תחרויות הן בעבורי זימון ליצירה, ולמפגש עם יוצרים ויוצרות שאינני מכיר מקרוב את יצירתם.ן. זו גם הסיבה שהתחלתי בקיום תחרויות שירה לפי נושאים באתר שלי.
מדובר ביוזמה צנועה שלי עצמי. אני היוזם את התחרות, קורא את השירים, מחליט מי מביניהם יזכה בפרס, והפרס אף הוא צנוע – ספר או יותר מהוצאת 'שופרא' שלי.
אני מקווה שהתחרויות הללו מעודדות אתכםן לכתוב דברים חדשים ולהעלות דברים שלא פרסמתםן עד כה. או שפרסמתםן ואתםן רוציםות לתת להם עוד הד.
עד כה קיימתי תחרות שירים על עבודת ילדים ועל זיקנה. שלוש התחרויות החדשות הן בנוגע לטבעונות, צמחונות ואהבת החי; לכיבוש ולחזון השלום; ולמאבק נגד אלימות כלפי נשים.
כשהקמתי את מדור התחרויות חשבתי שהוא יגביר את התנועה באתר שלי ויסב לי עונג כמשורר. לא היה לי מושג מה עומד להתחולל בו. מה שקרה הוא, שמשוררים ומשוררות פשוט נפלאים ונפלאות שלחו שירים לתחרויות. לכן, בתחרות הראשונה, שמעטים יחסית שמעו עליה, היה לי קל לבחור את השיר הזוכה מביניהם. אך הפעם, בתחרות על שירי הזִקנה, נתקלתי בקושי של ממש. רוב השירים שהוגשו בפניי הם פשוט מצוינים. הם משקפים זוויות ראיה שונות על הזקנה, סגנונות כתיבה שונים וגם ייחודיות רבה של כול כותב וכותבת.
בקושי רב בחרתי מתוכם כמה שירים ראויים במיוחד. אבל איך אפשר לדרג בין משוררים.ות כה מיוחדים!? מה גם, שהבטחתי את ספר שיריי 'יודע כיליונו' לזוכה אחד.ת? כנראה שיהיה עלי לזכות בו את כולם.ן.
בפרס הראשון יזכו שלושה. הראשון שבהם הוא חברי, המשורר החרדי יוסף עוזר, שאני מכיר ואוהב עוד מימי ספר-שיריו הראשון, 'סילן טהור' (ספריית פועלים, 1981). הספר הזה זכה בפרס רון אדלר באוניברסיטת חיפה, והיה פורץ גבולות, מפני שהביא בפני החברה הישראלית את עושרה העמוק והססגוני של יהדות בבל:
זְנְגוּלָה *
עַפְעַף סוֹגֵר עַפְעַף
חֲבוּקִים כְּטַבְּעוֹת זְנְגוּלָה טְבוּעַת דְּבַשׁ
חָרַזְנוּ חוֹחִים וְשִׂמְחָה
רָאִינוּ עַיִן בְּעַיִן גַּם אִם לֹא בִּמְנוּחָה
פִּכְּתָה הָעֲלִיָּה הַגְּדוֹלָה מִבָּבֶל
גַּם מִשְׁפַּחְתִי
חֲפֵצָה לִהְיוֹת נָהָר :
אֲסֵפָה כִּנּוֹרוֹתֶיהָ הַשְׁתוּקִים
וְעָלְתָה לְאֶרֶץ מוּצְרֵי רֶפֶת וְכַוֶרֶת.
סַבָּא מִמִּטַּת חָלְיוֹ אוֹמֵר לְסַבְתָּא טוֹבָה לְהַקְדִּים תְּרוּפָה
לֶאֱפוֹת עִם נֶכְדָּהּ אֶת הַזְּנְגוּלָה
עָמֹק בַּשֶּׁמֶן הָרוֹתֵחַ – חֲבוּקִים עִגּוּלִים
כְּמוֹ פַּעַם – בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. וּמַדּוּעַ לֹא יִמְתַּח כִּנּוֹרוֹ הַמְכֻוָּן
לוֹמַר שִׁירָה שִׁירָתוֹ. לֹא פַּעַם לִרְאוֹתוֹ עוֹמֵד בְּרֹאשׁ רֹאשָׁהּ
שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת הוּא דּוֹבֵר עַרְבִית מְצֻיֶּנֶת בִּיְהוּדִית מִתְרַפֶּקֶת
וְכִנּוֹרוֹ עֶצֶב עָצֵב בְּכוּר הַהִתּוּךְ מֵצֵר.
הִבַּטְנוּ בַּסַּגְסֹגֶת: הִנֵּה, יָשַׁבְנוּ.
מַיִם חַיִּים עוֹמְדִים עַכְשָׁו בַּצֵּל.
שׁוּב תָּלִינוּ הַכִּנּוֹרוֹת עַל נְהָרוֹת.
שִׁיְטוּ דְּאָגוֹת הֲרוֹת צִפִּיָּה.
כְּהוּיִים, שַׁבְנוּ אֶל הַשְׁתִיקָה. מְנֵצִים,
כְּמַיִם חַיִּים הָעוֹמְדִים עַכְשָׁו בַּצֵּל הַמִּתְכַּהֶה.
*טבעות מאפה שמטגנים
וטובלים בדבש.
וכיוון שלא נס ליחו, הרי שירו של יוסף עוזר על הזִקנה:
לִכְתֹּב לָכֶם עַל הַזִּקְנָה
קֹדֶם צָרִיךְ שֶׁאֶקַּח אֶת הַכַּדּוּר הַסָּגֹל,
בָּעֶרֶב יָשִׂימוּ אֶצְלִי הַיּוֹם אֶת הַנֶּכְדָּה.
גַּלְגַּל הַהֲלִיכוֹן יָצָא מֵהַמָּקוֹם,
הַבֵּן שֶׁלִּי יָבוֹא מֵהָעֲבוֹדָה בָּעֶרֶב לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ,
מֶרְחַק הַיָּד מֵהַגַּלְגַּל לֹא הָיָה תָּמִיד כָּזֶה.
קָשֶׁה לְסוֹבֵב אֶת הַפֶּרֶק,
אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל טִפָּה לְחַבֵּק.
צָרִיךְ שֶׁהַיָּד תַּפְסִיק לִרְעֹד. שֶׁאוּכַל לְהַחֲזִיק
בֵּינְתַיִם אֵינֶנִּי זוֹכֵר הֵיכָן הָעִפָּרוֹן.
צָרִיךְ לָקוּם לְשֵׁרוּתִים מִיָּד לִפְעָמִים
שָׁכַחְתִּי לִסְגֹּר אֶת הַמִּכְנָסַיִם
לִפְעָמִים שׁוֹכְחִים לִפְתֹּחַ.
אֶכְתֹּב כְּשֶׁתָּבוֹא הַמְּטַפֶּלֶת,
אַחֲרֵי הַמִּקְלַחַת, כְּשֶׁשּׁוֹתִים תֶּה.
אֲבָל אֶהְיֶה עָיֵף,
אוּלַי כְּשֶׁאֲנִי אֲדַבֵּר
וְהִיא תַּסְכִּים לִכְתֹּב
אֲנִי מְקַוֶּה. מָחָר
מה שקנה את לבי בשיר הזה הוא הקטלוג המהורהר של פעולות וחפצים ורצונות והתכוונויות, שמסדר הדובר הלירי הזקן פה בדעתו, אך מרוב עייפות הוא נקטע באמצע המחשבה.
מלבד יוסי, אעניק את הפרס הראשון גם למשורר שי מדמון, שאינני מכיר, אבל הוא נפלא, ולמשוררת מורן קבסה. אין לי מושג מי רוב הא.נשים האלה, אבל זה בדיוק העניין. לגלות מחדש את פני השירה הנכתבת כיום. שי מדמון מצליח לדבר את קצב הדיבור של הזקנה ולבטא מבעדו גם את חוסר השליטה בגוף. אבל הדובר הזקן בשירו, אף על פי שמילותיו נשמטות ממנו, בכול זאת מצליח לאחוז בחרוז אחד. וזה מאד יפה בעיניי.
שי מדמון
זִקְנָה
תַּקְשִׁיבוּ תַּקְשִׁיבוּ לִי,
לְאַט
הַדָּם זוֹרֵם בְּעוֹרְקִי
עוֹד לֹא אָמַרְתִּי אֶת הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה.
הָיָה לִי מִשְׁפָּט אֲבָל גַּם הוּא נִשְׁמָט
מִיָּדַי הָרוֹעֲדוֹת.
מורן קבסו נטלה את הדימוי המובן-מאליו כביכול, של הסביון, כדי לדבר דרכו על הזקנה. אך כבר למן השורה הראשונה בשיר אתה קולט שמדובר במשורר מתוחכמת ומיומנת, החורזת ומלהטטת במלותיה, שומרת על מקצב טוני (מספר ההטעמות בשורה) ועל חילופין בין מוחש למופשט, ורק בסוף השיר אתה מגלה, שהדוברת ליבה צהוב כשל הסביון האהוב, ושהבטחת הניצחון שלה את המוות היא הבטחת שווא, שניתנת למימוש רק במלאכת השיר. בשיר הזה עצמו.
מורן קבסו
סביון אביבי
אֲנִי אֶזְכֹּר אוֹתְךָ, אָהוּב תָּשׁוּשׁ
עֵת תֶּחְדַּל מִן הַמִּרְדָּף
אַחַר הָרָקִיעַ הֶחָמוּשׁ
בָּעֲנָנִים צְחוֹרִים, כְּלֹבֶן דַּף
נְיָר הַמַּמְתִּין לְשִׁיר חָדָשׁ
גַּם שַׂעֲרוֹתֶיךָ הֶחְוִירוּ, עֲדִינוֹת
לוּ רַק יָדַעְנוּ כִּי הַזְּמַן הוּא מְקֻדָּשׁ
לֹא נִמְצָא אֶת נְּעוּרֵינוּ בְּמַעְיָנוֹת
לֹא נִמְצָא פֵיָה אֲשֶׁר תִּצֹּר קְסָמִים
אַךְ רִיסֶיךָ יְבַקְּשׁוּ מִשְׁאָלָה
מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר כְּמַלְאָכִים רָמִים
רַק חַסְרֵי הָאֱמוּנָה יִשְׂאוּ תְּפִלָּה
אֲשֶׁר תְּעַנֶּה, עוֹד תִּחְיֶה בְּלִבִּי הַצָּהֹב
הַצָּעִיר, תִּחְיֶה בִּתְכוֹל רָקִיעַ
עוֹד נְנַצֵּחַ אוֹתוֹ, אֶת אֹפֶל הַמַּכְאוֹב
אֶת הַמָּוֶת הַמַּפְקִיעַ.
* * * * * * * * * * * *
כדי להשתתף בתחרות עליך מקודם לכן להירשם לאתר. לא לניוז לטר, למכתב החודשי שלי, אף כי גם זה נהדר, אלא לאתר. לחץ על הדמות המופיעה מצד שמאל מעל דף הפתיחה באתר. בשם המשתמש/ת כתוב.י את שמך המלא באנגלית, כך ilansheinfeld. בסיסמה כתוב.י את מספר הטלפון הנייד שלי בלי מקף מפריד, כך 0522300098. ואז לחצ.י על 'הרשמה.'
כעת עליך להמתין עד שאראה שנרשמת ואאשר את ההרשמה. בלי אישור מצדי לא תוכל.י עדיין להעלות שיר למדור תחרויות, ואין צורך להחליף סיסמה. אינך יכול.ה להכניס שיר לתחרות כי עוד לא אישרתי אותך כמשתמש.ת באתר, ולכן הוא אינו מזהה אותך. ברגע שאאשר, תוכל.י לגלוש למדור תחרויות, בתוכו לשרשור התחרות שאליה את.ה רוצה להעלות שיר. שם תופיע תמיד הודעת פתיחה מטעמי. מעל ההודעה מצד שמאל ישנו מספר, ולידו המילה 'הגב.' כאשר תלחצ.י על 'הגב' ייפתח בפניך ריבוע לבן, בו תוכל.י 'להדביק' את שירך. אל תשכח.י אחרי כן ללחוץ על 'שלח.'
וזהו זה. ברגע שהשלמת זאת השיר שלך נוסף לשרשור השירים בתחרות המסוימת הזאת.
אנא אל תשלח.י לי את השירים במייל או בתגובה לפוסט ברשתות החברתיות. לא אקרא אותם אלא באתר שלי, אחרי שהעלית אותם אליו.
בבקשה אל תראו בזה יוהרה או הפניית עורף. אני הורה יחיד, סופר מחויב לכתיבתו, מורה לתלמידיו ועורך לסופריו. אין לי זמן להעלות בעצמי את שיריך לאתר, אבל אשמח מאוד בקריאתם.
בהצלחה רבה.