
אֲנִי מִשְׂתָּרֶכֶת עַל מִדְרָכָה
וְלָךְ אֵין מְנוּחָה וְלִי אֵין רְוָחָה
וְהַמִּרְצָפוֹת מְעֻקָּמוֹת
וְזֶה רַק הַמְעַט שֶׁיֵּשׁ לִי לוֹמַר,
וּבְעֶצֶם אֲנִי שׁוֹתֶקֶת שָׁנִים
וְאֵינֶנִּי אוֹמֶרֶת שׁוּם דָּבָר,
וְעַל כָּל הַתִּפְאֶרֶת וְרִקּוּעַ הָאוֹר אֲנִי מְוַתֶּרֶת בְּקַלּוּת
כִּמְעַט שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת,
וְזֹאת בֶּאֱמֶת בְּעָיָה מְצִיקָה
מִבְּחִינָה מַעֲשִׂית וּמִבְּחִינָה אַחֶרֶת.
וְכָל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי אֵינוֹ יוֹתֵר
מִגְּנִיחָה חֲטוּפָה וְכִּחְכּוּחַ גָּרוֹן
כִּי לַעֲזָאזֵל הַשִּׁיר וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ,
אֲנִי צְרִיכָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שֶׁקֶל חָדָשׁ
בְּחֶשְׁבּוֹן אַחֲרוֹן.
*
[מתוך: דליה רביקוביץ, כל השירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית פועלים].
וחשבתי גם על דוד אבידן, על איך שמת.
ואמרתי לעצמי, טוב שכתבתי אמש את הפוסט הזה, על הקושי הכלכלי ועל הניתוח הקרב. מוטב לפתוח את הלב בפני הזולת, לא להתעקש על עמדת העשוי לבלי-חת, כי אחרי ככלות הכול, גם אני בשר ודם, ולעתים זקוק לעזרה.
אז אם אתם רוצים לארח אותי למפגש סופר אצלכם בבית, לחוג חבריכם וחברותיכם, באחד מימי שישי או שבת בחודשים יולי-אוקטובר, אשמח. צרו אתי קשר כאן, או במייל ilan@isheinfeld.com, או בטלפון 0522-300098.
לילה טוב,
אילן.
