החיים, ההורות, הכתיבה ומה שביניהם (212).
הבוקר, ערבו של יום כיפור, קמתי מלא חמלה. ומיד חשבתי עליך. גבר בן תכף שבעים וחמש, כבר לא כל כך בריא, עם צורך בקולונוסקופיה מדי כמה שנים, כנראה גם בדיקת ערמונית, התמודדות עם שומן יתר באזור המותניים, התקרחות, אולי גם בעיות עם כלי דם, כול הדברים האלה שגם אני מכיר. ההבדל בינינו הוא, שאני צעיר ממך בעשור ומשהו, ולא צריך לתחזק דימוי ציבורי בצביעת שיער והדבקתו, בדחיקת הכרס ובהפגנת ריצת בוקר בטיילת, וגם אינני מוכרח לצאת במשאית שקופה לסיורים ברחבי הארץ, לפגוש בני אדם שאין לי שום שׂיג ושיח עמם, שאני נרתע מהם ובז להם בעומק לבי, אבל זקוק לקולם ביום הבוחר.
חשבתי עליך, ונמלאתי חמלה כלפיך. הרִיק הפנימי הגדול, שכול השנים ניסית למלא בפעילות דיפלומטית ופוליטית, בהשגת משרתך כראש ממשלה לשעבר, בכוחו של שלטון, ולחליפין גם במנעמי השררה ובעונג החמדנות. הנאומים בקול בריטון מלא פאתוס, מלאי חשיבות ושקרים, ההשתכשכות בקרבת מנהיגי עולם, שרובם ככולם לא סובלים אותך, אבל מתייחסים אליך כאל הכרח מדיני ופוליטי, וגם הסיגרים היקרים, הליקר, המטוס, חליפות הבגדים המהודרות שקיבלת כמתנות מחברים, כול הדברים האלה לא מִלאוּ את הריק בתוכך, גם לא השׂבּיעו אותו, רק הפכו אותו לחור שחור רעבתן, נטול תִכְלה, נטול תכלית כלשהי מלבד מילואו הכפייני.
ועכשיו, שעננת התיקים מעל לראשך מתחשרת, בכל עדוּת של בני אדם שמקודם היו בני בריתך ובני ביתך, או לפחות עובדיהם של מיטיביך ;עכשיו, שאתה כבר יודע כי קרוב לוודאי שתבלה את שארית ימיך בכלא, על שום כול השחיתות שקיימת, ופרחה מסביבך, לצורך מילואו של הריק בתוכך; עכשיו, שאתה יודע שאם לא תשב בכלא ותצליח לסחוט חנינה מידי הנשיא שאתה מינית, אך היא לא תהיה נטולת קלון, ועל כן גם אם לא תהיה בכלא ממש, תיוותר בתוך כלא הקלון שהֵמטת על עצמך – אתה מתרוצץ ברחבי הארץ, בין כיכרות לבתי פָּקודים, בין כלי תקשורת שונים, כאדם הנאבק בנואשות, בשארית כוחותיו, על חירותו, על כבודו, על שארית חייו.
זה באמת מעורר בי חמלה, ביבי, וגם רחמים.
אתה הרי מנסה לעשות כול מה שאתה יודע. מסכן את ישראל במלחמה עם חיזבאללה, במידה והסכם הגז עם לבנון יידחה; פוגע באינטרסים האסטרטגיים, הביטחוניים והכלכליים של ישראל בחתירה תחת ההסכם הזה, המחליף מלחמה כמעט ודאית בשלום כלכלי בטוח; מחריב את עתיד החברה הישראלית בכלל, ואת עתידם של אלפי ילדים חרדים בהווה ובעתיד, על ידי הבטחת תקציב למוסדות חינוך שלא ילמדו לימודי ליבה, וכך יוציאו מקרבם נערים בְּעָרים, שיסַמכו לעד על תקציב המדינה ועל המיסים שאנו משלמים כאזרחים יצרנים; כורת ברית עם עבריין מורשע, שמבטיח מראש כי יפעל לשינוי החוקים מכוחם נמנע מאדם תחת קלון לשרת את הציבור; מקדם ומפתח מפלגה שהיא תערובת ארסית של פשיסטים יהודיים, גזענים והומופובים, עד כדי כך שהיא כבר מאיימת לגזול מכוחך שלך, ובעתיד תהיה מחויב לקבל את תכתיביה, שיהרסו את מרקם חיינו כאן; מטפח עשרות פעילים ופעילות בשכר ושלא בשכר, המפיצים אלימות ורעל, תעמולה המציגה את השמאל כצאצאי נאצים וכמי ששכחו מה זה להיות יהודים; משרת את האינטרסים הרגשיים של בני ובנות ביתך בהתעלמות מבִּתך, במתקפות על שָׂרה אחרת, העושה כול שביכולתה כדי לעטוף אותך בחנופה; מה אגיד לך, בנימין נתניהו, אתה באמת אדם אומלל. כאותה צפרדע מן המשל, המנסה בכול כוחותיה לנתר מעל צנצנת הלבן שנפלה לתוכה, עד שתֵחבץ ותִקרש והיא תוכל לקפוץ ממנה, כך גם אתה. לכוד בצנצנת אשמותיך, בכד השחיתות שלך, ומנסה לקפץ מתוכו לשווא אל חירותך.
אתה מִסכן, כי אין מוצא ואי אפשר שתמצא כזה, בנימין נתניהו. סרחתָ, והסִרחה הזאת לא באה משום מקום חיצוני, אלא מתוכך. ועל החרפה המסוימת הזאת, על הקלון הנורא הזה, לא תהיה לך שום סליחה, וממנה לא יהיה לך מפלט.
לוּ הייתי חברך, הייתי אומר לך: שׁחרר, ביבי. די. עשית כול מה שיכולת. במשך כול שנותיך פעלת הרבה, עשית גם כמה דברים טובים למען מדינתך, כמו הישגיך כשר אוצר לשעבר, או ייזוּם והקמת גדר ההפרדה, למשל. אבל זהו. זה נגמר, ביבי. אנחנו הרי לא ניתן לך לשוב לשלטון, כי שוּבך אליו יהרוס את חיינו, את כול מה שאנו מזהים ומקווים לו כמדינת ישראל, מדינה יהודית דמוקרטית, אור לגויים ומקום שטוב לחיות בו. אבל אני לא חברך, ואני יודע שלא תשְׁעה לעצתי. ולכן, אין לנו ברירה ועלינו לשחרר אותך. וכך נעשה, בעזרת השם, בראשון בנובמבר 2022. אנחנו ניכנס לחיים טובים וארוכים ולשלום, ואתה, כּפָּרות, תעמוד לגורלך.
