ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נפגש הבוקר, בישורת האחרונה לפני הבחירות, עם נציגי אגודת הלהט”ב וארגוני הקהילה. הפגישה נערכה על פי בקשת האגודה ובסיוע התא הגאה בליכוד.
במהלך הפגישה הציגו ראשי הארגונים בפני רה”מ את מצב הקהילה, שמעו ממנו שוב כי רצונו לפעול למענה ואת הקושי שלו לעשות כן בשל מבנה הקואליציה. בין השאר אמר, על הנערים והנערות של הקהילה, שהם כמו חיות קטנות ביער.
אפשר היה להתייחס לאמירה הזאת כפליטת פה של אדם בלתי מנוסה בתקשורת. אבל היא מגלה עד כמה חסר רגישות הוא נתניהו ביחסו לקהילה. הוא תופס אותנו כבעלי חיים קטנים וחסרי הגנה. וכך גם ימשיך לתפוס אותנו, אם לא נקום ונראה לו את כוחנו הפוליטי.
הפגישה עוררה כעס בקרב פעילים ופעילות בקהילה. רבים טענו, שפגישה עם ראש הממשלה, שהבטיח להעביר את התיקון לחוק הפונדקאות והצביע נגדו, ובמהלך עשור שנות כהונתו פרחה כאן ההומופוביה, היא פגישה מיותרת מראש. אך יש לזכור, כי פגישה זאת היא אחת מסדרת פגישות שקיימה אגודת הלהט”ב עם כול מפלגה פעילה שהסכימה להיפגש עמה. בפגישות אלה הציגה האגודה בפני המפלגות את מסמך הדרישות הקהילתי, במטרה לגייסן לתמוך בשוויון לקהילה. למרבה הצער, רק מפלגת כחול לבן הבטיחה כי תתנה את הקמת הקואליציה בזכות וטו שלה למען זכויות הקהילה.
הבעיה היא אינה הפגישה עם ראש הממשלה, אלא האסטרטגיה של אגודת הלהט”ב מאז מחאת הקיץ שעבר. אסטרטגיה זו נשענת, כפי הנראה, על האמונה כי הקהילה היא מגוונת מכול בחינה, פוליטית ואחרת, ולכן אי אפשר לייצג באופן פוליטי עצמאי את צרכיה. אמונה זו היא שהכתיבה לאגודה את קידום שוויון הזכויות לקהילה באמצעות פנייה, עם מסמך דרישות, למפלגות הקיימות.
במלים אחרות, אגודת הלהט”ב, שהביאה להישג מדהים במחאת הקיץ שעבר, ביטלה מראש את האפשרות לתרגום כוחה של הקהילה לכוח פוליטי, שישנה את המציאות הפוליטית. היא קיבעה את גבולות ההעזה.
עובדה זו הכתיבה את מהלכי האגודה. היא הקימה מטה לבחירות הארציות, בנתה קמפיינים מקצועיים מפוארים, בפרינט, ברשתות החברתיות ובווידאו, לעידוד ההצבעה בקרב חברי/ות הקהילה ובני/ות משפחותיהם/ן, לכול מפלגה ששיבצה בה חבר/ת קהילה ו/או מחויבת לשוויון זכויות לקהילה, יצרה ליין של מוצרי שוויון למכירה כהתרמה וקידמה גם יוזמות פרטניות לשוויון, כמו תעודת הזוגיות השנויה במחלוקת מבחינה משפטית ואפילו תחרות עיצוב מצע הגאווה (מה שקושר בין זהות ומגדר לבין משכב, ומבחינה זו אינו מהווה חכמה יתרה).
העבודה האדירה הזאת של אגודת הלהט”ב ומתנדביה הוכיחה אילו כוחות יוצרים אדירים ישנם בקרבה, עד כמה שיתוף הפעולה בין ארגוני הקהילה השונים הוא אפשרי, וגם עד כמה חברי וחברות הקהילה מחויבים ומחויבות לשינוי חברתי. אל תקלו ראש באנרגיה הזאת. היא אדירה.
הבעיה היחידה של כול אלה היא, לצערי הרב מאד, שזו עבודה על ריק.
בישראל, רק קואליציית מרכז-שמאל ו/או ממשלת אחדות חילונית עשויות לחוקק חוקים שיבטיחו שוויון זכויות לקהילה. אך החלוקה לגוש ימין ולגוש שמאל מקשה מאוד על הקמת קואליציות נוחות כאלה. לכן, האגודה וארגוני הקהילה וחבריה וחברותיה בתאים הגאים השונים עשו כול שביכולתם כדי לקדם חברי וחברות קהילה במקומות ריאליים ברשימות לכנסת, אבל המבנה הגושי מכתיב המון. כך, אפוא, מועמד הקהילה עודד פריד, שנכנס לרשימת “אחי ישראלי,” נשמט מן המירוץ לכנסת ברגע שראשת מפלגתו החליטה לא לרוץ, וכרמן אלמקייס, נציגת הקהילה ב”גשר”, מתנודדת על אחוז החסימה יחד עם ראשת מפלגתה. במקרה הטוב, נישאר עם אמיר אוחנה ב”ליכוד”, איציק שמולי ב”עבודה” ועוד שלושה חברי כנסת חדשים – עידן רול, איתן גינצזבורג ויוראי להב הרצנו ב”כחול לבן.”
גם אם התחזיות הוורודות של הקהילה תתממשנה, וחמשת הח”כים האלה ייכנסו לכנסת, מידת היכולת שלהם להשפיע על חוקיה ולהשיג שוויון לקהילת הלהט”ב מותנית בתוצאות הבחירות ובמבנה הקואליציה הבאה. ספק אם יצליחו, אך הלוואי ויצליחו במלאכתם.
לו הייתה אגודת הלהט”ב נענית לקריאתי לראשיה ולראשותיה, להתייצב בראש מפלגה גאה, ולו היה מנכ”ל האגודה, אוהד חזקי, עם חברי/ות הצוות הקריאטיבי מאוד שלו, וחברי/ות “הפנתרות הוורודות”, נענים להצעתי לרתום את כוחות העשייה שלהם/ן למפלגה כזו, היינו מתרגמים את הכוח הציבורי האדיר של מחאת הקיץ לכוח מחץ פוליטי מובהק. או-אז היינו הופכים ללשון המאזניים בין הגושים, ומשיגים בכוח אלקטורלי שוויון זכויות לקהילת הלהט”ב.
לצערי, רוב הפעילים הוותיקים והחדשים באגודה ובקהילה לא נענו ליוזמה זו, ואסטרטגיית הבחירות שלהם, שנמנעה מראש מייצוג פוליטי מתואם של כול חלקי הקהילה, הותירה את השטח למפלגת “זהות” של משה פייגלין, הומופוב מוצהר בגלימה של אביר חירות ממוסטל. כעת, משמתברר כי חברים וחברות מהקהילה הגאה עומדים להכניס בקולותיהם את ההומופוב הזה לכנסת, ראוי שראשי וראשות הארגונים יביטו במראה וישאלו את עצמם האם פעלו נכון. האם בעצם התנגדותם להקמת מפלגה גאה לא סללו את הדרך להקמת מפלגה הומופובית בקולות חלקים מן הקהילה.
היש מחריד מכך?!
אני מאוד מקווה שביום רביעי הקרוב נתעורר למהפך. אך אם חלילה נקום למחרת יום הבחירות למציאות שבה תקום כאן ממשלת ימין קיצוני, עם פייגלין כשר אוצר, סמוטריץ’ כשר חינוך ובן גביר כיו”ר ועדת החוקה, אדרוש מאגודת הלהט”ב ומארגוני הקהילה דיון פומבי מסודר ופתוח לקהל ולתקשורת על הקמת כוח פוליטי, שייצג את הקהילה בבחירות לכנסת ה-22, שלפי כל ההערכות תתקיימנה כבר בתוך שנה.
אילן שיינפלד, תובל, 7.4.19
