אני צריך להגיד לכם משהו

     אני צריך להגיד לכם משהו. הערב, בתום יום שבו דניאל בני היה עם חום, ושני הבנים, מיכאל ודניאל, נשארו בבית וישנו רוב היום, נכנסתי לאתר מימונה, לבדוק מה מצבו של קמפיין מימון ההמונים שלי. לשמחתי גיליתי כי הגעתי למשקיעה המאה, ולסכום של 14,228 ש"ח, שליש הסכום הדרוש לי, כדי להוציא לאור בו-זמנית את שלושת ספרי השירה הגנוזים שלי, כדי לשבור את השתיקה שגזרתי על עצמי במשך חמש עשרה שנים.

המשקיעה המאה, כמו רבים ורבות אחרים, היא תלמידה שלי לשעבר, שאף היא כותבת. וזה ריגש אותי מאוד. ריגש אותי לדעת, שהתלמידים והתלמידות שלי מכל אחת עשרה השנים האחרונות, שבהן אני מלמד כתיבה, לכול מי שמעוניין בזה, שומרים אתי על קשר. שהם שמחים לעודד אותי, וליתן יד למימוש החלום הזה. גשר של שירים על פני שנים של שתיקה.

בזכות האהבה הזאת, התקשרתי הערב ליצחק רפפורט, עורך הניקוד הוותיק. בישרתי לו שיש לי שלושה כתבי יד בעבורו, לבדיקת ניקוד. אחרי כן צלצלתי למעצב ההוצאה שלי, דודי חי, כדי להתחיל לעבוד איתו על כריכות הספרים החדשים. ואז יצאתי אל החצר, התיישבתי למול המחשב – וסיימתי את השכתוב והעריכה של כל שיריי הגנוזים.

התשוקה, הדחף, הכוח והסבלנות לעשות זאת באו מכם ומכן, מכול אחד ואחת ממאה האנשים שהחליטו להשקיע בחלום שלי. שרכשו ספר אחד או יותר במסגרת הקמפיין וקירבו אותי, ומקרבים אותי, שקל אחר שקל, למימוש חלומי.

אשמח אם אתם, הקוראים והקוראות את הפוסט הזה, תצטרפו לתמיכה הזאת, בכתובת הקמפיין – https://www.mimoona.co.il/Projects/3280.

ולכולכם/ן, ככה, ישר מן המחשב האישי שלי, לקט שירים גנוזים, שיראו אור, בעזרת השם ובעזרתכם, בשלושת ספרי השירה הגנוזים הללו, ואני אוהבם מאוד.

*

בְּתוֹךְ הַכּוֹכָבִים הָאֲפֵלִים שֶׁל הָרִפּוּד

מִסְתַּתְּרוֹת גָּלַקְסְיוֹת שֶׁל אָבָק. יְצוּרִים

מְנַהֲלִים אֶת חַיֵּיהֶם בֵּין סִיבֵי בַּד כָּחֹל וְגַס,

הַנִּגְלֶה לִי שָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי בָּרַכֶּבֶת,

צוֹלֵל אֶל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ הַפְּנִימִי, שֶׁאוֹר מִן הַחַלּוֹן

צוֹבֵעַ בְּדִמְיוֹנוֹת מְשׁוֹרְרִים וְרַפָּדִים.

על נסיבות כתיבתו של ספר הזוהר

הָלַכְתִּי אֶל עֵץ עַתִּיק, נָבוּב,

וְחִבַּקְתִּי אוֹתוֹ בְּחָזְקָה. שִׁקַּעְתִּי

אֶת פָּנַי בְּתוֹךְ גִּזְעוֹ. הִקַּפְתִּיו

בְּיָדַי וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיִּקַּח מִמֶּנִּי

אֶת עַצְבוּתִי וְיִתֵּן לִי אֶת יַרְקוּתוֹ,

אֶת כֹּחוֹת הַצְּמִיחָה שֶׁלּוֹ, אֶת חַיּוּתוֹ.

עָמַדְתִּי כַּמָּה דַּקּוֹת, עַד שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי

שֶׁרַגְלַי מִתְחַזְּקוֹת, וְאֵינִי מִתְמוֹטֵט עוֹד

תַּחַת מַשָּׂא הַכְּאֵב וְהַצַּעַר, שֶׁאֵינִי

יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹרָם.

"נוּ, אֲדוֹנִי, מָצָאתָ מַשֶּׁהוּ בָּעֵץ,"

קָרָא אֵלַי גַּנָּן עִירוֹנִי, שֶׁיָּשַׁב

בִּמְכוֹנִית עִם חֲבֵרוֹ.

"כֵּן," אָמַרְתִּי לוֹ וְחִיַּכְתִּי.

"עֵץ נוֹרָא יָפֶה. אֵיזֶה עֵץ זֶה?"

"חָרוּב," הֵשִׁיב הָאִישׁ,

שָׂמֵחַ לְהַפְגִּין יַדְעָנוּת.

הוֹדֵיתִי לוֹ, וּבְלִבִּי גַּם לָעֵץ, שֶׁלָּקַח

מִמֶּנִּי אֶת עַצְבוּתִי, מַצְפִּין אוֹתָהּ

בְּגִזְעוֹ כְּמוֹ כַּלִּיא בָּרָק עַתִּיק,

מַתְּמִירָהּ וּמַטְמִינָהּ בַּחֲרוּבָיו,

כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בְּפֶתַח הַמְּעָרָה שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהּ

שִׁמְעוֹן בָּר יוֹחַאי וּבְנוֹ, וְאָכְלוּ יְגוֹנָם

וְכָּתְבוּ אֶת הַזֹּהַר, וְהִמְתִּיקוּ לָנוּ

אֶת חַיֵּינוּ בְּמֶתֶק פִּרְיָם.

השיר המתעקש

הַשִּׁיר הַמִּתְעַקֵּשׁ סוֹפוֹ לָצֵאת לְבַסּוֹף,
אִם נִרְצֶה בְּכָךְ וְאִם לָאו, לָכֵן מוּטָב
לְכוֹתְבוֹ בְּעִתּוֹ, לֹא לְסָרֵב לוֹ, לֹא לִדְחוֹתוֹ
עַד שֶׁיַּחְמִיץ, אוֹ יִשָּׁכַח וְיֵעָלֵם
בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה מִמֶּנָּה הִפְצִיעַ
כְּהַבְטָחָה בְּרוּרָה וּבְהִירָה
לְהִתְגַּלּוּת, גַּם אִם לְבַסּוֹף
הָיְתָה לָנוּ לְטֹרַח.

הַשִּׁיר הַמִּתְעַקֵּשׁ סוֹפוֹ לָצֵאת
גַּם אִם נַרְחִיק מִמֶּנּוּ נְדוֹד אֶל
כָּל טִרְדּוֹת יוֹמֵנוּ, הַמְּמַהֲרוֹת
לְהִתְיַצֵּב מוּלוֹ, מְבַקְּשׁוֹת רַק
לְהָנִיא אוֹתָנוּ מִמַּעֲשֶׂה הַשִּׁיר,
כְּאִלּוּ יֵשׁ בּוֹ גְּנַאי, אוֹ נֶגַע.

הַשִּׁיר הַמִּתְעַקֵּשׁ סוֹפוֹ לָצֵאת סוֹף סוֹף.

בילוי אמן

אֵדֵי מַיִם עָלוּ מִן הַכְּבִיסָה שֶׁהוֹצֵאתִי

הַחוּצָה, לְהִתְיַבֵּשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ,

נִדְמִים כְּמִין סוֹד סָמוּי,

פַנְטוֹם, אוֹ שֵׁד שֶׁנֶּחְלָץ

וְהִתְפָּרֵץ מִתּוֹךְ כִּלְאוֹ הַלַּח

בָּרֶגַע שֶׁנָּגְעָה בּוֹ שֶׁמֶשׁ חוֹרְפִּית.

הַבֹּקֶר הַקַּר לֹא הוֹתִיר הַרְבֵּה

תִּקְוָה לְשֶׁמֶשׁ נְדָבוֹת,

אֲבָל מִקֵּץ שָׁעָה וּמֶחֱצָה

שֶׁבָּהּ נוֹתַרְתִּי סָפוּן בַּבַּיִת,

רוֹכֵן מֵעַל תַּנּוּר סְפִּירָלָה

וּמְחַכֵּךְ מֵעָלָיו אֶת יָדַי,

הִתְבַּהֲרוּ פִּתְאוֹם הַשָּׁמַיִם.

הָרוּחַ הִסִּיעַ מֵעֲלֵיהֶם אֶת הָאַפְרוּרִית

וְגִלָּה אֶת תְּכֶלְתַּם.

בְּהִירָה,

רְחוּצָה וְצוֹנֶנֶת,

וּבְלִבָּה זוֹהֶרֶת שֶׁמֶשׁ מַרְהִיבָה.

הַבְטָחַת הַשֶּׁמֶשׁ, שִׁפְעַת הָאוֹר

פָּגְעָה בְּעֵינָי, נִסְפְּגָה בְּנַפְשִׁי,

הַדָּוָה אֶת דְּוָי הָחֹרֶף,

וְהוֹצִיאָה אוֹתִי אֶל הָרְחוֹב.

בַּתְּחִלָּה פָּנִיתִי לְכִוּוּן הַיָּם,

מְבַקֵּשׁ לִצְפּוֹת בְּמַעֲלָלֵי הָרוּחַ

בַּחֹל, בַּצְּדָפִים, בַּקֶּצֶף.

אֲבָל מִקֵּץ כַּמָּה צְעָדִים

סַבְתִי לְאָחוֹר וּפָנִיתִי אֶל הָעִיר.

נֶעֱזַר בַּאֲמַתְלָה (תִּקּוּן הַטֶּלֶפוֹן)

כְּדֵי לִנְסֹעַ עַד דִּיזִנְגוֹף

וְלַעֲלוֹת מִשָּׁם, בַּמֶּלֶךְ ג'וֹרְג',

עַד אֶל הַשּׁוּק.

בְּסִיּוּם הַיְּרִידָה בִּרְחוֹב הַשּׁוּק

כְּבָר הָיִיתִי מְאוּשָׁשׁ, שָׂמֵחַ

וּמְצֻיָּד בִּכְפָפוֹת שֶׁל צֶמֶר,

שְׁלֹשָׁה זוּגוֹת גַּרְבַּיִם וִירָקוֹת.

אַךְ רַק כְּשֶׁנֶעֶצַרְתִי לְמוּל

חֲנוּת הַסְּפָרִים מִיָּד שְׁנִיָּה,

שֶׁהִצִּיגָה בְּפִתְחָהּ סֵפֶר אַנְגְלִי,

מַדְרִיךְ מְפֹרָט לַמְּלָאכוֹת הַיָּמִיָּה,

הֵבַנְתִּי מַה הָיָה פִּשְׁרוֹ שֶׁל הַטִּיּוּל הַזֶּה,

שֶׁיָּצָאתִי אֵלָיו מִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת אָשָׁם,

עַל שֶׁאֵינֶנִּי מְרֻכָּז, וְאֵינֶנִּי כּוֹתֵב אֶת

הָרוֹמַן הַבָּא שֶׁלִּי, הַמִּתְרַחֵשׁ בַּיָּם.

הַמּוֹכֶרֶת דָּרְשָׁה מֵאָה וְאַרְבָּעִים שֶׁקֶל, וְלֹא

הִסְכִּימָה לְקַבֵּל כַּרְטִיס אַשְׁרַאי.

הוֹרַדְתִּי אוֹתָהּ ל 120 וּבִקַּשְׁתִּי

שֶׁתִּשְׁמֹר לִי עַל הַסֵּפֶר לְיוֹמַיִּים

כִּי נִשְׁאַרְתִי בְּלִי שֶׁקֶל,

אֲבָל עִם שִׂמְחָה. הַסֵּפֶר הַזֶּה

עֲתִיד לְלַמְדֶנִי כָּל שֶׁאֲנִי זָקוּק לוֹ

כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַכְּתִיבָה.

וְהַטִּיּוּל הַזֶּה, שֶׁבַתְּחִלָּה נִדְמָה לִי

כְּהִכַּנְעוּת נִפְסֶדֶת לִיְצָרַיי,

לִרְדִיפָה אַחַר בִּלּוּי אָמָן וְהַשְׁרָאָה,

הָיָה לִי לֹא רַק לְשָׁעָה שֶׁל חֶסֶד, בָּהּ

הִשְׁתַפְּכָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶל תּוֹכְכֵי נַפְשִׁי,

אֶלָּא גַּם לְמַסָּע שֶׁל חֵקֶר, שֶׁבּוֹ

מָצָאתִי אֶת מַה שֶׁנִּדְרָשׁ לִי

לְהֶמְשֵׁךְ כְּתִיבָתִי. וּכְבּוֹנוּס

עַל הָהֵיעַתְרוּת שֶׁלִּי לָאִינְטוּאִיצְיָה,

אוֹתָהּ סוֹכֶנֶת חֲכָמָה שֶׁל הַיְּקוּם,

הַמְּהַדְהֶדֶת בְּתוֹכֵנוּ, מְתֹאֶמֶת

עִם זְרָמָיו הָעֲדִינִים שֶׁל כֹּחַ נֶעְלָם,

גַּם זָכִיתִי בַּשִּׁיר אוֹתוֹ אַתֶּם קוֹרְאִים כָּעֵת,

שֶׁגַּם אִם אֵינוֹ הַנַּעֲלֶה בְּכֹל שִׁירַיי, בְּכָל זֹאת

יֵשׁ בּוֹ חֹם, פַּשְׁטוּת וּמְסִירָה שֶׁל חֶסֶד.

וּלְיוֹתֵר מִזֶּה אֵינִי צָרִיךְ.

*

השירים האלה היו גנוזים עמי שנים. הם ורבים אחרים. אם תיכנסו לדף הקמפיין שלי, כאן, ותוסיפו את חלקכם בו, בזכותכם גם יראו אור.

לילה טוב.