תחרויות

דוּלוֹת רְפָאִים ליוו אותה.

     באפריל האחרון הכרזתי על תחרות שירי לידה ומיילדות, לכבוד יום המיילדת הבינלאומי של האו"ם, המצוין מדי 5 במאי. לשמחתי נענו משוררות רבות לאתגר והגישו משיריהן לתחרות. אבל לי לקח זמן לבחור מי מהן תהיינה הזוכות בתחרות, משני טעמים. ראשית, שירים רבים שהוגשו היו טובים ועזים בעיניי. שנית, לא השכלתי למנות לתחרות שופטות, ובדיעבד, זה מה שהיה עלי לעשות.

     כך או כך, הדפסתי את כול השירים וקראתי בהם שוב ושוב, ולבסוף הכרעתי: במקום הראשון זוכה נוגה שגב, עם שירה "דולות רפאים ליווי אותי," ממנו לקוחה גם הכותרת של פוסט זה, ועם שירה "עם לדתכם." שירה "דולות רפאים" מתאר בצורה מצמררת ומעוררת התפעלות והשראה את שושלת האימהות המתות, שליוו אותה במתן החיים לילדיה. שירה "עם לדתכם" מתמצת, במבנה קטלוגי, את ההתמסרות המוחלטת של אם, בחלבה ובדמה, בנפשה ובחייה, לילדיה.

     במקום השני זוכה גלית פז עם שירה "כל הדם הזה" המבטא בעוצמה רבה את הלידה של אישה את עצמה מחדש כלביאה, ברגע שבו היא יולדת חיים חדשים. במקום השלישי זוכות תמר ענבר-שחם עם שיריה "קריעת ים סוף" ו"מושלם מהרגע הראשון", שאהבתי מאד את הספציפיות בהם, ממנה היא מרקיעה לעולמות של מעלה, ומירב שקד עם שירה "בלי אפידורל", שאף היא עומדת בחוזקה על חווית ההיוולדות מחדש של אישה בתוך לידת ילדיה. לציון לשבח זוכות רונית שלס עם שירה "לא יכלה יותר לנשום", נחמה קרמס עם שירה "לנסות שוב" וארנינה קשתן עם שירה "יחידתי – לבתי שאותה בחרתי לא ללדת."

     נוגה שגב תוכל לקבל מידיי עריכת כתב-יד לספר-שירה בחמישים אחוזי הנחה, כול שאר החברות הזוכות בפרסים או בצל"שים תקבלנה 50% הנחה לרכישת ספרי שירה של משוררות בהוצאת 'שופרא' לספרות יפה, ובהם ספריהן של מרסלה לונדון, רחל מדר איינהורן, שילה ויינברג, חגית אריאלי שיינפלד, תמרה אור, סיגל אשל, גילה ברסקי ונירה מלין.

     להלן השירים הזוכים במקומות הראשונים.

נוגה שגב

דּוּלוֹת רְפָאִים לִוּוּ אוֹתִי
בְּחֶדֶר הַלֵּדָה.
אִמִּי הַמֵּתָה,
סַבְתוֹתַי הַלּוֹחֲמוֹת, הַחֲלוּצוֹת, הַנֶּעְדָּרוֹת.
הֶחֱזִיקוּ אֶת יָדִי,
נָשְׁמּוּ,
כָּאֲבוּ,
דָּחֲפוּ,
הִרְבִּיצוּ בִּי תּוֹרָתָן.
וְנָשְׂאוּ בְּבִרְכַּת יְדֵיהֶן הַמֵּתוֹת,
אֶת חַיֵּי יְלָדַי אֶל הָעוֹלָם.
בָּרִאשׁוֹן
וּבַשְּׁנִיָּה.

נוגה שגב

עִם לֵדַתְכֶם
תָּרַמְתִּי אֵבָרִים.
תָּרַמְתִּי לֵב.
תָּרַמְתִּי כְּלָיוֹת (וּמוּסָרָן)
תָּרַמְתִּי מֹחַ.
תָּרַמְתִּי שְׁנַת לַיְלָה.
וְתָרַמְתִּי זֶהוּת.
וְהִשְׁאַרְתִּי לִי רַק מִלִּים.

גלית פז

כָּל הַדָּם הַזֶּה
וְהַכְּאֵב
וְהָאוֹשֵׁר
שֶׁהִבְטַחְתֶּם לִי שֶׁיָּבוֹא
אֲבָל לֹא הִגִּיעַ,
וְזַעֲקוֹת חֲרוּכוֹת
וְשַׁאֲגוֹת
שֶׁל הַלְּבִיאָה
שֶׁהָפַכְתִּי לִהְיוֹת
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה.

קריעת ים-סוף / תמר ענבר-שחם

בְּלַהַט אַחַר הַצָּהֳרַיִם שֶׁל אֶמְצַע אוֹגוּסְט
בַּשְּׁמִינִי בְּחֹדֶשׁ אָב, שְׁנַת אַלְפַּיִם וְחָמֵשׁ
כָּרַעְתִּי לָלֶדֶת אֶת הָאִמָּא שֶׁהָפַכְתִּי לִהְיוֹת
בִּזְכוּת הַתִּינוֹק שֶׁהָיִיתָ

בִּקְפִיצַת רֹאשׁ נַחְשׁוֹנִית פָּרַצְתָּ לְךָ דֶּרֶךְ
יוֹרֵד בַּתְּעָלָה, נִלְחָץ בֵּין הַמִּשְׁבָּרִים
יוֹרֶה עַצְמְךָ בְּעָצְמָה כַּבִּירָה מִן הַפֶּתַח
וּבְעִקְבוֹתֶיךָ הַשִּׁלְיָה, רַכָּה וְחַכְלִילִית

קוֹלוֹת מַיִם רַבִּים, נוֹזְלֵי השָׁפִיר וְהַדָּם
נוֹטְפִים שׁוֹטְפִים בְּעֹז כְּשֶׁבֶר עָנָן
נִתַּכים כְּמַפָּלִים עַל שַׂקִּית הַנַּיְלוֹן הַכְּתֻמָּה
שֶׁהִתְקִינָה הַמְּיַלֶּדֶת תַּחַת כִּסֵּא הַלֵּידָה

אֱלֹהִים עָבַר דַּרְכִּי בִּסְעָרָה, חָצָה אוֹתִי לִשְׁנַיִם
כְּאִלּוּ הָיִיתִי הַיָּם הָאָדֹם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ
הַנִּבְקָע עֲבוּרְךָ לְמַעֲבָר בֵּין חוֹמוֹת הגַּלִּים
נִפְתַּח כְּשַׁעַר פִּלְאִי בִּתְהוֹמוֹת מְּצוּלָה

נַחְשׁוֹל אַדִּירִים נֶעֱרַם בְּתוֹכִי
בְּמַגָּע עִם גּוּפְךָ הַזָּעִיר, הָעֵירֹם
אֲנִי מִסְתַּחְרֶרֶת דֶּרֶךְ שִׁבְעַת הָרְקִיעִים
מִתְכַּסָּה בֶּעָנָן סָמִיךְ שֶׁל אַהֲבָה

מושלם מהרגע הראשון / תמר ענבר-שחם

בִּבְרֵכַת פְּלַסְטִיק שְׁקוּפָה
עִם צִיּוּרִים שֶׁל דָּגִים צִבְעוֹנִיִּים
מְסִבָּה לְצִדִּי הַשְּׂמָאלִי
מוֹתַחַת וְנוֹעֶצֶת עֲקֵבַי בדֹּפֶן
כְּפִי שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי הָאוֹסְטְאוֹפָּתִית

קוֹלִי מִתְרוֹמֵם בְּצִוְחַת סוֹפְּרַן
נִשְׁמַע הֵיטֵב מִבַּעַד לַדֶּלֶת
שָׁם יוֹשְׁבִים בְּנֵי הַבְּכוֹר וְאִמִּי
מַמְתִּינִים בֶּחָצֵר, בְּצֵל הַסְּכָכָה
אֱלֹהִים תַּעֲזֹר לִי, הִנֵּה זֶה מַגִּיעַ

מִבַּעַד לְצִירֵי הַכְּאֵב וְהַלַּחַץ
רֹאשְׁךָ מַבְקִיעַ דֶּרֶךְ יִלּוֹד בְּאִשָּׁה
פְּנֵי הַמַּלְאָךְ שֶׁלְּךָ מִשְׁתַּקְּפִים מִתַּחַת לִפְנֵי הַמַּיִם
עֵינֶיךָ עֲצוּמוֹת עֲדַיִן, כֻּלְּךָ שַׁלְוָה וְיֹפִי
מֻשְׁגָּח הֵיטֵב בְּהַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה

אַתָּה מִשְׁתַּהֶה בַּדֶּרֶךְ הַחוּצָה
קֶּצֶב תְּנוּעָתְךָ חוֹלְמָנִי וְרַךְ
מְלַמֵּד אוֹתִי אֹרֶךְ נְשִׁימָה
הַחַמְצָן מְפַעְפֵּעַ טָהוֹר לְדָמְךָ
עֲדַיִן דֶּרֶךְ חוּט הַטַּבּוּר הַמְּפֻתָּל

גּוּפְךָ מִתְלַפֵּף עַל צִירוֹ בְּתוֹכִי
מְשַׁיֵּף עוֹרִי כִּנְיָר זְכוּכִית גַּס
מַשְׁלִים חֲצִי מַעְגָּל בְּהִלּוּךְ אִטִּי
נֶחְלַץ, נִמְחַץ אֶל הַחוּץ
בְּהִתְבָּרְגוּת עַצְמוֹנִית וּפִלְאִית

כָּעֵת פָּנֶיךָ פּוֹנִים מַטָּה
אֶל קַרְקָעִית הַגּוּמִי הֶעָבֶה
בְּעוֹד רֶגַע יִפָּלֵט גּוּפְךָ בְּרֶפְלֶקְס
אֶל חוֹף יָדֶיהָ שֶׁל הַמְּיַלֶּדֶת
הָעֲטוּפוֹת בִּכְפָפוֹת חַד-פַּעֲמִיּוֹת

הִיא תַּנִּיחַ אוֹתְךָ בֵּין זְרוֹעוֹתַי
עֵינֶיךָ כְּחֻלּוֹת כְּשֶׁל אָחִיךָ בְּדִיּוּק
תִּזְדָּרֵז לַעֲטֹף אוֹתְךָ בְּבַד חִתּוּל לָבָן
לִשְׁמֹר עַל חֹם גּוּפְךָ הַזָּעִיר

אַחַר כָּךְ הִיא תְּסַפֵּר לִי שֶׁיָּצָאתָ סָגֹל
כִּי עוֹרְךָ הִוְרִיד רַק אַחֲרֵי כַּמָּה נְשִׁימוֹת רִאשׁוֹנוֹת
אֲך בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי, בְּמַבָּט אִמָּהִי אוֹהֵב וְעִוֵּר
הַצֶּבַע שֶׁלְּךָ הָיָה מֻשְׁלָם מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן

מירב שקד

בלי אפידורל

נוֹלַדְתִּי מֵחָדָשׁ
קָשָׁה הָיְתָה הַלֵּדָה הַזּוֹ
וַאֲרֻכָּה…
הָיִיתִי גַּם הָעֻבָּר הַהוֹפֵךְ לְתִינוֹק
בְּמַסָּעוֹ אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם
וְגַם הַיּוֹלֶדֶת.
מִצַּד אֶחָד דּוֹחֶפֶת
מִצַּד שֵׁנִי נִמְחֶצֶת בַּתְּעָלָה.

אשמח אם הזוכות תפנינה אלי למימושן זכייתן.

תודה לכן,

אילן שיינפלד.

מודעה

אילן שיינפלד

כתיבה וקריאה הן בעבורי אורח חיים וגם הכרח. אני אדם המגלה את עולמו במלים. התחלתי לכתוב בגיל ארבע-עשרה, ומאז אני כותב שירה וסיפורת, מחזות ותסריטים, ספרי הדרכה בכתיבה ועוד, למבוגרים ולילדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.